תנ"ך - ויחמס כגן שכו שחת מעדו שכח ה' ׀ בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן: ס (איכה פרק ב פסוק ו)

וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מֹעֲדוֹ שִׁכַּח יְהוָה ׀ בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם־אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן: ס (איכה פרק ב פסוק ו)

ויחמס כגן שכו שחת מעדו שכח ה' ׀ בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן: ס (איכה פרק ב פסוק ו)

ויחמס כגן שכו שחת מעדו שכח יהוה ׀ בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן: ס (איכה פרק ב פסוק ו)

תרגום מגילות:

וּשׁרַשׁ בְּגִנְתָא טְלָל בֵּית מַקדְּשֵׁיהּ חַבֵּיל אֲתַר מְזוּמָן לְכַפָּרָא עַל עַמֵיהּ נַשִׁי יְיָ בְּצִיוֹן מוֹעֲדָא וְשַׁבְּתָא וְשַׁנָא בִרגַז חִמתֵּיהּ מַלכָּא וְכָהֲנָא רַבָּא :

עין המסורה:

שכו - ג' (בכתיבים שונים): יר' כה , לח; תה' עו , ג; איכה ב , ו. מעדו - ג' חסר בלישנא: וי' כג , מד; דב' לא , י; *איכה ב , ו. וכל 'במעדו' באורייתא דכותהון בר מן ב' מלא: במ' ט , ב: כח , ב. ושבת - ב': יש' א , יג; איכה ב , ו. וכהן - ב' , חד ראש פסוק וחד סוף פסוק: וי' כב , יא; איכה ב , ו.

מסורה גדולה:

מעדו ג' חס' בלשנ' וסימנהון וידבר משה את מעדי יי' במעד שנת השמטה ויחמס כגן שכו. וכל במעדו באור' דכותהון ב' מ' ב' מל' ויעשו בני ישראל את קרבני לחמי.

מסורה קטנה:

כגן - ל'; שכו - ל' כת' ש'; ושבת - ב'; וכהן - ב' חד ראש' פסו' וחד סופ' פסוק'.

רש"י:

ויחמס - לשון כריתה , וכן "יחמס כגפן בסרו" (איוב טו , לג); "נחמסו עקיביך" (יר' יג , כב). כגן - כמו שגוזזין ירקות הגנה. סוכו - מעונתו (ע"פ תה' עו , ג). שכו כתיב , ששיכך חמתו מעל בניו בחורבן ביתו. כך נדרש במדרש קינות (איכ"ר ב , י). שיחת מועדו - בית קדש הקדשים , ששם היה נועד לבניו , שנאמר "ונועדתי לך שם" (שמ' כה , כב). מלך וכהן - צדקיהו ושריה כהן גדול (ראה מ"ב כה , יח).

ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:

ויחמס כגן סוכו (בנוסחנו: שכו). ויחמס - פתרונו: ויגל. [כמו "יחמוס כגפן בסרו" (איוב טו , לג) , וכן "נחמסו עקביך" (יר' יג , כב). שוכו - מפני מה כתוב בשי"ן? שכיון שנחמסו ישראל וגלו , מיד שככה חמתו של הקדוש ברוך הוא; וכן הוא אומר "וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי" (יח' כא , כב; ראה איכ"ר ב , י).] [(ת"ג:) ויחמס - פירושו: 'אגרפאד' בלעז.]

ר' יוסף קרא - נוסח שני:

ויחמוס כגן סוכו (בנוסחנו: שכו) - פתרונו: גילה ציון , שהיה סוכו , דכתיב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תה' עו , ג) , כגן זה שעומד פרוץ ומגולה לאחר שנלקטו פירותיו. ויחמוס - לשון גילוי , כמו "כוהניה חמסו תורתי" (יח' כב , כו) , שפתרונו: גילו פנים בתורה שלא כהלכה; וכן "נגלו שוליך נחמסו עקביך" (יר' יג , כב). שיחת מועדו - פתרונו: מן היום שיחמוס כגן סוכו , מן היום ההוא והלאה שחת מועדו. שכח יי' בציון מועד ושבת - שמשחרב הבית ואילך בטלו עולי רגלים; וכן מאותו היום ואילך זנח יי' מזבחו , נאר מקדשו. נאר - 'אינליידיר' בלעז (לחלל) , כמו "ניארת ברית עבדך" (תה' פט , מ). קול נתנו בבית יי' כיום מועד - קול נתנו האויבים בבית יי' לרעה ביום שנכנסו בו להחריבו , כיום מועד שהיו הלוים משוררים בו ונותנין בו קול תודה וקול זמרה המון חוגג (ע"פ תה' מב , ה).

ראב"ע איכה דקדוק המלים:

ו': ויחמוס - חשף: "נחמסו עקביך" (יר' יג , כב). סכו (בנוסחנו: שכו) ו"סכתו" (תה' יח , יב) - כמו "חקו" (מש' ח , כט) ו'חקתו'. מועדו - כמו "באי מועד" (איכה א , ד).

ראב"ע איכה הפירוש:

ו': ואחרכן גלה סכו (בנוסחנו: שכו) , שהוא מקום הדביר. וטעם כגן - כאשר יִכְלו עָלָיו. וטעם מלך וכהן - שהכהן מורה המצות , והמלך משמר התורה בכחו; ולשניהם נתן התורה (ראה דב' יז , יח).

ר' יוסף כספי:

ויחמוס כגן סוכו (בנוסחנו: שׂכו) - כבר הודעתיך הפלגת לשון העברי; ולא אל חנם נקרא 'לשון הקודש' ו'יקר' , כי אין כמוהו בדיוק ודקדוק. והנה סוג שמוש ההעדר יש תחתיו מינים לאין מספר , וכל אחד בעניין מיוחד. ולכן 'חמס' הוא תחת סוג העדר מציאות הדבר , ולכן נאמר "חמסו תורתי" (צפ' ג , ד) , ואמרו החכמים: חומס האמת. ולא נוכל אנחנו לבוא עד תכלית יחוד מין מין בכל העברי , רק נבוא בקצתם , כל שכן שנעמוד על הכלל. ולכן הכוונה בזה העדר מציאות המקדש , ובפרט מקום לפני לפנים ששם נועד יי' , כמו שכתוב "ונועדתי לך שם" (שמ' כה , כב). ומבואר (שם , כ - כב) כי שם הכרובים סוככים , ולכן אמר על זה סוכו ומועדו. ויי' העדירוֹ , כי נבוכד נצר השחיתו. ואולם דמיון כגן - כאלו היה סוכת קוצים ושומרי גנות , שהם בתכלית הפחיתוּת , והפועלים הורסים אותם אחר שעבר הקיץ. מועד - מועדי יי' , והם החגים , ואחד מהם שבת , כמו שמפורש בתורה (וי' כג , ב - ג). מלך וכהן - כי הם שני הכתרים. ונכון היה כי הקדים בסדר מלך , ואם גם היה נכון אם אמר 'כהן ומלך'.

ר' ישעיה מטראני:

ויחמס כגן סוכו (בנוסחנו: שכו) - לשון הסרה הוא , כמו "חמסו תורתי" (יח' כב , כו) , שפתרונו: הסירו תורתי ממקומה. כלומר: סוכתו שלבורא , שהיתה מגינה עלי , עכשיו הסירו. שיחת מועדו - בית המקדש , שהוא בית וועד שלבורא.