עין המסורה:
וישב
-
ה"י
(רפין):
*במ'
כה
,
ד;
דב'
כ
,
ה
,
ו
,
ז
,
ח;
ש"א
ה
,
יא;
כט
,
ד;
מ"ב
ה
,
י;
יש'
נה
,
ז;
קה'
יב
,
ז;
*דנ'
יא
,
י
,
כח;
דה"ב
כט
,
י;
ל
,
ו
,
ח.
רש"י:
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
זה
חוט
השדרה
,
שהוא
לבן
ככסף;
ובמותו
חסר
מוחו
ומתרוקן
,
ויבש
ומתעקם
בתוך
החליות
,
ונעשה
כשלשלת.
ירתק
-
לשון
"רתוקות
כסף"
(יש'
מ
,
יט).
ותרוץ
גלת
הזהב
-
זו
אמה
,
שהיא
מקלחת
מים
ונובעת
כמעיין;
כמו
"גלות
עליות"
(יהו'
טו
,
יט).
ותרוץ
-
לשון
'רציצה'.
ותשבר
כד
על
המבוע
-
זה
הכרס
,
שהוא
צָבֶה
ונבקע
במותו.
ונרוץ
הגלגל
אל
הבור
-
יתרוצץ
גלגל
העין
בתוך
גומתו.
ולפי
פשוטו:
גלגל
שדולין
בו
מים
מן
הבור.
כך
נדרש
כל
העיניין
במסכת
שבת
(קנא
,
ב
ואי').
ומדרש
קינות
(איכ"ר
פתיחתא
כג)
פותרו
כלפי
כל
ישראל:
"וזכור
את
בוראך
(בנוסחנו:
בוראיך)
בימי
בחורותיך"
(לעיל
,
א)
-
בעוד
שהבחירות
שבכם
קיימות:
בעוד
שהכהונה
קיימת
,
שנאמר
[בה]
"ובחור
אותו
מכל
שבטי
ישראל
לי
לכהן"
(ש"א
ב
,
כח);
בעוד
שהלוייה
קיימת
,
שנאמר
בה
"כי
בו
בחר
יי'
אלהיך
מכל
שבטיך"
(דב'
יח
,
ה);
בעוד
שמלכות
[בית]
דוד
קיימת
,
שנאמר
[בה]
"ויבחר
בדוד
עבדו"
(תה'
עח
,
ע);
בעוד
ירושלם
קיימת
-
"העיר
אשר
בחרתי
בה"
(מ"א
יא
,
לב);
בעוד
בית
הבחירה
קיים
,
שנאמר
"עתה
בחרתי
והקדשתי
את
הבית
הזה"
(דה"ב
ז
,
טז);
בעוד
שאתם
קיימים
,
שנאמר
"ובך
בחר
יי'"
(ראה
דב'
ז
,
ו).
"עד"
ש"לא
יבואו
ימי
הרעה"
(לעיל
,
א)
-
אילו
ימי
הגולה.
"עד
אשר
לא
תחשך
השמש"
(לעיל
,
ב)
-
זו
מלכות
בית
דוד
,
שנאמר
"וכסאו
כשמש
נגדי"
(תה'
פט
,
לז).
"והאור"
(לעיל
,
ב)
-
זו
תורה
,
שנאמר
"ותורה
אור"
(מש'
ו
,
כג).
"והירח"
(לעיל
,
ב)
-
זו
סנהדרי
,
דתנן
(משנה
סנה'
ד
,
ג):
סנהדרין
היתה
כחצי
גרן
עגולה.
"והכוכבים"
(לעיל
,
ב)
-
אילו
הרבנים
,
שנאמר
"ומצדיקי
הרבים
ככוכבים"
(דנ'
יב
,
ג).
"ושבו
העבים
אחר
הגשם"
(לעיל
,
ב)
-
צרה
אחר
צרה
קשה.
אתה
מוצא
כל
הנבואות
הקשות
שנתנבא
עליהם
ירמיה
לא
באו
עליהם
אלא
לאחר
חורבן
הבית.
"ביום
שיזועו
שומרי
הבית"
(לעיל
,
ג)
-
אילו
משמרות
כהונה
ולוייה.
"והתעותו
אנשי
החיל"
(שם)
-
אילו
הכהנים
,
שהם
גבורים
בכח.
אמר
רבי
אבא
בר
כהנא:
עשרים
ושנים
אלף
לויים
הניף
אהרן
ביום
אחד.
אמר
רבי
חנינא:
המוראה
הזה
דבר
קל
הוא
,
והכהן
זורקה
יותר
משלשים
אמה.
"ובטלו
הטוחנות"
(שם)
-
אילו
המשניות
הגדולות:
משנתו
של
רבי
עקיבא
ומשנת
רבי
חייא
ומשנת
בר
קפרא.
"וחשכו
הרואות"
(שם)
-
ישתכח
התלמוד
מן
הלב.
"וסוגרו
דלתים"
(לעיל
,
ד)
-
כגון
דלתי
נחושתא
בן
אלנתן
(ראה
מ"ב
כד
,
ח)
,
שהיו
פתוחין
לרווחה.
"בשפל
קול
הטחנה"
(לעיל
,
ד)
-
על
ידי
שלא
נתעסקו
בדברי
תורה.
