תנ"ך - עד
אשר
לא־ירחק
ירתק
חבל
הכסף
ותרץ
גלת
הזהב
ותשבר
כד
על־המבוע
ונרץ
הגלגל
אל־הבור:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עַ֣ד
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יֵרָחֵק֙
יֵרָתֵק֙
חֶ֣בֶל
הַכֶּ֔סֶף
וְתָרֻ֖ץ
גֻּלַּ֣ת
הַזָּהָ֑ב
וְתִשָּׁ֤בֶר
כַּד֙
עַל־הַמַּבּ֔וּעַ
וְנָרֹ֥ץ
הַגַּלְגַּ֖ל
אֶל־הַבּֽוֹר:
(קהלת פרק יב פסוק ו)
עַד
אֲשֶׁר
לֹא־יֵרָחֵק
יֵרָתֵק
חֶבֶל
הַכֶּסֶף
וְתָרֻץ
גֻּלַּת
הַזָּהָב
וְתִשָּׁבֶר
כַּד
עַל־הַמַּבּוּעַ
וְנָרֹץ
הַגַּלְגַּל
אֶל־הַבּוֹר:
(קהלת פרק יב פסוק ו)
עד
אשר
לא־ירחק
ירתק
חבל
הכסף
ותרץ
גלת
הזהב
ותשבר
כד
על־המבוע
ונרץ
הגלגל
אל־הבור:
(קהלת פרק יב פסוק ו)
עד
אשר
לא־ירחק
ירתק
חבל
הכסף
ותרץ
גלת
הזהב
ותשבר
כד
על־המבוע
ונרץ
הגלגל
אל־הבור:
(קהלת פרק יב פסוק ו)
תרגום מגילות:
עַד
דִּי
לָא
יִתאֲלַם
לִישָׁנָך
מִלְמַלָלָא
וּתהֵי
רְעִיעָא
מוֹקְרָא
דְרֵישָׁך
וְתִתְּבַר
מְרָרְתָך
עַל
כַּבדָּך
וְיִרהַט
גּוּפָך
לְגוֹ
קִברָך
:
עין המסורה:
ירתק
(קרי;
ירחק
כתיב)
-
י"א
פסוקים
קרי
תי"ו
ולא
כתיב:
ש"ב
יב
,
כד;
כ
,
כג;
כג
,
ח;
מ"ב
כד
,
יד;
כה
,
יז;
יש'
סו
,
יז;
יר'
מט
,
כה;
נב
,
כא;
*שה"ש
ד
,
ט;
קה'
יב
,
ו;
דה"ב
יא
,
יח.
מסורה קטנה:
ירחק
-
ירתק
ק';
חבל
-
ל'
בסיפ';
ותרץ
-
ל';
ותשבר
-
ל';
על
-
המבוע
-
ל'.
רש"י:
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
זה
חוט
השדרה
,
שהוא
לבן
ככסף;
ובמותו
חסר
מוחו
ומתרוקן
,
ויבש
ומתעקם
בתוך
החליות
,
ונעשה
כשלשלת.
ירתק
-
לשון
"רתוקות
כסף"
(יש'
מ
,
יט).
ותרוץ
גלת
הזהב
-
זו
אמה
,
שהיא
מקלחת
מים
ונובעת
כמעיין;
כמו
"גלות
עליות"
(יהו'
טו
,
יט).
ותרוץ
-
לשון
'רציצה'.
ותשבר
כד
על
המבוע
-
זה
הכרס
,
שהוא
צָבֶה
ונבקע
במותו.
ונרוץ
הגלגל
אל
הבור
-
יתרוצץ
גלגל
העין
בתוך
גומתו.
ולפי
פשוטו:
גלגל
שדולין
בו
מים
מן
הבור.
כך
נדרש
כל
העיניין
במסכת
שבת
(קנא
,
ב
ואי').
