תנ"ך - טובים
היו
חללי־חרב
מחללי
רעב
שהם
יזבו
מדקרים
מתנובת
שדי:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
טוֹבִ֤ים
הָיוּ֙
חַלְלֵי־חֶ֔רֶב
מֵחַלְלֵ֖י
רָעָ֑ב
שֶׁ֣הֵ֤ם
יָזֻ֙בוּ֙
מְדֻקָּרִ֔ים
מִתְּנוּבֹ֖ת
שָׂדָֽי:
ס
(איכה פרק ד פסוק ט)
טוֹבִים
הָיוּ
חַלְלֵי־חֶרֶב
מֵחַלְלֵי
רָעָב
שֶׁהֵם
יָזֻבוּ
מְדֻקָּרִים
מִתְּנוּבֹת
שָׂדָי:
ס
(איכה פרק ד פסוק ט)
טובים
היו
חללי־חרב
מחללי
רעב
שהם
יזבו
מדקרים
מתנובת
שדי:
ס
(איכה פרק ד פסוק ט)
טובים
היו
חללי־חרב
מחללי
רעב
שהם
יזבו
מדקרים
מתנובת
שדי:
ס
(איכה פרק ד פסוק ט)
תרגום מגילות:
מְעַלְיֵי
הֲווֹ
קְטִילֵי
סֵיפָא
מִקְטִילֵי
כְּפַן
דִּקטִילֵי
סֵיפָא
דָיְבָן
כַּד
אִנוּן
מְבוּזְעִין
מִמָא
דַאֲכַלוּ
מֵעֲלַל
חַקלִין
:
עין המסורה:
שהם
-
ב':
שה"ש
ו
,
ה;
איכה
ד
,
ט.
יזבו
-
ב'
חסר
(בלישנא):
יש'
מח
,
כא;
איכה
ד
,
ט.
מדקרים
-
ב':
יר'
לז
,
י;
איכה
ד
,
ט.
(ואחד:
ומדקרים
-
יר'
נא
,
ד).
רש"י:
שהם
יזובו
מדקרים
וגו'
-
חללי
הרעב
היו
תפוחים
מריח
תנובות
השדה
,
שהיו
האויבים
צולים
בשר
על
העשבים
חוץ
לחומה
,
והריח
נכנס
לתוך
נפוחי
הרעב
וכריסן
נבקעת
ופרשם
זב
(ראה
איכ"ר
ד
,
יב);
והרי
זו
מיתת
ניוול
יותר
מהרוגי
חרב
[מדוקרים
-
מבוקעים;
בין
נפיחת
רעב
בין
ביקוע
חרב
,
קרוי
'דקירה'].
ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב
-
אילו
אמר:
טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב
,
ושתק
,
הייתי
נותן
טעם
לדבר
,
לפי
שמי
שמת
ברעב
מאריך
בייסורין
,
ואותו
שמת
בחרב
מת
לפי
שעה
,
אבל
עכשיו
שאומר:
שהם
יזובו
מדוקרים
מתנובות
שדי
,
על
כרחך
זהו
הטעם
שנותן
לדבר
למה
טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב.
ודומה
שכך
עלה
בדעתו
לומר:
למה
טוב
להם
לאותם
שמתו
בחרב
מאותם
שמתו
ברעב?
שאותם
שמתו
ברעב
,
כשטועמין
להם
תנובות
שדי
ואוכלין
הרבה
נבקעו
בני
מעיים
שלהם
שנקצר
מחמת
הרעב.
ויזובו
מדוקרים
-
פתרונו:
מבוקעים
מחמת
שאוכלין
תנובות
שדיי
,
וגופם
מנוול
מחמת
הריעי
שיצא
חוץ
לכריסם.
ר' יוסף קרא - נוסח שני:
טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב
-
אילו
אמר
'טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב'
ושתק
,
הייתי
נותן
טעם
לדבר:
לפי
שמי
שמת
ברעב
מאריך
בייסורים
,
ומי
שמת
בחרב
מת
לפי
שעה;
אבל
עכשיו
שאומר:
שהם
יזובו
מדוקרים
מתנובות
שדי
,
על
כרחך
זהו
הטעם
שנותן
לדבר:
למה
טובים
היו
חללי
חרב
מחללי
רעב?
לפי
שאותן
שמתו
ברעב
,
כשטועמין
להם
תנובות
שדי
ואוכלין
הרבה
,
נבקע
בני
מעים
שלהם
שנקווץ
מחמת
הרעב
,
ויזובו
מדוקרים
,
פתרונו:
מבוקעים
,
מחמת
שאוכלים
תנובות
שדי
וגופם
מנוול
מחמת
הרעי
שיצא
חוץ
לכריסם.
ר' יוסף כספי:
טובים
היו
-
זהו
טעם
"ותגדל
(לפנינו:
ויגדל)
עון
בת
עמי"
וכו'
(לעיל
,
ו)
,
כי
הנמקים
בתחלואים
וברעב
יותר
קשה
להם
מן
המתים
ברגע.
והנה
באמרו
"ותגדל"
וכו'
,
אמר
שגם
חללי
חרב
-
שכן
היו
קצת
ישראל
בעת
החרבן
-
היה
יותר
קשה
ממיתת
אנשי
סדום;
ופה
אמר
כי
קצת
ישראל
שהיו
חללי
רעב
היה
יותר
רע
מן
הקצת
שהיו
חללי
חרב.
ולא
יקשה
ההגיוני
לומר
,
כי
אמר:
טובים
,
וכבר
קדם
בהגיון
כי
לא
יאמר
'יותר
טוב'
אלא
אם
כן
היה
הדבר
האחד
למטה
ממנו
בטוב
,
ואין
המיתה
בחרב
טובה?
כי
התשובה
בזה
,
כי
יש
טוב
בצירוף
,
עד
שיש
רע
שיצדק
לומר
עליו
שהוא
טוב
,
וכן
העניין
בכל
תאר.
ועוד
,
כי
המות
בכלל
הוא
טוב
,
לכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ב"ר
ט
,
ה):
"והנה
טוב
מאד"
(בר'
א
,
לא)
-
והנה
טוב
מות.
וכבר
פירש
זה
המאיר
לעולם
כולו
(מו"נ
ג
,
י)
,
ודי
בזה
לפי
המכוון
הנה.
ואולם
אמרו
שהם
יזובו
-
רומז
אל
חללי
חרב
,
והטעם:
שהם
,
עם
היותם
מדוקרים
בחרב
,
יזובו
דם
וחלב
ושומן
בסבת
תנובות
שדה
שאכלו;
כלומר:
כי
היו
שבֵעים
ושמנים
ופתאום
נדקרו
ומתו
,
וזה
יותר
טוב
-
או
מעט
רע
-
מהנמקים
והנמוגים
תמיד
מרעב
וימותו
בסוף;
והכל
מיתה
ארורה.
ר' ישעיה מטראני:
מדוקרים
מתנובות
-
מחמת
הרעב
הם
אוכלים
הקוצים
והעשבים
,
שמדקרים
מעיהם
וזבים
הדם.