תנ"ך - אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ: (חבקוק פרק א פסוק יא)

טקסט וניקוד:

אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ: (חבקוק פרק א פסוק יא)

טקסט בלבד:

אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו: (חבקוק פרק א פסוק יא)

תיקון קוראים:

אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו: (חבקוק פרק א פסוק יא)

תרגום יונתן:
בְּכֵין עַל דִּראֵימַת רוּחֵיהּ עֲלוֹהִי עֲדָא מִמַלכוּתֵיהּ וְחָב עַל דְּאַסגִּי יְקָרָא לִטעוּתֵיהּ :

מסורה קטנה:
לאלהו - ל'.

רש"י:
אז חלף רוח - אז , בראותו דרכו צלחה , רוח חולפת ועוברת עליו , רוח אשמה; ומהו הרוח? זו כחו לאלוהו - הכח הזה הוא נותן לאלוהו , ואומר: אלהי עשה לי את כל החיל הזה (ע"פ דב' ח , יז).

ר' יוסף קרא:
אז חלף רוח ויעבור ואשם - מרוב כבוד שיהיה לו יעבור עליו ויַאֲשֵׁם עצמו , ויאמר: זו כוחו לאלוהו - שמאת עבודה זרה שלו יש לו כל כח זה , ולא מאת הקדוש ברוך הוא.

ראב"ע:
אז חלף כמו רוח , בכל מקום. ועוד יעשה אשמה גדולה , שיאמר: זו כחו לאלוהו , לא לַשם. והזכיר לאלוהו , לשון יחיד - דרך קלון. או הוא מנהג הלשון , לומר כל איש כרצונו אלוהו או 'אלוהיו' , כי נהוג הוא.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
אז חלף רוח ויעבור - פירוש: כשיבא נבוכדנצר , כמו רוח יחלף ויעבר. (ואשם) - ויאשם , שיאמר כי זה הכח לא בא לו אלא מן הפסל שלו.

ר' אליעזר מבלגנצי:
אז - בהנתן ממשלה גדולה כזו לנבוכד נצר מלך בבל על כל העולם , חלף ויעבר רוח האדם - מרוב פחד ורוגז לב. ואשם - ויתחייבו החומסים והעושקים שאתה קובל עליהם. זו כחו לאלהו - ונראה מה כחם יפה על אלוה שעובדים , ואותי עזבו! כי לא יוכל להיעזר באלהו.

רד"ק:
אז חלף - אז , בראותו הצלחתו , חלף ועבר רוחו יותר מן המדה , והתגאה מאד ברוחו. ואשם - ועוד אשם בדבר אחר , שאמר: זו כחו לאלוהו; כי אמר כי אלוהו , שהוא פסלו , נתן לו זה הכח שמנצח כל העמים. ואמר הנביא אלוהו , לשון יחיד - דרך קלון; כן דעת קצת המפרשים (ראה ראב"ע). ואין צורך , שהרי מצאנו 'אלוה' לשון יחיד: "כי מי אלוה מבלעדי יי'" (תה' יח , לב); "הלא אלוה גובה שמים" (איוב כב , יב); וזולתם. ותרגם יונתן: "בכין על דרמת רוחיה עלוהי עדא ממלכותיה וחב על דאסגי יקרא לטעותיה".

ר' יוסף כספי:
זו כחו - וזה יצא מכחו; כלומר: שאמר: זו כחו לאלוהו.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
אז חלף - אז , כשיראה בעצמו כל זאת הגדולה , יעבור עליו רוח. ויעבור ואשם - את עצמו , שיאמר: זו כחו לאלוהו - יתן הגדוּלה בעבודה זרה.
ריכוז קישורים