תנ"ך - את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף: (קהלת פרק ג פסוק יא)

טקסט וניקוד:

אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סוֹף: (קהלת פרק ג פסוק יא)

טקסט בלבד:

את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף: (קהלת פרק ג פסוק יא)

תיקון קוראים:

את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף: (קהלת פרק ג פסוק יא)

תרגום מגילות:
אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלכָּא דְיִשׂרָאֵל בְּרוּחַ נְבוּאָה יָת כּוֹלָא עֲבַד יְיָ שַׁפִּיר בְּעִדָּנֵיהּ דְּחָזיָא הֲוָת מַצוּתָא דַהֲוָת בְּיוֹמֵי יָרָבעָם בַּר נְבָט לְמִהוֵי בְיוֹמֵי שֶׁבַע בַּר בִּכרִי וְאִתעַכַּבַת וַהֲוָת בְּיוֹמֵי יָרָבעָם בַּר נְבָט דְּאִילוּ הֲוָת בְּיוֹמֵי שֶׁבַע בַּר בִּכרִי לָא הֲוָה מִתבְּנֵי בֵית מַקדְּשָׁא עַל עֵיסֶק עִגלִין דִּדהַב דִּי עֲבַד יָרָבעָם חַיָיבָא וְשַׁוִינוּן בְּבֵית אֵל וּבדָן וּמַנִי פְרֻזדָוָן עַל שָׁבִילַיָא וּפסַקוּ עוֹלֵי רִגלִין וּבגֵין כֵּין אִתעַכַּבַת עַד זְמָן דְּיִתבְּנֵי בֵית מַקדְּשָׁא בְּגֵין דְּלָא יִתעַכְּבוּן יִשׂרָאֵל לְמִבנֵי יָתֵיהּ אַף יָת שְׁמָא רַבָּא דְהוּא כְתִיב וּמפָרַשׁ עַל אֶבֶן שְׁתָיָה כַּסִי מִנְהוֹן דְּאִשׁתְּמוֹדַע קֳדָמוֹהִי יִצרָא בִישָׁא דִבלִבְּהוֹן דְּאִלוּ הֲוָה מְסִיר בְּיַד אֱנָשׁ הֲוָה מְשַׁמֵישׁ בֵּיהּ וּמַשׁכַּח בְּגַוֵיהּ מָא דַעֲתִיד לְמִהוֵי בְסוֹף יוֹמַיָא עַד עָלְמֵי עָלְמָא וְאַף יוֹם מוֹתָא כַּסִי מִנְהוֹן בְּדִיל דְּלָא יְהוֹדַע לִגבַר מִן רֵישָׁא מָא דַעֲתִיד לְמִהוֵי בְסוֹפָא :

עין המסורה:
יפה - ה' בסגול: ראה שה"ש א , טז. העלם - ב' חסר: קה' ג , יא; דה"א טז , לו (השני בפסוק). בלבם - ט': ש"א י , כו; יש' נא , ז; יח' יד , ה; הו' ז , יד; זכ' יב , ה; תה' לה , כה; לז , טו; עד , ח; קה' ג , יא. סוף - ג': קה' ג , יא; ז , ב; יב , יג.

מסורה גדולה:
יפֶה ה' וכאבשלום יפה עשיתיו הנך יפה דודי הנה אשר ראיתי אני את הכל עשה.

מסורה קטנה:
יפה - ה'; העלם - ב' חס' למער'; בלבם - ט'.

רש"י:
יפה בעתו - בעת הטובה יפה הוא לבא תשלום שכר מעשה הטוב , ובעת הרעה ראויה היא לתשלום מעשה הרע. גם את העולם נתן בלבם מבלי וגו' - גם את חכמת העולם אשר נתן בלב הבריות , לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד , זה קצת וזה קצת , כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקדוש ברוך הוא לדעת אותו. ולא ידע את עת פקודתו ובמה יכשל - כדי שיתן לב לשוב , שידאג ויאמר: היום [או מחר] אמות (ראה שבת קנג , א). ולכך כתוב כאן: העלם , חסר - לשון 'העלמה'; שאם ידע מיתתו קרובה , לא יבנה בית ולא יטע כרם (ראה תנח' קדושים ח). לכך הוא אומר שהכל עשה יפה בעתו - זה שיש עת למיתה , דבר יפה הוא , שסומך האדם לומר: שמא עדיין עת מיתתי רחוק , ובונה בית ונוטע כרם; וזה יפה שנעלם מן הבריות (ראה פסחים נד , ב).

