תנ"ך - לכל־האתת
והמופתים
אשר
שלחו
ה'
לעשות
בארץ
מצרים
לפרעה
ולכל־עבדיו
ולכל־ארצו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת
וְהַמּוֹפְתִ֗ים
אֲשֶׁ֤ר
שְׁלָחוֹ֙
יְהוָ֔ה
לַעֲשׂ֖וֹת
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
לְפַרְעֹ֥ה
וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו
וּלְכָל־אַרְצֽוֹ:
(דברים פרק לד פסוק יא)
לְכָל־הָאֹתֹת
וְהַמּוֹפְתִים
אֲשֶׁר
שְׁלָחוֹ
יְהוָה
לַעֲשׂוֹת
בְּאֶרֶץ
מִצְרָיִם
לְפַרְעֹה
וּלְכָל־עֲבָדָיו
וּלְכָל־אַרְצוֹ:
(דברים פרק לד פסוק יא)
לכל־האתת
והמופתים
אשר
שלחו
ה'
לעשות
בארץ
מצרים
לפרעה
ולכל־עבדיו
ולכל־ארצו:
(דברים פרק לד פסוק יא)
לכל־האתת
והמופתים
אשר
שלחו
יהוה
לעשות
בארץ
מצרים
לפרעה
ולכל־עבדיו
ולכל־ארצו:
(דברים פרק לד פסוק יא)
תרגום אונקלוס:
לְכָל
אָתַיָא
וּמוֹפְתַיָא
דְּשַׁלחֵיהּ
יְיָ
לְמֶעֱבַד
בְּאַרעָא
דְמִצרָיִם
לְפַרעֹה
וּלכָל
עַבדוֹהִי
וּלכָל
אַרעֵיהּ
:
עין המסורה:
והמופתים
-
ב'
מלא
בתורה
(בלישנא):
דב'
ד
,
לד;
לד
,
יא.
וכל
נביאייא
דכותהון
בר
מן
חד:
ומפתים
-
יר'
לב
,
כ.
וכל
כתיבייא
דכותה
חסר.
מסורה גדולה:
והמופתים
ב'
מל'
בתו'
או
הנסה
אלהים
לכל
האתת.
וכל
נביאייא
דכותהון
בר
מן
חד
אשר
שמת
אתות
ומפתים.
וכל
כתיבי'
דכותה
חס'.
רמב"ן:
וטעם
לכל
האותות
דבק
עם
"ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה"
(לעיל
,
י)
-
לכל
האותות.
או
יאמר
,
שידעוֹ
השם
פנים
אל
פנים
(ראה
לעיל
,
י)
באותות
ובמופתים
-
שכולם
נעשו
בשמו
הגדול
,
כמו
שאמר
"ויוציאך
בפניו
בכחו
הגדול"
(דב'
ד
,
לז).
וכבר
פירשתי
(דב'
יג
,
ב)
,
כי
האותות
הם
הדברים
שהזכיר
בהם
בתחלה:
"למחר
יהיה
האות
הזה"
(שמ'
ח
,
יט)
,
ויֵאָמר
על
כל
הדבר
שיקדים
הנביא
לאמר:
כך
יבא
ויאתה
לעתיד;
והמופתים
הם
הדברים
שיֵעָשו
בשנוי
התולדת
,
כמטה
אשר
נהפך
לנחש
(ראה
שמ'
ז
,
ט).
והנה
גם
לשאר
הנביאים
נעשו
אותות
ומופתים
,
כאליהו
ואלישע
שעשה
מופתים
רבים;
אבל
ההפלגה
למשה
רבינו
בהם
-
אמרו
במדרש:
כל
הנביאים
כולן
היו
עושים
נסים
על
ידי
תפלה
,
כחמה
ליהושע
(ראה
יהו'
י
,
יב)
,
ובן
הצרפית
(ראה
מ"א
יז
,
כא)
ועצירת
גשמים
לאליהו
(ראה
שם
,
א)
,
ובן
השונמית
לאלישע
(ראה
מ"ב
ד
,
לג);
אבל
משה
-
מיד
היה
עושה.
ואין
המדרש
הזה
ברור.
והרב
אמר
ב'מורה
הנבוכים'
(ב
,
לה)
,
כי
ההפלגה
למשה
הוא
מה
שאמר:
לפרעה
ולכל
עבדיו
ולכל
ארצו
ו"לעיני
כל
ישראל"
(להלן
,
יב)
,
כי
היו
לעיני
החולקים
עליו
והמסכימים
עמו;
אבל
שאר
הנביאים
יעשו
אותם
ליחידים
מבני
אדם
,
כענין
שנאמר
"ספרה
נא
לי
את
כל
הגדולות
אשר
עשה
אלישע"
(מ"ב
ח
,
ד).
