תנ"ך - לפני
זעמו
מי
יעמוד
ומי
יקום
בחרון
אפו
חמתו
נתכה
כאש
והצרים
נתצו
ממנו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לִפְנֵ֤י
זַעְמוֹ֙
מִ֣י
יַעֲמ֔וֹד
וּמִ֥י
יָק֖וּם
בַּחֲר֣וֹן
אַפּ֑וֹ
חֲמָתוֹ֙
נִתְּכָ֣ה
כָאֵ֔שׁ
וְהַצֻּרִ֖ים
נִתְּצ֥וּ
מִמֶּֽנּוּ:
(נחום פרק א פסוק ו)
לִפְנֵי
זַעְמוֹ
מִי
יַעֲמוֹד
וּמִי
יָקוּם
בַּחֲרוֹן
אַפּוֹ
חֲמָתוֹ
נִתְּכָה
כָאֵשׁ
וְהַצֻּרִים
נִתְּצוּ
מִמֶּנּוּ:
(נחום פרק א פסוק ו)
לפני
זעמו
מי
יעמוד
ומי
יקום
בחרון
אפו
חמתו
נתכה
כאש
והצרים
נתצו
ממנו:
(נחום פרק א פסוק ו)
לפני
זעמו
מי
יעמוד
ומי
יקום
בחרון
אפו
חמתו
נתכה
כאש
והצרים
נתצו
ממנו:
(נחום פרק א פסוק ו)
תרגום יונתן:
אִם
כַּד
אִתגְּלִי
בְרַחמְתָא
לְמִתַּן
אוֹרָיתָא
לְעַמֵיהּ
כֵּין
זָע
עָלְמָא
מִן
קֳדָמוֹהִי
בְּכֵין
כַּד
יִתגְּלֵי
רֻגזֵיהּ
לְאִתפְּרָעָא
מִסָנְאֵי
עַמֵיהּ
קֳדָם
פּוֹרעָנוּתֵיהּ
מַן
יְקוּם
וּמַן
יְסוֹבַר
בְּאַבאָשׁוּת
רֻגזֵיהּ
חִמתֵּהּ
כְּאִישָׁתָא
מַמסֵי
וְטִנָרַיָא
אִתפָּרַקוּ
מִן
קֳדָמוֹהִי
:
עין המסורה:
יעמוד
-
ג'
מלא:
נח'
א
,
ו;
איוב
יד
,
ב;
אס'
ד
,
יד.
ומי
יקום
-
ב':
נח'
א
,
ו;
תה'
כד
,
ג.
נתצו
-
ב':
יר'
ד
,
כו;
נח'
א
,
ו.
(ואחד:
ונתצו
-
יח'
טז
,
לט).
רש"י:
נתכה
-
הגיעה
לארץ
,
כמו
"ומטר
לא
נתך
ארצה"
(שמ'
ט
,
לג).
נתצו
ממנו
-
מאימתו.
ר' יוסף קרא:
חמתו
נתכה
כאש
-
אפו
וחמתו
נתכה
כאש
ששורפת
הכל.
והצורים
נתצו
ממנו
-
הסלעים
ניתצים
ונעתקים
ממקומן
מפחדו.
ראב"ע:
הרים.
אמר
רבי
מרינוס
(רקמה
ע'
רסד):
ותשא
הארץ
מפניו
-
אימה
,
כמו
"נשאתי
אימיך
אפונה"
(תה'
פח
,
טז).
והנכון
בעיני:
ותשא
משאת
-
שרפה
שנשרפה
הארץ;
וככה
"וישאם
דוד
ואנשיו"
(ש"ב
ה
,
כא)
,
והטעם:
וישרפם.
והטעם:
בעבור
שאמר
בתחלה
"ובעל
חימה"
(לעיל
,
ב)
,
שתשרף
הארץ
בחֻמו;
כדרך
"וחמתו
בערה
בו"
(אס'
א
,
יב).
והעד:
לפני
זעמו
מי
יעמד
(בנוסחנו:
יעמוד).
וכל
זה
יספר
חרי
אף
השם
על
נינוה.
ר' אליעזר מבלגנצי:
נתצו
-
כמו
'ננתצו';
מלשון
"ונתץ
את
הבית"
(וי'
יד
,
מה).
ובתוך
חמתו
ושאתו
ומשפטו
(ע"פ
חב'
א
,
ז)
וזעמו
-
טוב
יי'
למעוז
,
מבצר
,
מבטח
,
ביום
צרה
לאהביו.
ויודע
-
ומשים
לבו
לָדין
מי
הם
חוסי
בו
,
ולא
יתן
המשחית
לבא
אליהם
לנגוף
(ע"פ
שמ'
יב
,
כג)
,
כי
בסתר
כנפיו
יסתירם
(ע"פ
תה'
לא
,
כא).