ומדרש
קינות
(איכ"ר
פתיחתא
כג)
פותרו
כלפי
כל
ישראל:
"וזכור
את
בוראך
(בנוסחנו:
בוראיך)
בימי
בחורותיך"
(לעיל
,
א)
-
בעוד
שהבחירות
שבכם
קיימות:
בעוד
שהכהונה
קיימת
,
שנאמר
[בה]
"ובחור
אותו
מכל
שבטי
ישראל
לי
לכהן"
(ש"א
ב
,
כח);
בעוד
שהלוייה
קיימת
,
שנאמר
בה
"כי
בו
בחר
יי'
אלהיך
מכל
שבטיך"
(דב'
יח
,
ה);
בעוד
שמלכות
[בית]
דוד
קיימת
,
שנאמר
[בה]
"ויבחר
בדוד
עבדו"
(תה'
עח
,
ע);
בעוד
ירושלם
קיימת
-
"העיר
אשר
בחרתי
בה"
(מ"א
יא
,
לב);
בעוד
בית
הבחירה
קיים
,
שנאמר
"עתה
בחרתי
והקדשתי
את
הבית
הזה"
(דה"ב
ז
,
טז);
בעוד
שאתם
קיימים
,
שנאמר
"ובך
בחר
יי'"
(ראה
דב'
ז
,
ו).
"עד"
ש"לא
יבואו
ימי
הרעה"
(לעיל
,
א)
-
אילו
ימי
הגולה.
"עד
אשר
לא
תחשך
השמש"
(לעיל
,
ב)
-
זו
מלכות
בית
דוד
,
שנאמר
"וכסאו
כשמש
נגדי"
(תה'
פט
,
לז).
"והאור"
(לעיל
,
ב)
-
זו
תורה
,
שנאמר
"ותורה
אור"
(מש'
ו
,
כג).
"והירח"
(לעיל
,
ב)
-
זו
סנהדרי
,
דתנן
(משנה
סנה'
ד
,
ג):
סנהדרין
היתה
כחצי
גרן
עגולה.
"והכוכבים"
(לעיל
,
ב)
-
אילו
הרבנים
,
שנאמר
"ומצדיקי
הרבים
ככוכבים"
(דנ'
יב
,
ג).
"ושבו
העבים
אחר
הגשם"
(לעיל
,
ב)
-
צרה
אחר
צרה
קשה.
אתה
מוצא
כל
הנבואות
הקשות
שנתנבא
עליהם
ירמיה
לא
באו
עליהם
אלא
לאחר
חורבן
הבית.
"ביום
שיזועו
שומרי
הבית"
(לעיל
,
ג)
-
אילו
משמרות
כהונה
ולוייה.
"והתעותו
אנשי
החיל"
(שם)
-
אילו
הכהנים
,
שהם
גבורים
בכח.
אמר
רבי
אבא
בר
כהנא:
עשרים
ושנים
אלף
לויים
הניף
אהרן
ביום
אחד.
אמר
רבי
חנינא:
המוראה
הזה
דבר
קל
הוא
,
והכהן
זורקה
יותר
משלשים
אמה.
"ובטלו
הטוחנות"
(שם)
-
אילו
המשניות
הגדולות:
משנתו
של
רבי
עקיבא
ומשנת
רבי
חייא
ומשנת
בר
קפרא.
"וחשכו
הרואות"
(שם)
-
ישתכח
התלמוד
מן
הלב.
"וסוגרו
דלתים"
(לעיל
,
ד)
-
כגון
דלתי
נחושתא
בן
אלנתן
(ראה
מ"ב
כד
,
ח)
,
שהיו
פתוחין
לרווחה.
"בשפל
קול
הטחנה"
(לעיל
,
ד)
-
על
ידי
שלא
נתעסקו
בדברי
תורה.
אמר
רבי
שמואל:
נמשלו
ישראל
בטחינת
הריחים;
מה
הריחים
אינן
בטילות
לא
ביום
ולא
בלילה
,
אף
כאן
"והגית
בו
יומם
ולילה"
(יהו'
א
,
ח).
"ויקום
לקול
הצפור"
(לעיל
,
ד)
-
זה
נבוכד
נצר
הרשע;
אמר
רבי
לוי:
שמֹנה
עשרה
שנה
היתה
בת
קול
יוצאה
ומפוצצת
בפלטין
של
נבוכד
נצר:
עבדא
בישא
,
זיל
אחריב
ביתא
דמרך
,
דבני
מרך
לא
שמעין
ליה!
