תנ"ך - שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם: (קהלת פרק ח פסוק ה)

טקסט וניקוד:

שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם: (קהלת פרק ח פסוק ה)

טקסט בלבד:

שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם: (קהלת פרק ח פסוק ה)

תיקון קוראים:

שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם: (קהלת פרק ח פסוק ה)

תרגום מגילות:
דִּנטַר פִּיקוֹדַיָא דַייָ לָא יִנדַּע מִדָּעַם בִּישׁ לְעָלְמָא דְאָתֵי וְעִידָּן צְלוֹתָא וְדִין דִּקשׁוֹט אִשׁתְּמוֹדַע בְּלֵב חַכִּימָא :

עין המסורה:
שומר - י' מלא: ש"א יז , כב; תה' קכא , ד; קכז , א; קמה , כ; מש' י , יז; כב , ה; *קה' ח , ה; נחמ' ט , לב; דה"א ז , לב; דה"ב לד , כב. ידע - י"ט: יהו' כב , כב; ש"א כ , ג; כא , ג; יש' ז , טז; ח , ד; נב , ו; יר' לו , יט; לח , כד; מ , טו; תה' לה , ח; לט , ז; צב , ז; מש' כד , יב; כח , כב; איוב יד , כא; קה' ח , ה (פעמיים); ט , יב; י , יד.

מסורה גדולה:
שומר י' מל' וסימנהון על יד הנה שוא שקד אהביו ארח צנים הברית מצוה וחבר חלדה הנביאה.

מסורה קטנה:
שומר - י' מל'.

רש"י:
ואם שומר מצוה אתה - לא תדע רעה ולא תבואך. ועת ומשפט יודע (בנוסחנו: יֵדַע) לב חכם - החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת הרשעים; ומשפט יש לפני הקדוש ברוך הוא , שסופו להפרע מהם. משפט - 'יושטישא' בלעז , היא הפורענות.

רשב"ם:
שומר מצוה - מי שהוא שומר מצותיו , לא ידע ולא יגיע בו דבר רע. ועת ומשפט - עת פקודת הדין שבא לעולם יודע לב חכם , ועל כן הם שומרים מצותיו.

ר' יוסף קרא:
שומר מצוה לא ידע דבר רע - מי ששומר דבר המלכות לא ידע דבר רע; לפי שאין מוצאין בו עון - אין עונשין אותו. ועת ומשפט ידע לב חכם - אדם שהוא חכם יודע לשמור עצמו בכל עת , ויודע משפט המורד במלכות ונזהר שלא לעבור על מצות המלכות. עד כאן חברתי המקראות אחר מדרש רבותינו (ראה במ"ר יד , ו); אבל פשר דבר ופשוטן שלמקראות אפרשם , בעזרת חונן לאדם דעת: "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים" (לעיל , ב) - קל וחומר הוא זה: אני מחוייב לשמור מצות מלך בשר ודם; על אחת כמה וכמה שאני מחוייב לשמור מצותיו שלהקדוש ברוך הוא , שאני מושבע ועומד לשמור מצותיו , דכתיב "לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו" וגו' (דב' כט , יא); לפיכך "אל תבהל מפניו תלך" (לעיל , ג) - אל תבהל ברוחך לסור ממצותיו ולצאת מן הדרך אשר יצוך. שאילו נכתב 'אל תבהל בפניו תלך' - הייתי מפרשו: התהלך לפניו , כלומר: שרת לפניו; עכשיו שנכתב "מפניו תלך" , פתרונו: אל יבהילך יצרך לצאת מעמו ולעמוד "בדבר רע" (שם) , כלומר , שלא תלך מעמו ותתחבר בעוברי עבירה , "כי כל אשר יחפץ יעשה" (שם) בך , ליפרע ממך בכל חפצו. "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" (לעיל , ד) - פתרונו: הוי למד דבר זה ממלך בשר ודם: כאשר דבר מלך בשר ודם שולטת , ואין למרות על דברו כשהוא גוזר גזירה , "מי יאמר לו מה תעשה"; כל שכן דברו שלהקדוש ברוך הוא , שדברו שולט בכל: כשאדם חוטא והוא גוזר , מי ימחה בידו?! לפיכך יזהר אדם בעצמו לשמור מצותיו שלהקדוש ברוך הוא ולא יעבור עליהם , שלא יהו נפרעין ממנו; שהרי שומר מצוה לא ידע דבר רע - פתרונו: מי ששומר מצותיו שלהקדוש ברוך הוא , אין גוזרין עליו גזירה רעה. ועת ומשפט ידע לב חכם - פתרונו: מי שהוא חכם , הוא שם על לב שהקדוש ברוך הוא קובע עת ומשפט לרשעים להפרע מהם , וחדל מלחטוא.

