תנ"ך - ואף כי־היין בגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בֹּגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים: (חבקוק פרק ב פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְאַף כִּי־הַיַּיִן בֹּגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים: (חבקוק פרק ב פסוק ה)

טקסט בלבד:

ואף כי־היין בגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים: (חבקוק פרק ב פסוק ה)

תיקון קוראים:

ואף כי־היין בגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הגוים ויקבץ אליו כל־העמים: (חבקוק פרק ב פסוק ה)

תרגום יונתן:
וְאַף הָא כְטָעֵי בַחֲמַר גְּבַר יָהִיר בִּרשַׁע וְלָא יִתקַיַים דְּאַפתִּי כִשׁאוֹל נַפשֵׁיהּ וְהוּא כְמוֹתָא וְלָא סְבַע וּכנַשׁ לְוָתֵיהּ כָּל עַמְמַיָא וְקָרֵיב לְוָתֵיהּ כָּל מַלכְוָותָא :

עין המסורה:
ואף - ט' ראשי פסוקים: וי' כו , מד; יח' כג , מ; חב' ב , ה; תה' עח , לא; איוב יט , ד; לו , טז; עז' ה , י , יד; ו , ה. ואף - ו' ראשי פסוקים: וי' כו , מד; יח' כג , מ; חב' ב , ה; תה' עח , לא; איוב יט , ד; לו , טז. וכל עזרא (ונחמיה) דכותהון (עז' ה , י , יד; ו , ה) בר מן אחד ('אף'): נחמ' ט , יח. (זהו ניסוח שונה של ההערה הקודמת). בגד - ב' חסר: חב' ב , ה; מש' כב , יב. יהיר - ב': חב' ב , ה; מש' כא , כד. כשאול - ג' ומלא: חב' ב , ה; מש' א , יב; שה"ש ח , ו. כמות - ג': חב' ב , ה; שה"ש ח , ו; איכה א , כ. ישבע - ב' זקף קמץ: יש' נג , יא; חב' ב , ה.

מסורה גדולה:
בגד ב' חס' ואף כי היין בגד עיני יי' נצרו דעת . כשאול ג' ומל' אשר הרחיב קשה כשאול קנאה נבלעם כשאול חיים . כמות ג' והוא כמות ולא ישבע כי עזה כמות מחוץ שכלה חרב .

מסורה קטנה:
בגד - ב' חס'; יהיר - ב' זד; כשאול - ג'; כמות - ג'; ישבע - ב' זק' קמ'.

רש"י:
ואף כי היין בוגד - ואף כשיבא בלשצר בן בנו של זה , שיבגוד בו יינו , ד"לקביל אלפא חמרא שתי" (בנוסחנו: שתה; דנ' ה , א). גבר יהיר הוא ולא ינוה - לא יתקיים מְדוֹרוֹ ונוֵהו; שנתגאה ו"אמר בטעם חמרא" להביא כלי בית המקדש ושתה בהן (ראה שם , ב - ג); [והיא תגרום לו שיהרג ויכלה זרעו של נבוכד נאצר , כי גבר יהיר - לץ (ראה מש' כא , כד) , לא ינוה - לא יתקיים הוא ונוהו.] אשר הרחיב - נבוכד נצר כשאול נפשו - להשיג כל תאוה ברחב לב. והוא כמות - כמלאך המות שאינו שבע מלהמית , כך זה אינו שבע בכל קניינו.

ר' יוסף קרא:
אף (בנוסחנו: ואף) כי היין בוגד גבר יהיר לא (בנוסחנו: ולא) ינוה - בלשאצר מנה וטעה; שהוא מנה לפי מלאות לבבל שבעים שנה (ראה יר' כט , י) , וטעה , שעדיין היו לעבור שמונה עשרה שנה למלאות לחורבות ירושלם שבעים שנה (ראה דנ' ט , ב); ואמר (ראה מגילה יא , ב): השתא דהכי לא ליפרוק - תו לא מיפרקי. באותו לילה ששלמו שבעים שנה לבבל , והביא כלי בית המקדש ושתה יין בהם , ובכך בגד בהקדוש ברוך הוא; וכן הוא אומר "באדין התיו מאני דדהבא די הנפיקו מן היכלא דבית (בנוסחנו: די בית) אלהא די בירושלם ואשתיו בהון חמרא מלכא ורברבנוהי שגלתיה ולחינתיה" (ראה דנ' ה , ג). גבר יהיר - שגאה בעצמו לעשות כך. לא ינוה - לא ידור בנוהו ובמלכותו , שניטלה ממנו וניתנה לדריוש; וכן הוא אומר "פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס" (שם , כח). אשר הרחיב כשאול נפשו - כשאול שפוערת פיה לקבל הבריות לבלי חוק (ע"פ יש' ה , יד); כמו כן הוא אוסף אומות אליו בלא מספר.

