תנ"ך - טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ד פסוק ו)

טקסט וניקוד:

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ: (קהלת פרק ד פסוק ו)

טקסט בלבד:

טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח: (קהלת פרק ד פסוק ו)

תיקון קוראים:

טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח: (קהלת פרק ד פסוק ו)

תרגום מגילות:
טָב לִגבַר מְלֵי חֻפנֵיהּ מֵיכְלָא בַהֲנָיוּת נְפַשׁ וּבלָא גָזֵילָא וְחָטוֹפִין מִן תְּרֵין חוּפְנִין מָליָן מֵיכְלָא בְגָזֵילָא וְחָטוֹפִין וַעֲתִיד לְשַׁלָמָא בְדִינָא בְטוּרחָא וּבִתבִירוּת רוּחָא :

מסורה קטנה:
ממלא - ל' וחס'.

רש"י:
טוב מלא כף נחת - להיות קונה נכסים מעט ומיגיעו , שיהא בהם נחת רוח ליוצרו. ממלא חפנים - נכסים רבים - בעבירה , שהוא עמל ועצבת רוח בעיני המקום.

רשב"ם:
טוב מלא כף נחת - נוח ומוטב לו לאדם שיהיה לו מלא כף ממון בנחת כדי שיתפרנס בכבוד , ממלא חפנים עמל - שטוב לו ממון מועט מממון גדול בעמל , שלא יתפרנס בו בכבוד.

ר' יוסף קרא:
הרי גינה וחישב להבל אדם שמתייגע ולוהט אחר הממון יותר מדאי (ראה לעיל , ד) , וגם גינה את הכסיל שחובק את ידיו ובטל ממלאכתו לגמרי (ראה לעיל , ה); אלא כיצד יעשה? יעמול כדי פרנסת אנשי ביתו בנחת , ואל יתייגע יותר מדאי כדי למצוא נכסים מרובים; כמו שמפרש: טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח - פתרונו: טוב לו לאדם שכר מועט שיבא לו בנחת , משכר מרובה שיבא לו בעמל וביגיעה יותר מדאי. [דבר אחר: הן הן דברי העצל והכסיל שחובק את ידיו , ואומר: טוב מלא כף נחת וכו'.]

ראב"ע:
טוב - דברי הכסיל הוא: דיי לי מלא כפי לחם בנחת , ממלא חפנים בעמל ורעות רוח - שיחשוב לדבר עתיד , מה יאכל מחר , והוא לא ידע מה ילד יום (ע"פ מש' כז , א).

רלב"ג:
ובכאן מחשבה אחרת , תביא לחשוב , שהעמל באי זה דבר שיהיה הוא בלתי ראוי; והוא , שאנחנו נמצא שיותר יערב מלא כף עם המנוחה ממלא חפנים עם העמל וטרדת המחשבה.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת על מה שיורה כי זאת החכמה הבל , היא: וראיתי אני את כל עמלי (בנוסחנו: עמל) ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. כלומר , כי עקר זאת החכמה היא קנאת איש מרעהו , וכאשר ישיג איש אחד שבעת אלפי צאן (ע"פ איוב א , ג) , על דרך משל , יקנא בו רעהו וישתדל עד שישיגהו או יעברהו; וכאשר עברוֹ יקנא בו האחר ויעברהו , וכאשר עבר זה יקנא באיש אחר; היש שגעון כזה? ומה לי לקנא בְּרֵעִי אַחַר שיש לי רב (ע"פ בר' לג , ט)? אם כן מבואר , שזה הענין הנמצא בזאת החכמה הבל ורעות רוח. אבל אין אני משבח עזיבת ההשתדלות לגמרי , כענין הכסיל היושב בטל , וזהו שחובק את ידיו ואינו עושה מעשה ― כי הידים הם הבעלי מעשה ― ולכן הוא אוכל את בשרו , כלומר: הוא חסר לחם , עד שבשר זרועו יאכל (ע"פ יש' ט , יט). וזה רע על כל פנים , כי זה הקצה האחרון שזכר למעלה; ואמנם הטוב הוא האמצעי המָזוג , וזהו טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם רביעית. והפעם החמישית יתחיל: (ז - ח) שבתי (לפנינו: ושבתי) אני ואראה הבל תחת השמש. יש אחד ואין שני וגו' - הטעם: זה המין אחד קשה מאד , מורה על הבל זאת החכמה. כי נמצא זה אחד והוא מחשב עצמו שהוא חכם מופלג , ומרוב חכמה הוא עושה זה , רצוני , שלא יהיה קץ לכל עמלו וגם עינו לא תשבע עושר. ומי לא יכיר שזה שטות גמורה שאין כמוה , כמו שאמר שלמה: ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה - גם זה הבל וענין רע הוא. וטעם גם זה - מורה אל זה האחד ואין שני בפעולתו זאת; אם כן מבואר שזאת החכמה הבל.

ר' ישעיה מטראני:
ורעות רוח - ברצון רוחו ובקנאה.
ריכוז קישורים