תנ"ך - ובא האות והמופת אשר־דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם ונעבדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָעָבְדֵֽם: (דברים פרק יג פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: (דברים פרק יג פסוק ג)

טקסט בלבד:

ובא האות והמופת אשר־דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם ונעבדם: (דברים פרק יג פסוק ג)

תיקון קוראים:

ובא האות והמופת אשר־דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם ונעבדם: (דברים פרק יג פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וְיֵיתֵי אָתָא וּמוֹפְתָא דְּמַלֵיל עִמָך לְמֵימַר נְהָך בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָא דְּלָא יְדַעתָּנִין וְנִפלְחִנִין :

עין המסורה:
ובא - י"ז ראשי פסוקים: וי' יד , לה , מד; טז , כג; כב , ז; במ' ד , ה; דב' יג , ג; יד , כט; ש"ב טז , ה; יש' מז , יא; נט , כ; יר' מג , יא; יח' מא , ג; מו , ב; מש' ו , יא; כד , לד; דנ' יא , ט , מא. ידעתם - ד' בקמץ: *דב' יג , ג; יש' מח , ו; יר' לג , ג; יח' לב , ט.

מסורה גדולה:
ידעתם ד' קמצ' וסימנהון סימן שמעת קרית וכעסת.

מסורה קטנה:
ידעתם - ד'; ונעבדם - ל' בתור'.

רש"י:
ונתן אליך אות - בשמים , כעיניין שנאמר בגדעון "ועשית עמדי אות" (שו' ו , יז) , ואומר "יהי נא חורב על הגיזה" וגו' (שם , לט; ראה ספ"ד פג); או מופת - בארץ (ראה שם); אע"פ כן: לא תשמע לו. ואם תאמר: למה נתן לו הקדוש ברוך הוא ממשלה לעשות אות? כי מנסה יי' אלהיכם אתכם.

רשב"ם:
ובא האות והמופת - שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעונים.

ראב"ע:
כי יקום בקרבך. טעם בקרבך - כי אין נביא כי אם מישראל. וזאת הפרשה דבקה בעבור עבודה זרה , כי שריפת הבנים - עבודה זרה. נביא - שיאמר כי בהקיץ דבר השם או שלוחו עמו , או בחלום. יש אומרים , כי יתכן להיות זה הנביא ממגנבי דבר השם (ע"פ יר' כו , ל); ופירושו , שאמר נביא האמת שיהיה אות כך , להצדיקו , ושמע השומע והגידוֹ , להיות לאות לנפשו. ויש אומרים: אפילו בא האות והמופת , אין להאמין בו , כי הוא דִבר הפך שיקול הדעת. ולפי דעתי , שיש אות , גם מופת - כמו 'סימן' , והעד: דברי ישעיה , שאמר: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי' לאותות ולמופתים" (ח , יח); ואות הנביא: "כאשר הלך עבדי ישעיה..." (בנוסחנו: ישעיהו; יש' כ , ג) , ואות בניו - שְמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם , והם: "עמנו אל" (יש' ז , יד) , "מהר שלל" (יש' ח , ג) , "שאר ישוב" (יש' ז , ג). ובמכות: "והיו בך לאות ולמופת" (דב' כח , מו); ורבים אחרים.

ר' יוסף בכור שור:
ובא האות והמופת , לא תשמע אל דברי הנביא ההוא - שאפילו העמיד לך חמה בחצי הרקיע כיהושע (ראה יהו' י , יג) לא תשמע אליו. רבי יוסי הגלילי אומר (ראה סנה' צ , א): הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה , לפיכך נתנה לה ממשלה; כלומר: הגיעה לסוף דעתם של בריות של עבודה זרה , לֵידע ולנסות אותם אם לבם שלם עם הקדוש ברוך הוא , שלא יוכל שום דבר לפתותם , ולפיכך פעמים שהקדוש ברוך הוא מקיים דברי נביאי הבעל והעבודה זרה , לנסות בהם את יריאיו; כדכתיב: כי מנסה יי' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים - לא יוכל שום דבר להפרידכם מאחרי השם. תניא , אמר רבי עקיבא (שם): חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו! אלא כגון חנניא בן עזור (ראה יר' כח) , שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר; והכי קאמר קרא: 'כי יקום בקרבך נביא אמת ונתן אליך אות או מופת' בעוד שהוא נביא אמת , ועל דברים אחרים שאמר לו הקדוש ברוך הוא , ובא האות והמופת שאמר , ועכשיו אמר: לך עבוד אלהים אחרים (ע"פ ש"א כו , יט) , עבודה זרה; שנעשה נביא שקר , ואומר: אתה יכול לסמוך עלי , שהרי הרבה אותות ומופתים ראית על ידי - לא תאבה לו ולא תשמע אליו (ע"פ פס' ט להלן). ואם תאמר: מאחר שסופו לקלקל , למה עשאו הקדוש ברוך הוא תחילה נביא אמת , פן יטעה את בניו? ואמר: כי מנסה יי' אלהיכם; וכל שכן אם יעשה על ידי מכשפוּת , כגון ישו , שהוציא כשפים ממצרים (ראה סנה' קז , ב) , או על ידי אחיזת עינים , או על ידי גניבה - ששמע דברי נביא אמת שאמר: כך וכך יהיה ביום פלוני , והלך הוא ואמר כן בשם עבודה זרה; לא תשמע לו!