ראב"ע:
ואף... - יחסר 'איש' ― כמו "ואני תפלה" (תה' קט , ד); "אל תהי מרי" (יח' ב , ח) ― איש היין שהוא בוגד. יהיר - עושה זדון. ולא ינוה - ולא ינוח בנוה , כי כל חפצו ללכת להשחית. ויאסף אליו - כאשר יעשה המות , שלא ימלט איש מידו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
הנה עפלה - דמיונו: "עפל בת ציון" (מי' ד , ח) , שהוא מקום גאה. וכך יאמר הנביא: הנה נתגאה נפשו שלנבוכדנצר , ולא ישרה בו. ואילו היה צדיק , באמונתו יחיה; וכל שכן שהוא בוגד מן היין , והוא גבר יהיר שילך הנה והנה , ולא ינוה - כלומר , שלא ידור בבית אחד. אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל הגוים ויקבץ אליו כל העמים.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ואף כי היין בוגד ― על נבוכד נצר מוסב , שאמר , שיצאו ישראל מידו. ואף כי היין שאדם שותה בממשלתו , הוא הגזל , בוגד בו לבסוף , ואחריתו כנחש ישכנו (ע"פ מש' כג , לב); כמו שהוא לו עכשיו מתוק ומבוסם ומתהלך לו במישרים (ע"פ מש' כג , לא) , שיכניס הגבר לחשוב מחשבות על מבצרים ודברים חזקים וגדולים , וסוף אף בביתו ובנוהו לא ינוה ומגורש. [(ת"ג:) היין בוגד - בלשצר (ראה דנ' ה); וכן "הוי משקה רעהו" (להלן , טו) - שקצף עליהם הקדוש ברוך הוא על כלי הקדש (ראה מגילה יא , ב). יהיר - לשון "הרהורין על משכבך" (צירוף של דנ' ד , ב עם ב , כט).] הנה זה משל על אשר הרחיב נבוכד נצר לבלוע חיל (ע"פ איוב כ , טו) כל הגוים , כשאול שבולעת את המתים , והוא כמות ולא ישבע - כענין "שאול ועצר רחם" (מש' ל , טז). ויאסף אליו כל הגוים - היא מליצת המשל. ושני עניני משל יש כאן: היין - שמתקו לו הגוים לבולעם כיין , וסוף יִשכוהו כיין ויבגדו בו (ראה פירושו להלן , ז); והשאול - שאינו שבע מהם.

רד"ק:
ואף כי היין בוגד - שותה היין; וכן "לץ היין" (מש' כ , א) - שותה היין; "ושמח לבם כמו יין" (זכ' י , ז) - כמו אם שתו יין. כל רשע ישיב לו האל גמולו , אם בקרוב ואם ברחוק , כל שכן זה הרשע שותה היין; והוא נבוכדנצר , שהיה שותה יין מאד ומשתכר , לפיכך היה מהיר במעשיו ולא יתבונן מה יעשה , והיה הורג בלי חמלה; והוא היה בוגד באותם שהיו עמו בשלום. ויהיה גבר יהיר - כמו 'גס רוח'. ולא ינוה - לפיכך לא יעמד בנוה מלכותו לאורך ימים , אלא עד שבעים שנה תכלה מלכותו. או אמר ולא ינוה על נבוכדנצר עצמו , שיצא מנוהו ומהיכלו כשנטרד מבני אדם והיה עם חיות השדה (ראה דנ' ד , ל). אשר הרחיב כשאול נפשו - כמו שאמר "הרחיבה שאול נפשה" (יש' ה , יד). והוא כמו השאול והמות , שיקבלו המתים לרוב ואינם שבעים; כמו שאמר "שלש הנה לא תשבענה" (מש' ל , טו).

ר' יוסף כספי:
גבר יהיר ולא יושר , והיה משְׁתכר , והיה נבהל להון (ע"פ מש' כח , כב) ועושה חמסים; שכל אלה חסרונות בנפש , כמו שקדם: "לא ישרה נפשו" (לעיל , ד); וכן יאמר עוד: "וחוטא נפשך" (להלן , י) - שאֵלֶה מ'נפש' ממש (ראה פירושו בסוף פסוקנו). ובכלל , נתן סבות רבות לנפילתו; וכן קדם לישעיה וירמיה. והכל לקיים השורש המונח: אין מיתה בלא חטא (שבת נה , א). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. ובכלל , מכל מה שקדם נעשה ההיתר על הספק והתמה שהיה לחבקוק , למה היה תגבורת נבוכד נצר וזרעו על ישראל; והשיב השם יותר רחב ממה ששאל חבקוק , וזה , כי הרחיב לבאר סבות נפילתו. וביאור יותר כל זה 'אוצר יי'' יבא. אבל אע"פ שנעשה הביאור לָמה היה תגבורת החיה הראשונה (ראה פירושו חב' א , א) , שהוא היתר 'רשע וטוב לו' , וגם נפילתה , שהוא קיום 'אין מיתה בלא חטא' , עדיין אנו צריכין לדעת מה שנוגע לפָּעוּל , רוצה לומר: לנשחת מצד עצמו , שהיה ישראל , שזהו שאלת 'צדיק ורע לו'. אבל בזה קצר מאד , והוא אמרוֹ "וצדיק באמונתו יחיה" (לעיל , ד). וזה סוד מופלג , אין כמוהו , וביאורו 'אוצר יי'' יבא. ואף כי היין בוגד - אין בכל מה שיאמר מעתה , רק הרחבת באור למה שקדם ואמר בקצור גדול: "הנה עפלה לא ישרה נפשו" (שם) , כי צריך לֶהָמון שיַרבה בפרטי עונות במעשיוּת , כי אינם יודעים מהו הנפש. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם היין בוגד - כמו "לץ היין הומה שכר" (מש' כ , א) , כלומר: בעל היין; כי כן דרך העברי ונכון בהגיון. ולא ינוה - כטעם "הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה" (מש' ז , יא). כשאול נפשו - זה נפשו אינו מ'נפש' גמור , רק הוא כמו 'עצמו'.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
ואף כי היין בוגד - על מפלת מלך בבל אומר: ואף מלך בבל - שדומה ליין שבוגד ומוציא האדם מדעתו , כך מלך בבל היה בוגד לכל העולם כולו. והוא גבר יהיר - לשון גסות הרוח. ולא ינוה - לא היה דר לעולם בביתו , אלא היה הולך ומכבש כל העולם כולו תחתיו.
ריכוז קישורים