"וישחו
כל
בנות
השיר"
(שם)
-
"בשיר
לא
ישתו
יין"
(יש'
כד
,
ט).
"גם
מגבוה
ייראו"
(לעיל
,
ה)
-
מגבוהו
של
עולם
יתיירא
וידאג
לבא
,
פן
יעשה
בו
כאשר
עשה
בראשונים.
"וחתחתים
בדרך"
(שם)
-
מתוך
כך
יבקש
לו
אותות
ורמזים
אם
יצליח
בדרך
,
כעניין
שנאמר
"כי
עמד
מלך
בבל
אל
אם
הדרך...
לקסם
קסם
קלקל
בחצים
שאל
בתרפים"
(יח'
כא
,
כו).
"וינאץ
השקד"
(לעיל
,
ה)
-
תצמח
נבואתו
של
ירמיה
,
שאמר
"מקל
שקד
אני
רואה"
(יר'
א
,
יא).
אמר
רבי
אלעזר:
השקד
הזה
,
משעה
שהוא
מניץ
עד
שגומר
פירותיו
-
עשרים
ואחד
יום;
כך
משבעה
עשר
בתמוז
עד
תשעה
באב
-
עשרים
ואחד
יום.
ויסתבל
החגב
-
זה
צלמו
של
נבוכד
נצר:
"רומיה
אמין
שיתין
פותייה
אמין
שית"
(דנ'
ג
,
א).
ואם
אין
עוביו
שש
,
אין
יכול
לעמוד
,
ואת
אמר
"אוקמיה
בבקעת
דורא"
(ראה
שם)?
אמר
רב
ביבי:
מעמידין
אותו
ונופל
,
ומעמידין
אותו
ונופל
,
עד
שהביאו
כל
זהב
של
ירושלים
ושפכו
דימוס
על
רגליו
,
לקיים
מה
שנאמר
"וזהבם
לנדה
יהיה"
(יח'
ז
,
יט).
"ותפר
האביונה"
(לעיל
,
ה)
-
זו
זכות
אבות;
תופר
משענת
אבהות
שלכם;
ויהיה
"אביונה"
מלשון
'אב';
בלעז
'פדרייש'.
"כי
הולך
האדם"
(לעיל
,
ה)
-
ישראל
,
שנקראו
"צאן
אדם"
(יח'
לו
,
לח);
"אדם
אתם"
(יח'
לד
,
לא)
-
אל
בית
עולמו
-
מבבל
באו
ולבבל
חזרו.
תרח
אביהם
מעבר
הנהר
היה
(ראה
יהו'
כד
,
ב).
"וסבבו
בשוק
הסופדים"
(לעיל
,
ה)
-
גלות
יכניה
קדמה
לגלות
צדקיהו
אחת
עשרה
שנה
(ראה
מ"ב
כד
,
יח)
,
וכשהגלה
נבוכד
נצר
את
גלות
צדקיהו
בקולרין
,
היו
יוצאין
גלות
יכניה
לקראת
נבוכד
נצר
על
כרחן
עם
שאר
בני
העיר
,
לקלסו
שהוא
גבור
מצליח;
והיו
רואין
את
השבויין
ושואלין
אותן
איש
על
קרובו
,
מה
נעשה
בו
,
והיו
משיבין
אותן:
"אשר
למות
למות
ואשר
לחרב
לחרב"
וגו'
(יר'
טו
,
ב);
והיו
מקלסין
בידן
אחת
,
ובידן
אחת
מספקין
ומטפחין
הספד
על
אחיהם
ועל
בניהם.
עד
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
זו
שלשלת
היוחסין.
ותרוץ
גולת
הזהב
-
אילו
דברי
תורה
"הנחמדים
מפז"
(תה'
יט
,
יא).
ותשבר
כד
על
המבוע
-
כדו
של
ברוך
על
מבועו
של
ירמיהו
,
ששניהם
גלו
לבבל
ופסקו
מלימודם
בעוני
הדרך.
