תנ"ך - מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם שהתקיף שתקיף ממנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מַה־שֶּׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם שֶׁהתַּקִּ֖יף שֶׁתַּקִּ֖יף מִמֶּֽנּוּ: (קהלת פרק ו פסוק י)

טקסט וניקוד:

מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר־הוּא אָדָם וְלֹא־יוּכַל לָדִין עִם שֶׁהתַּקִּיף שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ: (קהלת פרק ו פסוק י)

טקסט בלבד:

מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם שהתקיף שתקיף ממנו: (קהלת פרק ו פסוק י)

תיקון קוראים:

מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם שהתקיף שתקיף ממנו: (קהלת פרק ו פסוק י)

תרגום מגילות:
מָה דַהֲוָה בְעָלְמָא הָא כְבָר אִתקְרִי שְׁמֵיהּ וְאִשׁתְּמוֹדַע לִבנֵי אֱנָשָׁא מִן יוֹמָא דַהֲוָה אָדָם קַדמָאָה וְכוֹלָא גְזֵירַת מֵימְרָא דַייָ הִיא וְלֵית רְשׁוּ לִגבַר לְמֵיקָם בְּדִינָא עִם מָרֵי עָלְמָא דְּתַקִיף מִנֵיהּ :

עין המסורה:
ונודע - ג' בקמץ (בלישנא): תה' עו , ב; מש' לא , כג; קה' ו , י. ולא - יוכל - ד' , ג' בפתח וחד בקמץ: שמ' י , ה; יש' טז , יב; יר' מד , כב; *קה' ו , י. לדין - ג' (בקמץ): יש' ג , יג; תה' נ , ד; קה' ו , י.

מסורה גדולה:
ולא יוכל ד' ג' פתח' וחד קמצ' וסימנ' וכסה את עין הארץ יי' עוד לשאת לדין עם שתקיף ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכָל. בתרי' קמצ'.

מסורה קטנה:
(מה) - חצי הספ'; ונודע - ל'; ולא - יוכל - ד'; לדין - ג'; שהתקיף - שתקיף ק'.

רש"י:
מה שהיה כבר נקרא שמו - חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו , כבר נקרא שמו - כלומר: כבר היה ועבר , כבר יצא לו שם בסררה; כבר עתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל , וסופו שמת , ולא יוכל לדין עם מלאך המות שתקיף ממנו.

רשב"ם:
מה שהיה כבר - אותו שהיה גבור ונקרא שמו ונודע שהוא אדם חשוב וגיבור , בשעת המיתה לא יוכל לדין ולהלחם עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו , ועל כן אמרתי: הכל הבל.

ר' יוסף קרא:
מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם - בכל עניין שהנהיג אדם את עצמו לשבח , כמו "איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד" (לעיל , ב) , "והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו" (קה' ה , יח) - כבר דבר זה אי אפשר ליבטל , שכבר נקרא שמו ונודע לכל שהוא אדם חשוב. ולפי שלא יוכל לדין עם שתקיף ממנו - והוא מלאך המות - יעשה דבר בעוד שהוא בחיים , שיהו הבריות מזכירין אותו לשבח.

ראב"ע:
מה שהיה כבר נקרא שמו - ישוב על העני היודע (ראה לעיל , ח); ועניינו: די לו שכבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם כך וכך; ולמה יבקש הליכת הנפש (ראה לעיל , ט) עד שיהיה כפלוני , ויתכן שלא ישיגנו?! ואין ראוי לאיש שֶׂכֶל שידין עם שתקיף ממנו , על כן אין ראוי לו לבקש מה שהחיים מבקשים , ויעשה זאת נגדם (ראה לעיל , ח) , שיהיה כמוהם.

