תנ"ך - והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: (שמות פרק ח פסוק יח)

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת־שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (שמות פרק ח פסוק יח)

והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: (שמות פרק ח פסוק יח)

והפליתי ביום ההוא את־ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות־שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ: (שמות פרק ח פסוק יח)

תרגום אונקלוס:

וְאַפרֵישׁ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת אַרעָא דְגֹשֶׁן דְּעַמִי שָׁרֵי עֲלַהּ בְּדִיל דְּלָא לְמִהוֵי תַמָן עָרוֹבָא בְּדִיל דְּתִדַּע אֲרֵי אֲנָא יְיָ שַׁלִיט בְּגוֹ אַרעָא :

מסורה קטנה:

והפליתי - ל'.

רש"י:

והפלתי (בנוסחנו: והפליתי) - והפרשתי. וכן "והפלה יי'" (שמ' ט , ד); וכן "לא נפלאת... ממך" (דב' ל , יא) - לא מובדלת ומופרשת היא ממך. למען תדע כי אני יי' בקרב הארץ - אע"פ ששכינתי בשמים , גזרתי מתקיימת בתחתונים.

רשב"ם:

והפליתי ביום ההוא - לפי שהחיות רעות קלים הם ללכת בכל המלכיות כשהמכה משולחת , הוצרך לומר לשון הבדלה והפרשה יותר משאר מכות; וכן בדֶבֶר של בהמות (ראה שמ' ט , ד).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

והפליתי - יש אומרים (ראה השרשים: 'פלה') , שהוא חסר אל"ף; והנכון , שהוא מבעלי הה"א. וטעמו: להפריש.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

והפליתי - אפריש. ומדרך הסברא: עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל , כאשר ראה שהשם הפריש בין ישראל ובין מצרים; והנה פחד לעשות להם רע , כי צרך יש לו לשלחם לזבח , פן יפגעֶנּו השם בדבר (ע"פ שמ' ה , ג). הלא תראה , כי עתה נתן להם רשות לזבח בארץ (ראה להלן , כא). וטעם כי אני יי' בקרב הארץ - דרך משל , כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותו , להיות קרוב אל הקצוות; כאשר ברא השם לב האדם , שהוא מלך על כל הגוף , באמצע; ורוח אדם באמצע הגוף , ככתוב "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכ' יב , א); ועל זה ראיות רבות מן התולדת. על כן כתוב "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" (תה' נ , ב) - כי הוא באמצע היישוב; ומלכות השם תראה ביישוב.

ר' יוסף בכור שור:

והפליתי - והפרשתי; כמו "כי יפלא ממך דבר" (דב' יז , ח) - שיהא הדבר נפרש ממך , שלא תדעהו; וכן "כי יפליא לנדור" (במ' ו , ב) - שיפריש עצמו מיין ומטומאה.

רמב"ן:

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן - בעבור היות המכות הראשונות עומדות , איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן; אבל זאת מכה משולחת , וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות ומהררי נמרים (ע"פ שה"ש ד , ח) וישחיתו כל ארץ מצרים , ראוי היה בטבעם שיבאו גם בארץ גשן , אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה; לכך הוצרך לומר: והפליתי את ארץ גשן - שתנצל כולה , בעבור שעמי עומד עליה , כי רובה של ישראל היא. ואמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך - שאפילו בארץ מצרים , אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו , ויאכלו המצרים , כדכתיב "ישלח בם ערוב ויאכלם" (תה' עח , מה); וזהו לשון 'פדות' , כטעם "נתתי כָפְרְךָ מצרים כוש וסבא תחתיך" (יש' מג , ג). אני יי' בקרב הארץ - פירש רבי אברהם דרך משל , כמנהג המלכים שיעמדו באמצע המלכות , להיותו קרוב אל הקצוות. ואין לדבר טעם במקום הזה , אבל הוא לומר , כי הוא שליט ומשגיח בקרב הארץ , לא כמי שיחשוב "עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך" (איוב כב , יד). ויתכן שיהיה כמו "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא) , והוא סוד נשגב ונעלם.

רלב"ג - ביאור המילות:

משליח בך - מגרה ומשסה , כטעם "והשלחתי בכם את חית השדה" (וי' כו , כב). ערוב - הם חיות מעורבות ממינים רבים , כמו זאבים ושועלים; והיו אוכלים מזונותיהם בבתים ובשדות ומשחיתים המקנה. והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן - יתכן ששאר המכות היו כוללות לישראל ולמצרים , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך לשמ' ז , כד). למען תדע כי אני יי' בקרב הארץ - רוצה לומר , שאני משגיח בתחתונים , ואעפ"י שמעלתי גבוהה מאד; וזה , שכבר אביא זאת המכה בך ובעמך , ולא אביא אותה בארץ גושן , ששם עמי ישראל. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך - רוצה לומר , שאני אשים ההבדל בין עמי ובין עמך פדות; וזה , כי לעמי יהיה פדות מהמכה הזאת , ולא כן לעמך; וזאת היא ההפלאה וההבדל שאמר השם יתעלה , שיפליא ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב. ואפשר שרצה בזה , והוא הנכון , כי גם בארץ גשן לא ימלטו מזאת המכה כי אם הישראלים; וזה , כי כבר היו שם מצרים , כמו שהורה באמרו "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה" (שמ' ג , כב). או יהיה הרצון בפדות - הפרש , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך לפס' יט).