ואיננו
נכון
בעיני;
כי
עצירת
הגשמים
לאליהו
,
העצירה
והביאה
נתפרסמו
מאד
,
וגם
היה
בגזרה
ממנו:
"חי
יי'
אם
יהיה
השנים
האלה
טל
ומטר
כי
אם
לפי
דברי"
(מ"א
יז
,
א)
,
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
ובהמּשך
הענין
שלש
שנים
נתגלה
מאד
ובגוים
נשמע
,
וכתוב
"אם
יש
גוי
וממלכה
אשר
לא
שלח
אדני
שם"
וגו'
(מ"א
יח
,
י);
וסוף
הענין
ההוא
מפורסם
ומגולה
לעיני
החולקים
עליו
והמסכימים
עמו
במעמד
אחד
,
דכתיב
"שלח
קבץ
אלי
את
כל
ישראל
אל
הר
הכרמל
את
כל
(בנוסחנו:
ואת)
נביאי
הבעל
ארבע
מאות
וחמשים
איש
ואת
נביאי
האשרה
ארבע
מאות"
(ראה
שם
,
יט).]
וכן
עמידת
השמש
ליהושע
היה
באמת
לעיני
כל
ישראל
,
וראו
אותה
כל
מלכי
כנען
הנלחמים
בו
והנשארים.
ורבותינו
(ראה
ב"ר
ו
,
ט)
יזכירו
בו
,
שראו
אותו
מסוף
העולם
ועד
סופו;
והכתוב
מפליג
בו
מאד:
"ולא
היה
כיום
ההוא
לפניו
ואחריו
לשמוע
יי'
בקול
איש"
(יהו'
י
,
יד).
ובקיעת
הירדן
כקריעת
ים
סוף
לא
נעשה
ליחידים
,
רק
לכל
ישראל
,
וכתוב
בה
עוד
"ויהי
כשמוע
כל
מלכי
האמורי
אשר
בעבר
הירדן
ימה
וכל
מלכי
הכנעני
אשר
הוביש
יי'
את
מי
הירדן"
(יהו'
ה
,
א).
אבל
לפי
פשוטו
של
מקרא
הכל
קשור
ומחובר:
יאמר
,
ש"לא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
אשר
ידעו
יי'
פנים
אל
פנים"
(לעיל
,
י)
,
ולעשות
אותות
ומופתים
ויד
חזקה
ומורא
גדול
כמשה
(ראה
להלן
,
יב);
ואם
עשו
מקצת
מהם
,
לא
הגיעו
לרובם
,
ולא
למעלה
הגדולה
שבהם
,
כי
לא
היה
כיום
סיני
לפניו
ואחריו.
וכן
לא
הגיעו
אותות
הנביאים
לזמן
הגדול
אשר
הגיע
הוא
עליו
השלום
,
כי
אות
המן
תמידי
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ועמוד
האש
והענן
(ראה
שמ'
יג
,
כא);
גם
הבאר
והשלו
,
על
דעת
רבותינו
(ראה
תענית
ט
,
א)
,
ולכתם
המדבר
"הגדול
והנורא
נחש
שרף
ועקרב
וצמאון
[אשר
אין
מים"]
(דב'
ח
,
טו)
ולא
חסרו
דבר
(ע"פ
דב'
ב
,
ז).
ועל
דרך
האמת:
יאמר
כי
אותותיו
ומופתיו
של
משה
היו
בפנים
אל
פנים
(לעיל
,
י)
,
כמו
שפירשתי
(במ'
כא
,
א).
רלב"ג:
ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה
-
ידוע
מדברי
התורה
שלא
קם
נביא
תורה
ולא
יקום
זולת
משה
,
כי
שום
נביא
לא
יאמן
לחדש
בה
או
לגרוע
באופן
שישימהו
תורה
נוהגת
לדורות
,
כל
שכן
שלא
יאמן
לשנותה
ולהמירה
באחרת;
וזה
כלו
מבואר
ממה
שקדם
(ראה
פירושו
לדב'
יח
,
טו).
ולזה
לא
זכר
כאן
זה
ההבדל
הנפלא
שיש
בין
נבואת
משה
ובין
נבואת
זולתו
,
אבל
זכר
מה
שהובדל
בו
משה
מכל
נביא
שיקום
להתנבא
בישראל.
ומזה
התבאר
שהוא
אפשר
שיקום
כמוהו
להתנבא
בישראל
ובשאר
האומות
לאלו
העניינים
שזכר
אחר
זה;
ואם
לא
היה
העניין
כן
היה
אמרו
בישראל
תנאי
לבטלה.
והנה
זה
הנביא
שיתנבא
בישראל
ובשאר
האומות
הוא
מלך
המשיח
,
כמו
שזכרנו
בפרשת
בלעם
(ראה
במ'
כב
-
כד
,
התועלת
השני)
,
והוא
מי
שאמר
עליו
הנביא
"והריחו
ביראת
יי'
לא
למראה
עיניו
ישפוט
ולא
למשמע
אזניו
יוכיח"
(יש'
יא
,
ג);
ועל
ידי
מופתיו
ונפלאותיו
יהפוך
השם
אל
העמים
שפה
ברורה
לקרא
כלם
בשם
יי'
ולעבדו
שכם
אחד
(ע"פ
צפ'
ג
,
ט)
,
כמו
שלקח
השם
יתעלה
את
ישראל
לעבודתו
במופתים
והנפלאות
העצומות
שהראה
להם
במצרים
ועל
הים
ובמדבר.