רלב"ג:
מה שהיה מושג לאדם מן החכמה , אעפ"י שלא תמלא נפשו ממנה (ראה לעיל , ז) , כבר נקרא שמו - כי הוא 'שכל נקנה'; רוצה לומר: מה שהשיג ממהות הדברים ונודע אשר הוא אדם במה שהשיג אותו , ובו ישיג ההצלחה האנושית לפי מה שהשיג אותו. ואם היה שלא תמלא הנפש , הוא כי אלו המושכלות רבו מאד , והדריכה אל השגתם כלם קשה , ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו עד שתשלם לו ידיעת כל הדברים אשר לאדם כח על ידיעתם. כל שכן שאי אפשר לו שישכיל נימוס הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות מצד הכמות והאיכות , כי זה לא יושג כי אם לשם יתעלה , כמו שבארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ו).

רלב"ג - ביאור המילות:
כבר נקרא שמו - ידוע שהשם הוא מונח על מה שיורה עליו הגדר; ולזה יתואר האדם שהוא קורא שמות לנמצאות - שצייר מהותם ועצמותם , כמו שבארנו בפרשת 'בראשית' (בה"פ בר' ב , יט). והנה פרי השכל והצלחתו הוא מה שהשיג וצייר ממהויות הדברים , כמו שבארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרק י) , והתבאר עוד ב'ספר הנפש'. ואולם ההשגה האמתית היא כמו משותפת לחוש ולשכל , כמו שנתבאר שם. ולזה היה היותר מיוחד שבהשגות השכל ההיולאני השגת ציור הנמצאות , שהוא קריאת שמות להם באופן שלם. וזאת ההשגה כשהגיעה לאדם היא שכל נקנה. וכבר בארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרק יא) , שהשכל הנקנה המגיע מהשגה - השגה מאלו ההשגות הוא נצחי.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: כל עמל אדם לפיהו - כי על כל פנים כל אדם רוצה בחיים , אם טובים אם רעים , וכל עמלו שישיג מזונו; ואם השיגו היום יצטרך כמו כן למחר , ואם השיגו למחר יצטרך כמו כן מחרתו , וכן מבקר לערב; וזהו: וגם הנפש לא תמלא - רצוני , שיהיה לזה גבול , יעמוד אצלו עד שנאמר: עתה נתמלא הגוף , ואין צורך להריק עוד תוכו כאלו הוא קיתון שנמלאהו מים , ודי. ובכלל , כל זמן שהאדם חי על הארץ ענינו אכל ושתה היום , גם מחר (ראה יש' כב , יג) , וזה כל עצמו בעולם הזה , אם שיהיה חכם או כסיל , שהם שני קצוות; אם כן , מה יותר בזה הענין לחכם מן הכסיל - כלומר: למפליג בזאת החכמה ההמונית , שהוא הקצה הראשון , מן הרשע המתהולל , שהוא הקצה האחרון?! והנה , בעבור שזה החכם הנזכר הוא הרב הקניינים החיצוניים , נאמר שבעולם הזה אין תכליתו , רק לפֶּה , עד שאין בזה יתרון לזה החכם הנזכר על הכסיל. וזכר כנגד החכם - העני , שאינו בעל קנינים; וסמך לו: יודע - לבאר שאינו כסיל , שהוא גם כן בלתי בעל קנינים. והטעם: אחר שאין בזה הענין יתרון לזה המתחכם ברבוי הקנינים על הכסיל המתהולל , מה לעני היודע שילך נגד החיים - כלומר: מה לו למבין עני שישתדל לאסוף ולכנוס רבוי הקניינים , שימשך אחר דעות בני אדם החיים?! והנה ברבוי הקנינים טוב מה שיקחו עיניו מהם ממה שתשיג נפשו מהם , כמו שקדם אמרו "ומה יתרון (בנוסחנו: כשרון) לבעליה כי אם ראות עיניו" (קה' ה , י). אם כן מבואר מכל מה שקדם , שזאת החכמה הבל ורעות רוח. ועוד כמה ספקות בזאת החכמה , כבר נתפזרו רובם במה שקדם ורצה שיצרפם בזה , וזהו כי מה שהיה כבר נקרא שמו.

ר' ישעיה מטראני:
מה שהיה האדם כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם , ולא יוכל אדם לדין עם הבורא , שהוא תקיף ממנו וגוזר עליו שלא ליהנות מממונו.
ריכוז קישורים