תנ"ך - כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר: (דברים פרק כ פסוק יט)

טקסט וניקוד:

כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: (דברים פרק כ פסוק יט)

טקסט בלבד:

כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור: (דברים פרק כ פסוק יט)

תיקון קוראים:

כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור: (דברים פרק כ פסוק יט)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי תְצוּר עַל קַרתָּא יוֹמִין סַגִּיאִין לְאָגָחָא קְרָבָא עֲלַהּ לְמִכבְּשַׁהּ לָא תְחַבֵּיל יָת אִילָנַהּ לַאֲרָמָא עֲלוֹהִי בַּרזְלָא אֲרֵי מִנֵיהּ תֵּיכוֹל וְיָתֵיהּ לָא תְקוּץ אֲרֵי לָא כֶאֱנָשָׁא אִילָן חַקלָא לְמֵיעַל מִן קֳדָמָך בִּציָרָא :

עין המסורה:
תאכל - י"ז: ראה דב' יב , כז. לבא - ט' חסר: ראה דב' ט , א.

מסורה קטנה:
תצור - ל'; עצה - ל'; גרזן - ל'; תאכל - י"ז; לבא - ט' חס'.

רש"י:
ימים - שנַיִם. רבים - שלשה. מכאן אמרו: אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת , ולימד שפותח בשלום שנים ושלשה ימים; וכן הוא אומר "וישב דוד בצקלג ימים שנים" (ש"ב א , א); ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד רג). כי הָאדם עץ השדה - הרי 'כי' משמש בלשון דילמא (ראה ר"ה ג , א): שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך , להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?!

רשב"ם:
כי תצור אל עיר ימים רבים ותצטרך לחתוך אילנות - לבנות כרים , דיק וסוללות (ראה יח' ד , ב). כי ממנו תאכל - שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך. ואותו לא תכרת - אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר , כגון הרחוקים , אותם לא תכרת. כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור - כל כי שאחרי לא מתפרש 'אלא': אותו לא תכרת , אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור , אותו תכרות - הם הקרובים לעיר , שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר , כדכתיב "ותבא העיר במצור" (מ"ב כד , י). כי האדם - אלא האדם עץ השדה: אלא עץ השדה האדם לבא מפניך במצור - שגורם את האדם לבא מפניך במצור.

ראב"ע:
כי האדם עץ השדה - כבר בארתי ב'ספר היסוד' (? וראה צחות כב , ב) , כי יתכן בכל לשון לקצר ולאחוז דרך קצרה , כמו "חמור לחם" (ש"א טז , כ). רק מלת 'לא' לא יתכן להיותה נחסרת , כי הטעם יהיה להפך. ומדקדק גדול ספרדי אמר , כי חסר ה"א , וכן הוא: 'הכי האדם עץ השדה?'. וזה הטעם איננו ישר בעיני , כי מה טעם לאמר: לא תשחית עץ פרי , כי איננו כבן אדם שיוכל לברוח מפניך? ולפי דעתי , שאין לנו צורך לכל זה , וזה פירושו: כי ממנו תאכל , כי האדם עץ השדה; והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה. וכמוהו: "כי נפש הוא חובל" (דב' כד , ו) - כי חיי נפש הוא חובל. ואותו לא תכרות - דבק עם לבוא מפניך במצור. והנה הוא: לא תשחית עץ פרי , שהוא חיים לבן אדם , רק מותר לך שתאכל ממנו , ואסור לך להשחיתו כדי שתבוא העיר מפניך במצור. והעד על זה הפירוש שהוא הנכון , שאמר: "וכרתָ ובנית מצור" (להלן , כ).