תחלה
גלו
למצרים
,
שהגלם
יוחנן
בן
קרח
(ראה
יר'
מג
,
ה
-
ז);
וכשהחריב
נבוכד
נצר
את
מצרים
,
הגלם
לבבל.
ונרוץ
הגלגל
אל
הבור
-
זו
בבל
,
שהיא
זוטו
של
עולם.
וישוב
העפר
וגו'
-
מבבל
היו
ולבבל
חזרו.
והרוח
תשוב
-
זו
רוח
הקדש
,
שכיון
שנסתלקה
רוח
הקודש
,
גלו.
רשב"ם:
עד
אשר
לא
ירתק
-
טרם
ינתק
חבל
שדרתו
של
אדם
ותתרוצץ
גולגלתו
ותיבקע
כריסו
ויתאנץ
(אולי
צ"ל:
ויתרוצץ)
הגוף
בקבר.
וישוב
-
הוא
,
המשול
לעפר
,
על
הארץ
להיות
עפר
,
והרוח
תשוב
אל
הקדוש
ברוך
הוא
אשר
נתנה
בגופו.
טרם
כל
אלה
ישוב
בתשובה.
ירתק
-
כמו
"ורתוקות
כסף"
(יש'
מ
,
יט).
חבל
הכסף
-
היא
השדרה.
גולת
הזהב
-
היא
הראש
,
שנותנין
עליה
גולה
ועטרה.
ותשבר
כד
על
המבוע
-
כפל
לשון
על
חבל
הכסף.
כי
כאשר
ניתק
חבל
,
ונשבר
הכד
על
פניה
,
לפי
שהוא
קשור
ותלוי
בו
,
והגלגל
שבחבל
נופל
ונשבר
ומתרוצץ.
ר' יוסף קרא:
ובאותן
הימים
אני
מזהירך
ומזכירך
שתזכור
את
בוראך
(ראה
לעיל
,
א)
עד
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
פירושו:
דרך
בחורים
בבחרותם
,
מי
שהוא
עשיר
והולך
בדרכי
לבו
משתמש
בכלי
כסף
וכלי
זהב
,
ועושה
דלי
של
זהב
ותולהו
על
הבור
בחבל
ושלשלת
של
כסף
ברתוקות
כסף
צורף
(ע"פ
יש'
מ
,
יט)
,
וכשאדם
מת
הכל
בטל
וכלי
תשמישו
משתברין;
וזהו
שמזהירך
שתזכור
את
בוראך
(ראה
לעיל
,
א)
עד
שלא
יתבטל
חבל
הכסף.
כי
ירתק
הוא
מלשון
'עיקר
ועיקור'
,
כמו
"וכל
(בנוסחנו:
ובכל)
תבואתי
תשרש"
(איוב
לא
,
יב);
"מסעף
פורה"
(בנוסחנו:
פארה;
יש'
י
,
לג);
וכאלה
רבות.
ובלעז
'אנץ
כנא
דשאנריינט
(אולי:
דשאנדיינט)
לא
קורדא'.
ותרוץ
גולת
הזהב
-
לשון
שבירה
,
כמו
"ותרץ
את
גולגלתו"
(שו'
ט
,
נג).
ונרוץ
הגלגל
אל
הבור
-
זהו
האופן
שמשימין
למעלה
על
הבור
ונותנין
עליו
החבל
כדי
שיהא
נוח
לדלות.
ראב"ע:
עד
-
זה
משל
נכבד.
וה'גוּלָה'
היא
בראש
הגלגל
המתגלגל
בחבל
,
וראש
החבל
קשור
בגולה.
וירתק
-
מן
"עשה
הרתוק"
(יח'
ז
,
כג):
כשיתקשר
החבל
,
כאילו
ישתלשל
,
לא
ישיג
אל
המבוע.
גם
כן
עניין
ירחק
,
שהוא
כתוב.
