תנ"ך - ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן־הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקצרים ויצבט־לה קלי ותאכל ותשבע ותתר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר: (רות פרק ב פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן־הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר: (רות פרק ב פסוק יד)

טקסט בלבד:

ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן־הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקצרים ויצבט־לה קלי ותאכל ותשבע ותתר: (רות פרק ב פסוק יד)

תיקון קוראים:

ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן־הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקצרים ויצבט־לה קלי ותאכל ותשבע ותתר: (רות פרק ב פסוק יד)

תרגום מגילות:
וַאֲמַר לַהּ בּוֹעַז לְעִדָּן סְעוֹדְתָא קְרִיבִי הָלְכָא וְתֵיכְלִי מִן לַחמָא וְטַמִישִׁי סַעֲדִיך בְּתַבשִׁילָא דְאִתבַּשַׁל בְּחַלָא וִיתֵיבַת מִסְטַר חָצוֹדַיָא וְאוֹשֵׁיט לַהּ קֶמַח קָלִי וַאֲכַלַת וּשׂבַעַת וְאַשׁאַרַת :

עין המסורה:
לה - ג' (ה"א ללא מפיק): במ' לב , מב; *זכ' ה , יא; רות ב , יד. ותשב - י"ב: *בר' כא , טז (פעמיים); לא , לד; לח , יא , יד; מט , כד; יהו' ו , כה; ש"א א , כג; ש"ב יג , כ; מ"א ב , יט; רות ב , יד , כג.

מסורה קטנה:
לה - ג'; לה בעז - ל'; גשי - ל'; וטבלת - ל'; פתך - ל'; בחמץ - ל'; ויצבט - ל'; ותתר - ל' וחס'.

רש"י:
[ויאמר לה בעז - לא מפיק ה"י והרי לה זה כמו 'לא'; אמר לה: חס ושלום , אי את מן השפחות אלא מן האמהות.] וטבלת פתך בחומץ - מכאן שהחומץ יפה לשרב (ראה שבת קיג , ב). ויצבט לה - ויושט לה; ואין לו דמיון אלא בלשון משנה (חגיגה ג , א): אחורים ותוך ובית הצביטה.

רשב"ם:
ותותר - היה לינקוד 'ותותֵר' , לשון 'הפעיל' , וסוף פסוק פותח התי"ו. מכל מקום לשון 'מפעיל' הוא , כמו "הֵיפַר" (בר' יז , יד) , "הֵיתַז" (יש' יח , ה).

ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
ויצבט לה קלי - פתרונו: הושיט לה , כמו ששנינו (משנה חגיגה ג , א): אחורים ותוך ובית הצבט , ומפרש בגמרא (חגיגה כב , ב): מקום שצובטין בו. ותאכל ותשבע ותותר - לפי שאמר בסמוך "ותתן לה את אשר הותירה משבעה" (להלן , יח) , קדם ולימדך שהותירה.

ר' יוסף קרא - נוסח שני:
ויאמר לה בעז וגו' - הודיענו המקרא: לפי שבאת לחסות תחת כנפי השכינה , הצליחה. ומאחר שידע בעז שהיא אשת קרובו קירבה אליו. מצד הקוצרים - הושיבה אצלו מפני כבודה , ולא נתן לה לישב יחידית על הארץ. ויצבט - ויושט , כמו (משנה חגיגה ג , א): בית הצביטה. ותאכל ותשבע ותותר - שיבר לך האזן , מפני שרוצה לומר למטה "ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה" (להלן , יח).

ראב"ע:
בחומץ - בעבור החום. ותותַר - בעבור 'סוף פסוק'; כמו "זכור מלחמה אל תוסַף" (איוב מ , לב). ויצבט - אין לו חבר; ופירושו כמו נתינה.

רלב"ג:
וטבלת פתך בחומץ - כי החומץ משקיט הצמא ומקרר ומחזק האצטומכא. וזה כֻּלו צריך בעת החום המופלג , כי אז תחלש האצטומכא ויגדל הצמא. ויצבט לה קלי - רוצה לומר: ויושט לה קלי. ותאכל ותשבע ותותר - הנה נתן לה בעין יפה , בדרך שהספיק לה לאכל כדי שבעה ונשאר לה ממנו.

ר' יוסף כספי:
ויאמר לה בועז לעת האוכל וגו' - הטעם: ואחרי זה , כאשר הגיע עת האוכל , אם בצהרים או קודם מעט או אחריו , הנה עוד אמר לה בועז: גושי הלום , והיא עשתה כן ותשב וגו'. ותותר - זה נכון בעברי ובהגיון , ואם לא עשתה היא פעל , וכן "ויאכלו ויותירו" (מ"ב ד , מד); ואם בזה ברות יֵראה שהיה לה פעל - מה , מצד אמרו עוד "ותתן לה את אשר הותירה משבעה" (להלן , יח).

ר' ישעיה מטראני:
ויצבט - אין לו דומה , ופתרונו לפי עניינו לשון לקיטה.
ריכוז קישורים