ר' יוסף בכור שור:
כי תצור אל עיר ימים רבים - שתראה שאתה צריך לֵישֵב עליה ימים רבים מפני חזקה וגובה חומותיה ומגדלותיה , זה לך עיצה: שלא תשחית את עיצה לנדוח עליו גרזן - להכריתו ולהשחיתו , כי ממנו תאכל ותתפרנס במצור. כי האדם עץ השדה: דהא עץ השדה - האדם: כמו האדם. עץ השדה קרי בין עץ מאכל בין אילן סרק; ושניהם כאדם לסייע לך לבא העיר מפניך במצור - ללכדה; כמו "ותבא העיר במצור" (מ"ב כד , י) - שנלכדה. והעץ מאכל - על ממנו תאכל , ויספיק לך מזונות ותוכל לישב שם; ואילן סרק - שתבנה ממנו סוללות ודיק; נמצאו שניהם מסייעין לך: זה על שתאכל ממנו וזה על ידי שתבנה ממנו מצור. ואז , אם תקיים זה , האדם עץ השדה - כאדם עץ השדה לסייעך לבא מפניך במצור ולהתגבר. אבל אם תלך על אומה להשחיתה ולא לישב שם במצור , או לאחר שתלכד העיר , תוכל להשחית אפילו עץ מאכל אם אינה מארץ ישראל , כדכתיב גבי מואב , שאמר להם נביא: "כל עץ טוב תפילו... וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מ"ב ג , יט). עד רדתה - ואפילו בשבת (ראה ספ"ד רד). רדתה - לשון 'ורודה במועד' (ראה משנה שביעית י , ז); "עד רדת חומותיך" (דב' כח , נב). כמו "זה שִבְתָהּ הבית מעט" (רות ב , ז) , שהוא מן 'ישב' , כמו כן רדתה מן 'ירד'.

רמב"ן:
כי האדם עץ השדה - יפה פירש רבי אברהם , כי שיעור הכתוב: כי ממנו תאכל , כי האדם עץ השדה , ואותו לא תכרת לבא מפניך במצור. וטעם כי האדם עץ השדה - כמו "כי נפש הוא חובל" (דב' כד , ו). אבל על דעת רבותינו (ראה ב"ק צא , ב) מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור; ולא אמרה תורה 'עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא' אלא להקדים לומר , שאילן סרק קודם לאילן מאכל. אם כן פירוש הפרשה , לדעתם , שהזהירה תורה: לא תשחית את עצה - לכרות אותם דרך השחתה , שלא לצורך המצור , כמנהג המחנות. והטעם , כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ , אולי לא יוכלו לה , כענין שנאמר "וכל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתומו" (מ"ב ג , יט); ואתם לא תעשו כן להשחתה , כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם. כי האדם עץ השדה הוא , ממנו תאכל ותחיה , ובו תבא העיר מפניך במצור , לומר: אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר , וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור , תעשה כן. וטעם אותו תשחית וכרת - כי מותר לכרות אותו לבנות המצור , וגם להשחיתו עד רדתה; כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש , כגון שהיו אנשי העיר יוצאין ומלקטין עצים ממנו , או נחבאים שם ביער להלחם בהם , או הם לעיר למחסה ולמסתור (ע"פ יש' ד , ו) מאבן נגף (ע"פ יש' ח , יד).

רלב"ג:
כי תצור אל עיר ימים רבים - רוצה לומר: אחר שלא הסכימה להשלים עמך וכונתה לעשות עמך מלחמה (ראה לעיל יא - יב) , אם לא תוכל להמלט בדרך אחרת; כי קודם זה לא יצורו עליה , כמו שקדם (ראה שם). לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל - מגיד שאסור להשחית אילן מאכל , ואע"פ שהוא מהאויבים הנלחמים עם ישראל , כל שכן אם היה משל ישראל. והנה זה לא יהיה אלא כשהיה בזה השחתה , אך אם אין בו השחתה רק תועלת , יוכל האדם לקצצו. ולזאת הסבה גם כן אסור למנוע מאילן מאכל אמת המים שהוא שותה ממנה , כדי שלא ייבש וישחיתהו. כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור - רוצה לומר: האם עץ השדה הוא אדם שיוכל להיות נכנס מפני אימתך תוך העיר בסבת המצור שאתה צר עליה? והנה ה"א מלת האדם היא ה"א התימה.
ריכוז קישורים