רשב"ם:
את הכל - כל הזמנים עשה ותיקן הקדוש ברוך הוא , כל אחד נכון והגון בעתו וזמנו. גם את העולם - גם את הזמן נתן להם הקדוש ברוך הוא בלבם של בני אדם , שידעו ויבינו שעתים שהם לטובה ויש עתים לרעה , לפי שלא ימצא ולא יֵדע האדם את המעשה אשר יעשה הקדוש ברוך הוא מראש ועד סוף. שאם יהיו כל העתים לטובה או כולם לרעה , לא ישוב אדם בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא , לפי שיאמר בלבו: אחרי שמקרה אחד בעולם , או הכל לטובה או הכל לרעה , על זה אניח רוע מעשיי? ואיזו הנאה תגיע לי בתשובתי? מראש ועד סוף - מתחילת העת ועד סוף העת.

ר' יוסף קרא:
את הכל עשה יפה בעתו - פתרונו: כל דבר שאדם עמל בו , בעת שהוא עושה אותו יפה בעיניו לעשותו; בשעת שמחה - שמחה , בשעת אבלא - אבלא (ראה ב"ר כז , ד). גם את העולם נתן בלבם - פתרונו: לפי העולם שהוא רואה בשעת הרווחה נתן הקדוש ברוך הוא בלב הבריות לשמוח בשעת הרווחה: לבנות בית , ליטע כרם , לשמוח במה שהוא רואה עולם שלשמחה; והעלים מהם שאינו מחשב בשעת שמחה מה שיהיה בסוף , כמו שמפרש: מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה... מראש ועד סוף - מבלי אשר לא ימצא האדם מראש המעשה מה יהיה בסופו; שאילו ראה מראש מה יהיה בסוף , לא שמח.

ראב"ע:
את הכל - הכרתי שהכל עשה האלהים יפה בעתו: המות בעת הזוקן , וכל דבר בעתו על פי מתכונת החכמה העליונה. ומלת עולם - בכל המקרא לא מצאנוה כי אם על זמן ונצח; וכן "אלהי עולם יי'" (יש' מ , כח) - כמו 'אלהי נצח' או "אלהי קדם" (דב' לג , כז); וכן "ומתחת זרועות עולם" (שם). ועניין גם את העולם נתן בלבם - שבני אדם מתעסקים כאלו יחיו לעולם , ובעבור התעסקם לא יבינו מעשה האלהים מראש ועד סוף. ויש מפרשים (ראה רש"י) , כי זה העולם הוא כמו שהוא בלשון קדמונינו ז"ל (ראה משנה ברכות ט , ב); והעניין: תאות העולם.

רלב"ג:
ובכאן מחשבה אחרת , מקבלת לזאת המחשבה; והיא , שאני רואה שכל מה שהגביל השם יתעלה לבני האדם להתעסק בו הוא טוב ויפה בעת ההוא , ולזה אין ראוי שימָנע האדם מהתעסק בו מפני ההפסד שיקרה לו בסוף; כי העמל ההוא הוא טוב , ואעפ"י שאינו נצחי. ואולם , שכל מה שהגבילוֹ השם יתעלה בזה האופן הוא טוב , הוא מבואר , כי בזאת ההגבלה ישמר מציאות הדברים אשר בכאן , ואעפ"י שכבר יקרה מזה רע מעטי , כמו שבארנו ברביעי 'מספר מלחמות יי'' (פרק ה). וגם סדר העולם אשר נתן בלב האנשים להתעסק בידיעתו הוא טוב ויפה , ואעפ"י שאי אפשר לאדם שישיג בשלמות אופן חכמת השם יתעלה בבראו אלו הענינים על מה שהם עליו מהמציאות , כי בזה תגיע הצלחת הנפש האנושית.

