תנ"ך - הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ: (קהלת פרק ד פסוק ה)

טקסט וניקוד:

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ: (קהלת פרק ד פסוק ה)

טקסט בלבד:

הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו: (קהלת פרק ד פסוק ה)

תיקון קוראים:

הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו: (קהלת פרק ד פסוק ה)

תרגום מגילות:
שָׁטיָא אָזֵיל וּמגָפֵיף יָת יְדוֹהִי בְקֵיטָא וְלָא צָבֵי לְמִטרַח וּבסִתוָא יֵיכוֹל מִן דְּאִית לֵיהּ וְאַפִלוּ כְסוּ דְעַל מְשַׁך בִּסרֵיהּ :

מסורה קטנה:
חבק - ל' וחס'.

רש"י:
הכסיל - הרשע חובק את ידיו , ואינו יגע ואוכל אלא מן הגזל; ואוכל את בשרו - ליום הדין , שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון. כך נדרש בסיפרי (ספ"ד נג).

רשב"ם:
הכסיל חובק את ידיו - שאינו עושה מלאכה להתפרנס בה. ואוכל את בשרו - ואין לו מה יאכל בשביל כך כי אם בשרו , שהוא מתנוונה והולך , לפי שלא עשה מלאכה להתפרנס בה. ועל כן יש לו לאדם לעשות מלאכה , למען יתפרנס בכבוד.

ר' יוסף קרא:
הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו - ואם תאמר: לאחר שהוא חושב להבל כל עמל וכל כשרון המעשה (ראה לעיל , ד) , לפי שסופו מניחו לאחרים , יכול ישב לו בטל? לכך נאמר: הכסיל חובק את ידיו - מלעשות מלאכה , ובטלנותו גורם לו לבסוף שאוכל את בשרו - מכלה נכסיו שהיה לו להתפרנס בהם אנשי ביתו , שהם בשרו.

ראב"ע:
הכסיל - גם יש באדם כסילים עצלים , אין להם קנאה ולא יתעסקו במלאכה שיחיו ממנה , רק חובקים את ידיהם ואוכלים מה שיש להם , וישארו בלא מחיה. ואחר שהוא אוכל כל מה שיש לו ולא יעמול להוסיף , כאילו אוכל את בשרו , בעבור שימות ברעב.

רלב"ג:
ובכאן מחשבה אחרת , תביא לחשוב , שאין ראוי שימנע האדם מעמל קנין החכמה וכשרון המעשה ואסיפת הקנינים , והוא שאנחנו נמצא , שהכסיל חובק את ידיו כמנהג האנשים הבטלים , ויקרה לו מפני זה מהחסרון , שיאכל וישחית את בשרו , לפי שאיננו משתדל שיקנה מה שיספיק לו לעמידת גופו מפני זה , ויהיה רעב תמיד.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת על מה שיורה כי זאת החכמה הבל , היא: וראיתי אני את כל עמלי (בנוסחנו: עמל) ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. כלומר , כי עקר זאת החכמה היא קנאת איש מרעהו , וכאשר ישיג איש אחד שבעת אלפי צאן (ע"פ איוב א , ג) , על דרך משל , יקנא בו רעהו וישתדל עד שישיגהו או יעברהו; וכאשר עברוֹ יקנא בו האחר ויעברהו , וכאשר עבר זה יקנא באיש אחר; היש שגעון כזה? ומה לי לקנא בְּרֵעִי אַחַר שיש לי רב (ע"פ בר' לג , ט)? אם כן מבואר , שזה הענין הנמצא בזאת החכמה הבל ורעות רוח. אבל אין אני משבח עזיבת ההשתדלות לגמרי , כענין הכסיל היושב בטל , וזהו שחובק את ידיו ואינו עושה מעשה ― כי הידים הם הבעלי מעשה ― ולכן הוא אוכל את בשרו , כלומר: הוא חסר לחם , עד שבשר זרועו יאכל (ע"פ יש' ט , יט). וזה רע על כל פנים , כי זה הקצה האחרון שזכר למעלה; ואמנם הטוב הוא האמצעי המָזוג , וזהו טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם רביעית. והפעם החמישית יתחיל: (ז - ח) שבתי (לפנינו: ושבתי) אני ואראה הבל תחת השמש. יש אחד ואין שני וגו' - הטעם: זה המין אחד קשה מאד , מורה על הבל זאת החכמה. כי נמצא זה אחד והוא מחשב עצמו שהוא חכם מופלג , ומרוב חכמה הוא עושה זה , רצוני , שלא יהיה קץ לכל עמלו וגם עינו לא תשבע עושר. ומי לא יכיר שזה שטות גמורה שאין כמוה , כמו שאמר שלמה: ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה - גם זה הבל וענין רע הוא. וטעם גם זה - מורה אל זה האחד ואין שני בפעולתו זאת; אם כן מבואר שזאת החכמה הבל.

ר' ישעיה מטראני:
הכסיל חובק את ידיו - וגם מי שאינו רוצה לעמל כל עיקר , אפילו בשביל כדי חייו , אלא שחובק את ידיו ואוכל את בשרו - הוא כסיל , כי ראוי לו לאדם להיות עמל בכדי חייו.
ריכוז קישורים