רמב"ן:
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום - יקראנו הכתוב 'נביא' - על פי עצמו , שיאמר הוא: השם דבר עמי בהקיץ , ואני , נביאו , שלוח לכם שתעשו כן. ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת , כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי , ידעו בו עתידות , לא ידע האיש מאין יבא לו; אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר: ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני. ויקראו לו הפילוסופים 'כהין' , ולא ידעו סבת הענין , אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל נבדל תתכוין בו. והאיש הזה יקרא 'נביא' כי מתנבא הוא , ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך. ונתן אליך אות או מופת - ענין אות: סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו , כענין שנאמר "איש על דגלו באותות" (במ' ב , ב). כי כשיבא הנביא ויאמר: דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה אחריו כך , יקרא 'אות'; כענין שנאמר "לכן יתן יי' (בנוסחנו: אדני) הוא לכם אות" (יש' ז , יד) שהאל עמנו - משֵם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן "אתה" (דב' לג , ב). והמופת יֵאָמר על דבר מחודש שיֵעָשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם , כענין שנאמר "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא); "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש" (יואל ג , ג). והיא מלה מקוצרת (מן) 'מופלת'. וישאילהו הלשון לדָבָר שהוא חוץ מן המנהג , כמו שאמר "והיה יחזקאל לכם למופת" (יח' כד , כד) , ואמר "ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת" (שם , כז) - כי מעשיו פלא בעיני הרואים; כדרך "ותרד פלאים" (איכה א , ט). וכן "אתיא ותמהיא" וגו' "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין" (דנ' ג , לב - לג); "האותות והמופתים" (דב' כט , ב); כי הפלא והתמה ענין אחד. והיו ביציאת מצרים אותות , והם הדברים שיאמר להם מתחלה "למחר יהיה האות הזה" (שמ' ח , יט); והיו שם מופתים , שיֵעָשו בחדוש בלי שיקדימו להודיע בו. וכן "מה אות כי אעלה בית יי'" (יש' לח , כב) - שיקדים להודיעו; ואמר באות ההוא בעצמו: "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא) - לדעת החדוש ההוא , איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראוֹ 'אות' כאשר הודיע בו לישראל (ראה שמ' ד , יז) , וקראוֹ 'מופת' כאשר עשאו לפני פרעה לחדוש (ראה שם , כא). וכן "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש" (יש' כ , ג) , כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה , ופלא במנהג שילך הנביא ככה. אם כן , ונתן אליך אות או מופת - שיאמר: אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו עבודה זרה פלונית , וזה לכם האות , כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם (ע"פ יואל ב , כה); או יתן להם מופת , שישליך לפניהם מטה ויהי לתנין (ע"פ שמ' ז , ט). ובסיפרי (ספ"ב כג) אמרו: אות הוא מופת ומופת הוא אות , אלא שדברה תורה שתי לשונות. אולי כונתם לומר , שאין חלוק בין שניהם בדינם , ודי היה להזכיר האחד , אלא שרצתה התורה להפליג בענין ולהזכיר כל הלשונות. והאיש הזה שיקרא עצמו 'נביא' ויצוה לעבוד עבודה זרה - על דרך הפשט נביא העבודה זרה הוא , שיאמר: צלם פעור שלחני אליכם , שהוא האלהים , ויצוה שתעבדוהו בכך וכך; והוא שאמר בו הכתוב עוד "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת" (דב' יח , כ) , כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם - יתנבא כי הם לו לאלהיו; והזכירוֹ שָם עם נביאי השקר (ראה שם , כב). אבל העולה בזה מדברי רבותינו (ראה סנה' צ , א) , כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם יי' , יאמר: השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי הוא השותף עמו במעשה בראשית; או , שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו (ראה שם) , כי אפילו יאמר שיעבדו לעבודה זרה אפילו שעה אחת בלבד , כגון שיאמר: עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני , כי כן הרצון לפני השם הנכבד - הוא חייב מיתה; וגם כן הוא זה כפשוטו של מקרא. והנה צוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם יי' לעבוד עבודה זרה כלל , ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה; והזכיר הטעם: מפני שאנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש , לא חזיון ולא מראה (ראה להלן , ו) , כי ליי' הארץ (ע"פ תה' כד , א) , הוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו (ראה דב' ד , לה). וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים (ראה דב' ה , ד) צוה אותנו ללכת בדרך הזה , שלא נעבוד זולתו כלל , וכבודו לאחר לא נִתן (ע"פ יש' מב , ח); וזה טעם "אשר צוך יי' אלהיך" (להלן , ו). והנה סרה דבר על השם (ראה שם) , שלא צוהו ככה מעולם , או סרה דבר על כבודו , שאין ראוי לעבוד לאל אחר.

רלב"ג:
ובא האות והמופת - כמו שייעד אותו קודם בואו , ויאמר לך: נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם; ועל זה נתן לך האות והמופת , כדי שתאמין לדבריו.
ריכוז קישורים