תנ"ך - טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ו פסוק ט)

טקסט וניקוד:

טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: (קהלת פרק ו פסוק ט)

טקסט בלבד:

טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ו פסוק ט)

תיקון קוראים:

טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ו פסוק ט)

תרגום מגילות:
טָב לֵיהּ לְגֻברָא לְמִחדֵּי עַל עָלְמָא דְאִית לֵיהּ לְמֶעֱבַד צְדַקתָּא וּלמִחמֵי אֲגַר טָב עַל עוֹבָדֵיהּ לְיוֹם דִּינָא רַבָּא מִן דְּיֵזֵיל לְעָלְמָא הַהוּא בְסִגּוּף נְפַשׁ בְּרַם דֵּין לְגֻברָא חַיָיבָא הַבלוּ וּתבִירוּת רוּחָא :

עין המסורה:
טוב - ג' בטעמא (תביר) בסיפרא: קה' ד , יג; ו , ט; ז , ח. זה הבל ורעות רוח - ג' בסופי פסוקים: *קה' ב , כו; ד , ד; ו , ט.

מסורה קטנה:
טוב - ג' בטע' בסיפ'; מהלך - ל'.

רש"י:
טוב מראה עינים מהלך נפש - טוב היה והוכשר לזה ללכת אחר מראה עיניו , לגזול ולעשוק , מהילוך נפשו - שלא נתן לב היכן נפשו תלך כשימות. [טוב מראה עינים מהלך נפש - טוב היה והוכשר לזה לראות עושרו לפניו למראה עיניו , מהלך נפש - ממאכל ומשתה ההולך בנפש. גם זה הבל הוא , הניתן לרשעים.]

רשב"ם:
טוב מראה עיניים - יש לך אדם בעולם שטוב לו ראות עיניו בממונו , שהוא רואה ומסתכל בו יותר ממה שהוא אוכל ומשביע את נפשו; גם זה הבל.

ר' יוסף קרא:
טוב מראה עינים מהלוך נפש - גם זה הבל [ורעות רוח] ורעה רבה (ע"פ קה' ב , כא). כל אדם שיש בו מידה זו: טוב לי שאראה אוצר מלא כסף וזהב , משאחסֵר ממנו להראות את נפשי טובה (ע"פ קה' ב , כד) - כל מי שיש בו מדה זו , גם זה הבל ורעות רוח.

ראב"ע:
טוב. אמר: מה לחכם שתהלוך נפשו בדרך הכסילים , שנפשם לא תִמלא (ראה לעיל , ז - ח)? דיי לו הנמצא הנראה לעין , אע"פ שהנראה ואשר יעלה במחשבת הנפש - הבל. פירוש אחר: שיהיה טוב מראה עינים - דבר החיים , כעניין "ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו" (קה' ה , י).

רלב"ג:
כבר יחשב שיהיה העושר במדרגת החכמה או טוב ממנו , וזה , שכל עמל האדם לפיהו , כמו שקדם , כי זהו חלקו מעמלו (ראה קה' ה , יז) , וימָצא תמיד חסר וצריך אל המזון. וכן הנפש כשתחקור בחכמה לא תמָצא לעולם שלמה , אבל תהיה תמיד חסרה וצריכה אל הלמידה והחקירה במושכלות. ומה יותר לחכם מן הכסיל , והנה כל אחד מהם חסר? ועוד , שהחכמה היא מונעת האדם מהשתדל בשלמות הקנין , כשיהיה תמיד משתדל בה; ומה תועלת לעני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש , כשהיה יודע להלוך נגד החיים , והנה אין לו כח לחקור במושכלות מצד עניוֹ והיותו חסר מן ההכרחי לעמידת גופו? הנה טוב מה שיחיה האדם בו עצמו שהוא רואה אותו בעיניו , והוא שלמות הקנין , מהלך נפש נגד החיים בזולת קנין , יקח ממנו מה שיצטרך לו לעמידת גופו. גם זה הבל ומחשבה בענין החכמה כשישים האדם כל השתדלותו בה לבדה; כי הראוי שישתדל בשלמות הקנין לפי ההכרחי לו עם חקרו בחכמה.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: כל עמל אדם לפיהו - כי על כל פנים כל אדם רוצה בחיים , אם טובים אם רעים , וכל עמלו שישיג מזונו; ואם השיגו היום יצטרך כמו כן למחר , ואם השיגו למחר יצטרך כמו כן מחרתו , וכן מבקר לערב; וזהו: וגם הנפש לא תמלא - רצוני , שיהיה לזה גבול , יעמוד אצלו עד שנאמר: עתה נתמלא הגוף , ואין צורך להריק עוד תוכו כאלו הוא קיתון שנמלאהו מים , ודי. ובכלל , כל זמן שהאדם חי על הארץ ענינו אכל ושתה היום , גם מחר (ראה יש' כב , יג) , וזה כל עצמו בעולם הזה , אם שיהיה חכם או כסיל , שהם שני קצוות; אם כן , מה יותר בזה הענין לחכם מן הכסיל - כלומר: למפליג בזאת החכמה ההמונית , שהוא הקצה הראשון , מן הרשע המתהולל , שהוא הקצה האחרון?! והנה , בעבור שזה החכם הנזכר הוא הרב הקניינים החיצוניים , נאמר שבעולם הזה אין תכליתו , רק לפֶּה , עד שאין בזה יתרון לזה החכם הנזכר על הכסיל. וזכר כנגד החכם - העני , שאינו בעל קנינים; וסמך לו: יודע - לבאר שאינו כסיל , שהוא גם כן בלתי בעל קנינים. והטעם: אחר שאין בזה הענין יתרון לזה המתחכם ברבוי הקנינים על הכסיל המתהולל , מה לעני היודע שילך נגד החיים - כלומר: מה לו למבין עני שישתדל לאסוף ולכנוס רבוי הקניינים , שימשך אחר דעות בני אדם החיים?! והנה ברבוי הקנינים טוב מה שיקחו עיניו מהם ממה שתשיג נפשו מהם , כמו שקדם אמרו "ומה יתרון (בנוסחנו: כשרון) לבעליה כי אם ראות עיניו" (קה' ה , י). אם כן מבואר מכל מה שקדם , שזאת החכמה הבל ורעות רוח. ועוד כמה ספקות בזאת החכמה , כבר נתפזרו רובם במה שקדם ורצה שיצרפם בזה , וזהו כי מה שהיה כבר נקרא שמו.

ר' ישעיה מטראני:
טוב מראה עיניים - יותר טוב הוא לו לאדם לראות ממונו בעיניו מליהנות ממנו? בתימה. וגם זו (לפנינו: זה) הוא הבל ורעות רוח - שלא ליהנות אדם מממונו.
ריכוז קישורים