ר' יוסף כספי:
והכונה בזה אמר שלמה: מה יתרון העושה באשר הוא עמל? והאלהים עשה הכל יפה בעתו , כלומר: הדבר והפכו , רצוני: הקנין והעדרו; ואם היום יפה וטוב לעשות מעשה - מה שזהו ענין מהות זאת החכמה , גם שיפליג בו תכלית ההפלגה - מחר או מחרתו יהיה עת טוב ויפה להעדרו. ומדוע לא יקרה לנו זה , והנה קרה לשם יתברך , על דרך 'דברה תורה כלשון בני אדם' (ראה ברכות לא , ב) , כי כתוב "וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ" (בר' ו , ו). וזהו אמרו: גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים מראש ועד סוף , כלומר: הנה את הכל עשה יפה בעתו , ולכן היום עת טוב וראוי לטעת כרמים רבים אין מספר , על דרך משל , ומחר ומחרתו עת טוב וראוי לעקור את הכל לפי המתחדשים שיעשה האל בעולם; כי העתים משתנים , ולכן נקנה היום בעיר מהבתים ושדות וכרמים עד אפס מקום , ומחר נמכור ונבוז הכל , ולכן אמר הנביא: "הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל" (יח' ז , יב). ובכלל , הנה האל יתברך , שהוא הפועל הכל , הוא משנה העתים ומחליף את הזמנים והכל עשה יפה בעתו. גם ענין העולם הזה - רצוני: לעשות הדבר פעם והפכו פעם - הוא יתברך נתן זה בלב האדם , כלומר: האל סכסך בני האדם וינער אותם שיבנו היום ומחר יסתרו , וכן השאר , מזולת שלא ימצא האדם וכו' - כלומר: כי עם כל ההתחכמות בפעולות בעולם הזה בבנינים , על דרך משל מבתים או עיירות , הנה הם לא ימצאו את המעשה אשר יעשה האלהים מראש ועד סוף , כלומר: לא יבאו לתכלית גזירות האל יתברך באלו המעשים , אם הוא טוב אם רע , כי לא ידעו שנוי העתים שיעשה האל מחר או מחרתו , עד שיש בונה בית חדש היום בעיר - מה , על דרך משל , והיה עת שלום , ומחר ישתנה הזמן וילחמו על העיר ההיא ויהרסו הבתים , או מחר יניע האל רוח גדולה וחזק ותפול דליקה בבית שכנו וישרוף ביתו אשר בנה מחדש ובתים רבים , והוא בעת ההיא שהיה בונה היה מאשר עצמו וכן כל רואיו יאשרוהו , והוא עושה נזק והוצאה ויועץ בשת לביתו. וכל זה כי האדם בכל חכמתו זאת לא ידע מעשה האל עד תכליתם ולכן לא ידע מה ילד יום (ע"פ מש' כז , א) , אם כן זאת החכמה היא הבל כי היא מזוייפת מתוכה , עד שמה שנקרא היום 'חכמה' הנה למחר נאמר כי למפרע היה סכלות; גם אם היום הקנין טוב לפי שעה , הנה למחר העדרו טוב.

ר' ישעיה מטראני:
את הכל עשה יפה בעתו - מפני שאמר "עת ללדת ועת למות" וגו' (לעיל , ב) , לפיכך מקלסו ואומר: את הכל עשה הבורא יפה והגון בעיתו. גם עניין העולם והבלו נתן בליבם שלבני אדם לעסוק בו. ומה גורם להם שהם מתעסקין בעניני העולם ובהבלו? מבלי אשר לא ימצא וגו' - כלומר: מפני שאינם מוצאים ומבינים ומכירים את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף; שאם היו מבינים ומכירים , היו רואין שאין יתרון בעולם הזה והיו פורשים מלהתעסק בו.
ריכוז קישורים