אמר
רבי
שמואל:
נמשלו
ישראל
בטחינת
הריחים;
מה
הריחים
אינן
בטילות
לא
ביום
ולא
בלילה
,
אף
כאן
"והגית
בו
יומם
ולילה"
(יהו'
א
,
ח).
"ויקום
לקול
הצפור"
(לעיל
,
ד)
-
זה
נבוכד
נצר
הרשע;
אמר
רבי
לוי:
שמֹנה
עשרה
שנה
היתה
בת
קול
יוצאה
ומפוצצת
בפלטין
של
נבוכד
נצר:
עבדא
בישא
,
זיל
אחריב
ביתא
דמרך
,
דבני
מרך
לא
שמעין
ליה!
"וישחו
כל
בנות
השיר"
(שם)
-
"בשיר
לא
ישתו
יין"
(יש'
כד
,
ט).
"גם
מגבוה
ייראו"
(לעיל
,
ה)
-
מגבוהו
של
עולם
יתיירא
וידאג
לבא
,
פן
יעשה
בו
כאשר
עשה
בראשונים.
"וחתחתים
בדרך"
(שם)
-
מתוך
כך
יבקש
לו
אותות
ורמזים
אם
יצליח
בדרך
,
כעניין
שנאמר
"כי
עמד
מלך
בבל
אל
אם
הדרך...
לקסם
קסם
קלקל
בחצים
שאל
בתרפים"
(יח'
כא
,
כו).
"וינאץ
השקד"
(לעיל
,
ה)
-
תצמח
נבואתו
של
ירמיה
,
שאמר
"מקל
שקד
אני
רואה"
(יר'
א
,
יא).
אמר
רבי
אלעזר:
השקד
הזה
,
משעה
שהוא
מניץ
עד
שגומר
פירותיו
-
עשרים
ואחד
יום;
כך
משבעה
עשר
בתמוז
עד
תשעה
באב
-
עשרים
ואחד
יום.
ויסתבל
החגב
-
זה
צלמו
של
נבוכד
נצר:
"רומיה
אמין
שיתין
פותייה
אמין
שית"
(דנ'
ג
,
א).
ואם
אין
עוביו
שש
,
אין
יכול
לעמוד
,
ואת
אמר
"אוקמיה
בבקעת
דורא"
(ראה
שם)?
אמר
רב
ביבי:
מעמידין
אותו
ונופל
,
ומעמידין
אותו
ונופל
,
עד
שהביאו
כל
זהב
של
ירושלים
ושפכו
דימוס
על
רגליו
,
לקיים
מה
שנאמר
"וזהבם
לנדה
יהיה"
(יח'
ז
,
יט).
"ותפר
האביונה"
(לעיל
,
ה)
-
זו
זכות
אבות;
תופר
משענת
אבהות
שלכם;
ויהיה
"אביונה"
מלשון
'אב';
בלעז
'פדרייש'.
"כי
הולך
האדם"
(לעיל
,
ה)
-
ישראל
,
שנקראו
"צאן
אדם"
(יח'
לו
,
לח);
"אדם
אתם"
(יח'
לד
,
לא)
-
אל
בית
עולמו
-
מבבל
באו
ולבבל
חזרו.
תרח
אביהם
מעבר
הנהר
היה
(ראה
יהו'
כד
,
ב).
"וסבבו
בשוק
הסופדים"
(לעיל
,
ה)
-
גלות
יכניה
קדמה
לגלות
צדקיהו
אחת
עשרה
שנה
(ראה
מ"ב
כד
,
יח)
,
וכשהגלה
נבוכד
נצר
את
גלות
צדקיהו
בקולרין
,
היו
יוצאין
גלות
יכניה
לקראת
נבוכד
נצר
על
כרחן
עם
שאר
בני
העיר
,
לקלסו
שהוא
גבור
מצליח;
והיו
רואין
את
השבויין
ושואלין
אותן
איש
על
קרובו
,
מה
נעשה
בו
,
והיו
משיבין
אותן:
"אשר
למות
למות
ואשר
לחרב
לחרב"
וגו'
(יר'
טו
,
ב);
והיו
מקלסין
בידן
אחת
,
ובידן
אחת
מספקין
ומטפחין
הספד
על
אחיהם
ועל
בניהם.
עד
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
זו
שלשלת
היוחסין.
ותרוץ
גולת
הזהב
-
אילו
דברי
תורה
"הנחמדים
מפז"
(תה'
יט
,
יא).
ותשבר
כד
על
המבוע
-
כדו
של
ברוך
על
מבועו
של
ירמיהו
,
ששניהם
גלו
לבבל
ופסקו
מלימודם
בעוני
הדרך.
תחלה
גלו
למצרים
,
שהגלם
יוחנן
בן
קרח
(ראה
יר'
מג
,
ה
-
ז);
וכשהחריב
נבוכד
נצר
את
מצרים
,
הגלם
לבבל.
ונרוץ
הגלגל
אל
הבור
-
זו
בבל
,
שהיא
זוטו
של
עולם.
וישוב
העפר
וגו'
-
מבבל
היו
ולבבל
חזרו.
והרוח
תשוב
-
זו
רוח
הקדש
,
שכיון
שנסתלקה
רוח
הקודש
,
גלו.