ומלת
ותרץ
(בנוסחנו:
ותרוץ)
-
מן
"ותרץ
את
גלגלתו"
(שו'
ט
,
נג);
מעניין
"וירוצצו"
(שו'
י
,
ח):
כאשר
תשבר
הגולה
,
וירוץ
הגלגל
אל
הבור
,
ישבר
הכד
,
ואין
המים
עולים.
ומלת
ונרוץ
-
בניין
'נפעל'
,
כמו
"נכון"
(הו'
ו
,
ג)
-
פועל
עבר
יחיד
,
מן
"נכונו
ללצים
שפטים"
(מש'
יט
,
כט).
וחבל
הכסף
הוא
חוט
שלשִזְרה;
וקראוֹ
כסף
בעבור
היותו
לבן.
וגולת
הזהב
הוא
המוח;
ודימהו
לזהב
בעבור
הקרום
שיש
עליו
,
שהוא
אדום.
והכד
היא
המרֵרה;
ונקרא
'כד'
בעבור
ששם
תתחבר
המרה
האדומה.
והמבוע
הוא
הכבד.
ונרוץ
הגלגל
-
גלגלת
הראש
שהיתה
למעלה
לעולם
,
ירדה
אל
הבור
מתחת
לארץ.
רלב"ג:
עד
אשר
לא
ירתק
חבל
הכסף
-
והם
העורקים
הבלתי
דופקים
,
אשר
ידלו
האברים
באמצעותם
מהכבד
והלב
-
הדם
,
ועמו
מעט
מהרוח
החיוני.
ותשבר
הגֻלה
אשר
באמצעותה
ידלו
האברים
הדם
והרוח
,
והם
העורקים
הדופקים.
ותשבר
הכד
אשר
ירצו
למלֹאת
על
המבוע
אשר
ימלאוהו
ממנו
,
וירוץ
הגלגל
אל
הבור
-
והוא
הפך
התנועה
אשר
תצטרך
לאדם
ממנו;
כי
האברים
,
לא
די
שלא
ידלו
ממנו
,
אבל
יותך
מהם.
רלב"ג - ביאור המילות:
ירתק
-
ישבר
ויחתך.
חבל
הכסף
-
משל
לעורקים
הבלתי
דופקים
,
אשר
בהם
ישולח
הדם
מהכבד
אל
האברים.
ותרוץ
-
וישבר
,
ויפסק.
גלת
הזהב
-
הוא
מענין
"גלות
מים"
(יהו'
טו
,
יט)
,
והם
הברֵכות
המשולחות
לאברים
מהלב
,
שבהם
דם
ורוח;
והם
העורקים
הדופקים.
ר' יוסף כספי:
ולכן:
זכור
את
בוראיך
בימי
בחורותיך
וכו'
-
הפך
נוהג
העולם.
ויאריך
בספור
הִנָּתק
והִפָּסד
האדם
מעט
מעט
עד
שישוב
אל
העפר
,
והרוח
תשוב
אל
האלהים
אשר
נתנה.
ר' ישעיה מטראני:
ירתק
חבל
הכסף
אחר
שמת
,
וזהו
חוט
השדרה
שהוא
לבן
ככסף;
ומלת
יירתק
הוא
כמו
שֹׁרֶשׁ
-
"תְשָׁרֵשׁ"
(איוב
לא
,
יב)
,
מלשון
"ורתוקות
כסף
צורף"
(יש'
מ
,
יט).
ותרוץ
גולת
הזהב
-
זהו
המוח
עם
הנרתיק
שלו
,
שהוא
עשוי
כמו
גולת
מים
והוא
נקי
כזהב.
ו'תרוץ'
הוא
לשון
שבירה
,
כמו
"ותרץ
את
גלגלתו"
(שו'
ט
,
נג).
ותישבר
כד
על
המבוע
-
'כד'
קורא
המרה
שתשבר
ותישפך
על
המבוע
,
היא
הכרס
העשויה
כמו
מעיין
שֶלְמַיִם.
ונרוץ
הגלגל
-
הוא
הוושט
שמוריד
המאכל
והמשתה
אל
הכרס
,
וישבר
ויפל
אל
החלל
הגוף
העשוי
כמו
בור.