ראב"ע:
שומר... - לא ידע דבר רע , כי לא יבוא לו ברוב. ועת ומשפט ידע לב חכם - יש מפרשים עת במקום הזה כמו 'חכמה'; ויאמרו , כי כמוהו "לעות את יעף" (יש' נ , ד); "ביד איש עתי" (וי' טז , כא); "יודעי העתים" (אס' א , יג); "יודעי בינה לעתים" (דה"א יב , לג). וזה איננו נכון , כי פירוש "לעות" (יש' נ , ד) - לשום לו עת , והוא: "יעיר בבקר בבקר" (שם); ו"איש עתי" (וי' טז , כא) - שיהיה מזומן ללכת באותה העת ולא יתעכב; או פירושו , שמנהגו ללכת בכל עת בשנה למדבר הנזכר; ועניינו כמו 'רגיל'. ו"יודעי בינה לעתים" (דה"א יב , לג) - כבר פירשו רבותינו ז"ל (ראה ב"ר עב , ה) , שהיו מחשבי עיבורי השנים; ו"יודעי העתים" (אס' א , יג) הם אנשי המזלות. ופירוש אחר: שומר מצוה לא ירצה לדעת דבר רע. ועניין ועת ומשפט דבק עם הפסוק שאחריו.

רלב"ג:
הנה מי שהוא שומר מצות השם לא ידע דבר רע; רוצה לומר , שלא תשוטט מחשבתו בדבר רע , כי הוא מתאוה תמיד לעשות מצות השם. או ירצה בזה , שהשם יצילהו מהמקרים הרעים הנכונים לבא עליו. ולב החכם ידע עת ומשפט; רוצה לומר , שהוא ידע מתי יתכן שיקרהו רע מצד משפטי העליונים , כי כבר יודיעהו זה השם ית'יתעלה בצד מצדדי ההודעה , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ה) ובבאורנו לספר איוב (לג , לג; ביאור דברי המענה) , ובזה ישָמר האדם מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו; וזה , כי לכל חפץ יש עת ראוי ומשפט מוגבל. וכבר יגיע הרע לאדם משני צדדים , כאשר לא ידע זה טרם בא הענין; רצוני: אם שהוא ישתדל להגיע לקנין דבר - מה ולא יוכל עליו , לפי שלא ידע העת הראוי לזה; אם שכבר יפקד ממנו מה שקנהו מצד הסדור המסודר מהגלגלים , כשלא ידע זה קודם ולא יקח עצה על ההצלה. והנה כאשר יהיה הענין הרע , מה יועיל לאדם דעתו במקרה הרע ההוא המגיע מצד מה שיראה מזה , והוא לא יוכל לשנותו בשום פנים? הנה אין אדם שליט ברוח המנשבת למנוע נשיבתה , ולא יוכל להרחיק המות כשהתחיל לדרוך אליו וגברו הכחות המתפעלות על הפועלות , ולא יועיל החרב במלחמה כשיהיה שם האדם והיה משפטו שימות; אבל היתה הצלתו אם ידע זה קודם , שימָנע אז מההליכה במלחמה. והעושר לא ימלט בעליו. והנה זה הוא התועלת המגיע משמירת התורה ומההשתדלות בחכמה.

ר' יוסף כספי:
ומצד החכמה ישמר האדם ממרות פי המלכים והמושלים , בעבור השבועה , וישמור מצוה ועת ומשפט , כי האדם אינו יודע העתידות , רק יעשה הראוי בזמנו ההווה.

ר' ישעיה מטראני:
שומר מצות המלך לא ידע דבר רע , ולב החכם יודע עת ומשפט של כל דבר. כי לכל חפץ יש עת ומשפט , והחכם יודע עתו ומשפטו ומנהיג הדבר לפי זמנו ומשפטו. כי רעת האדם - למעלה עונה , שאמר "אני פי מלך שמור" (פס' ב); כלומר: למה אני מזהירך על דבר זה? מפני שרעת האדם היא גדולה עליו , שהרי איננו יודע מה שיהיה עליו; כי כאשר יהיה עליו הרעה מי יגיד לו מקודם שיבוא עליו?
ריכוז קישורים