תנ"ך - ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד: (רות פרק א פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי־הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד: (רות פרק א פסוק כ)

טקסט בלבד:

ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד: (רות פרק א פסוק כ)

תיקון קוראים:

ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד: (רות פרק א פסוק כ)

תרגום מגילות:
וַאֲמַרַת לְהוֹן לָא תִהוְיָין קָרַן לִי נָעֳמִי קְרוֹ לִי מָרִירַת נַפשָׁא אֲרוּם אַמרֵיר שַׁדַּי לִי לַחדָּא :

עין המסורה:
אליהן - ה' (ד' מלא ואחד חסר): שמ' א , יז , יט; *דב' א , כב; יח' מא , כה; רות א , כ.

מסורה גדולה:
אליהן ה' ותיראן המילד[ת ות]אמרן המילדת [ו]תקרבון אלי ועשויה אל תקראנה לי .

מסורה קטנה:
אליהן - ה'; קראן - ל' וחס'; מרא - ל' כת' א'.

רשב"ם:
הֵמַר - לשון 'הפעיל' , כמו "הֵרַע" (שמ' ה , כג); "הֵפַר" (בר' יז , יד).

ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
ותאמר אליהם אל תקראן (בנוסחנו: תקראנה) לי נעמי - לאשה שכלתה ימיה בטוב ושנותיה בנעימים (ע"פ איוב לו , יא) ראוי לקרות נעמי; אבל לי , אל תקראן לי נעמי , חילוף ימים נעימים , קראן לי מרא , פתרונו: נפש מרה.

ר' יוסף קרא - נוסח שני:
קראן לי מרא - נפש מרה , ולא 'נעמי'. כי המר שדי לי מאד - היאך? שאני מלאה הלכתי - באישי ובבניי ובעושר. וריקם - שם דבר , ריקנות , 'אוויידמנט' (בלעז). כמו "הדיבר אין בהם" (יר' ה , יג); "לי נקם ושילם" (דב' לב , לה); "וקבל היהודים" (אס' ט , כג). ואין לפרשו ריקם - 'ווייה' (בלעז: רֵיקָה) , אלא 'ריקנות' , כמו "לא יראו פני ריקם" (שמ' כג , טו) - ריקנות. ויי' ענה בי - זה הכלל: כל מקום שכתוב 'ענייה' וסמוך לו בי"ת - פתרונו לשון עֵדוּת , כמו "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג); "הנני ענו בי" (ש"א יב , ג); וכן הרבה. ובמקום שאין סמוך ל'ענייה' בי"ת , כמו "וכפיס מעץ יעננה" (חב' ב , יא) , הוא עניית הרמת קול. ענה בי - העיד בי. כשהקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האדם , כאילו הוא מעיד בו: לפי שפלוני חטא , על כן אני נפרע ממנו.

ראב"ע:
אל תקראנה - אע"פ שהוא כתוב באל"ף , בא כדרך בעלי הה"א הנעלם בסוף. אל"ף מרא - תחת ה"א , וכמוהו "כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא) על דעת רבי יהודה (ראה שלשה ס"ד ע' 10 ) , לא לפי דעתי. והטעם: דבר תענוג; והמר הפך העונג , כי טעם המאכל הוא המתוק.

רלב"ג:
קראן לי מרה (בנוסחנו: מרא) - הנה ה'נועם' הוא הפך ה'מרירות' , כמו שהמתיקות הפכו; כי הנועם יאמר על המתיקות: אמר "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם" (מש' ט , יז).

ר' יוסף כספי:
מרה (בנוסחנו: מרא) - שרש 'נעמי' משותף גם לעָרֵב , כמו "ובל אלחם במנעמיהם" (תה' קמא , ד); "ולחם סתרים ינעם" (מש' ט , יז); וכן שם מרה שם משותף , והכל ממין המושאל.
ריכוז קישורים