והנה
אחשוב
שהמופת
היותר
נפלא
שיעשה
הוא
תחיית
המתים
,
והוא
יגָלה
וירָאה
בקצות
הארץ
,
ולזה
יאמינו
אז
כל
הגוים
כי
יי'
הוא
האלהים
(ע"פ
מ"א
ח
,
ס)
ויאמרו
ששקר
נחלו
אבותינו
הבל
ואין
בם
מועיל
(ע"פ
יר'
טז
,
יט).
והנה
ההבדלים
שזכר
בזה
המקום
בין
נבואת
משה
ובין
נבואת
זולתו
הוא
,
ממי
שהם
נביאים
בישראל
לבד
,
הם
שלשה:
הראשון
הוא
,
שהשם
יתעלה
ידעו
פנים
אל
פנים
,
ולזה
היתה
נבואתו
בהקיץ
,
כי
היא
משפע
שכל
לשכל
לבד
,
ולזה
לא
הוצרך
בה
התבודדות
לדומיון
,
כמו
שיצטרך
זה
לשאר
הנביאים
,
שתבא
להם
הנבואה
במראה
או
בחלום;
וזהו
אמרו:
"אם
יהיה
נביאכם
יי'
במראה
אליו
אתודע
בחלום
אדבר
בו"
(במ'
יב
,
ו).
והשני
-
שלא
נתפשטו
אותותיהם
ומופתיהם
בכלל
אומה
גדולה
במקום
רחב
מאד
מהארץ
כמו
הענין
באותות
והמופתים
שנעשו
מהשם
יתעלה
על
ידי
משה
,
שנעשו
לפרעה
ולכל
עבדיו
ולכל
ארצו
,
כמו
שנתבאר
בספר
ואלה
שמות.
ואולם
שאר
הנביאים
,
כשנתחדש
מהם
מופת
אחד
לכלל
גדול
מהאומה
,
לא
היה
במקום
רחב
מהארץ;
כי
ענין
מות
סנחריב
דרך
משל
באופן
הנפלא
ההוא
הנזכר
בספר
מלכים
(ראה
מ"ב
יט
,
לה)
ובספר
ישעיה
(ראה
יש'
לז
,
לו)
היה
בחלק
קטן
מהארץ
,
ואולם
משה
הרבה
אותות
ומופתים
אשר
נתפשטו
לכל
העם
ההוא
בכל
ארץ
מצרים.
והשלישי
הוא
,
שלא
התמידו
אותותיהם
ומופתיהם
לעיני
כל
ישראל
כמו
העניין
במשה
,
שהתמיד
ירידת
המן
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ועניין
עמוד
הענן
ועמוד
האש
(ראה
שמ'
יג
,
כב)
,
ודבור
השם
יתעלה
עמו
שהיה
תמיד
בעמוד
ענן
לעיני
כל
ישראל
(ראה
שמ'
לג
,
ט
-
י);
ובכלל
,
רבו
מלספור
המופתים
הנפלאים
שעשה
משה
לעיני
כל
ישראל.
הנה
משה
נבדל
מאלו
העניינים
משאר
הנביאים
באיכות
ובכמות
,
ולזה
אמר:
לכל
האותות
והמופתים
ולכל
היד
החזקה
ולכל
המורא
הגדול.
והנה
אחשוב
שיהיה
הרצון
באותות
-
מה
שהמכוון
בהמצאתו
הוא
להאמין
בדברי
הנביא
,
כמו
הפכת
המטה
לנחש
(ראה
שמ'
ד
,
ג)
,
והֵהָפֵך
מי
היאור
לדם
(ראה
שמ'
ז
,
כ).
וכאשר
היו
עם
זה
חוץ
מהטבע
,
כמו
העניין
באלו
,
נקראים
אותות
ומופתים;
כי
מצד
מה
שהם
לסימן
הם
אותות
,
ומצד
מה
שהם
חוץ
מהטבע
הם
מופתים;
וזה
,
כי
האותות
יהיו
אותות
אע"פ
שלא
יהיה
בהם
דבר
חוץ
מהטבע
,
כמו
שנתבאר
מהאותות
שנתן
שמואל
לשאול
לאמת
שהוא
יהיה
מלך
על
ישראל
(ראה
ש"א
י
,
ב
-
ז).
והיד
החזקה
הוא
מה
שהראה
השם
יתעלה
חוזק
ידו
לעשות
אשר
יחפוץ
,
כמו
העניין
בקריעת
ים
סוף
(ראה
שמ'
יד
,
כא
-
כב)
,
שהיתה
כלי
לעבור
ישראל
בים
ואל
טביעת
פרעה
וחילו
בים
(ראה
שם
,
כז
-
כח)
,
ובירידת
המן
ארבעים
שנה
(ראה
שמ'
טז
,
לה)
,
ובשאר
מה
שדומה
לזה
מהנפלאות
העצומות.
והמורא
הגדול
הם
הנפלאות
שעשה
השם
יתעלה
כדי
שייראו
מלפניו.
ובכאן
נשלם
הביאור
במה
שצריך
בזאת
הפרשה.
(תשע
עשרה
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).