תנ"ך - ויאמר ה' אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל: (בראשית פרק ג פסוק יג)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל: (בראשית פרק ג פסוק יג)

ויאמר ה' אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל: (בראשית פרק ג פסוק יג)

ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל: (בראשית פרק ג פסוק יג)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְאִתְּתָא מָא דָא עֲבַדתּ וַאֲמַרַת אִתְּתָא חִוְיָא אַטעֲיַנִי וַאֲכַלִית :

עין המסורה:

ויאמר יי' אלהים - ד' בעינינא: בר' ב , יח; ג , יג , יד , כב. לאשה - ה' בקמץ: בר' ג , יג; *במ' ה , כא; שו' יד , ז; ש"ב יא , ג; מ"ב ח , ו.

מסורה קטנה:

ויאמר יי' אלהים - ד' בעיני'; השיאני - ל'.

רש"י:

השיאני - הטעני , כמו: "אל ישיא אתכם חזקיהו" (דה"ב לב , טו; ראה ב"ר יט , יב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

השיאני - פיתני.

ר' יוסף בכור שור:

מי הגיד לך כי ערום אתה ― שאין נקרא 'ערום' אלא מי שראוי ללבוש , ואין לו - אין דרך לומר על הבהמה: ערומה היא , כיון שאינה ראויה לבגדים , כי היא מכוסה בכסות הראוי לה , ואף הגדולים הלבושים בבגדים גרועים קוראין עצמן 'ערומים' , לפי שאין להם בגדים הראוים להם ― וגם אתה קורא עצמך 'ערום' , כלומר , שאתה ראוי לבגדים; מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים? המן העץ וגו' - כיון שראה שאין להסתר מפני יודע נסתרות , הודה על כרחו ואמר: לא עלי העון , רק על האשה. האשה אמרה: על הנחש העון , כי כן דרך הגנבים , כשנתפסין , מגלין זה את זה. הנחש לא מצא תשובה , שאין טוענין למסית , כמו שאמרו רבותינו (סנה' כט , א) , שאעפ"י שלא היה להם לשמוע לו ― שדברי הרב ודברי תלמיד , דברי מי שומעין? (קידושין מב , ב) - מכל מקום לא היה לו לצדד שיעברו על מצות הבורא. וכולם הודו שפשעו , כמו שאומר הקדוש ברוך הוא לאדם: "כי שמעת לקול אשתך" (להלן , י) ― יותר מקולי , וכל שכן לאשה שלא היה לה לשמוע לנחש , שאינו חבירה ובן עצתה; ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: "כי שמעת לקול אשתך" (שם) , ולאשה לא אמר: כי שמעת לקול הנחש , כי כל שכן הוא ואינו צריך. והתחיל הקדוש ברוך הוא לקללם דרך שעשו העבירה: הנחש שהתחיל נתקלל תחלה , ואחר כך חוה , ואחר כך אדם.

רמב"ן:

וטעם מה זאת עשית - לעבור על מצותי; כי האשה בכלל אזהרת אדם , כי היתה עצם מעצמיו בעת ההיא , וכן היא בכלל הענש שלו. ולא אמר באשה 'ותאכלי מן העץ' , כי היא נענשה על אכילתה ועל עצתה כאשר נענש הנחש; ועל כן אמרה: הנחש השיאני ואוכל , כי העונש הגדול - על האכילה. והנה מכאן נוכל ללמוד ענש ל"מחטיאי אדם בדבר" (יש' כט , כא) , כאשר למדונו רבותינו (פסחים כב , ב) מ"לפני עור לא תתן מכשול" (וי' יט , יד).

רד"ק:

הנחש השיאני - אם אני השאתי אדם , הנחש השיאני גם כן; ואתה בראת המשיא ההוא.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ואמר השם לו: מי הודיעך שיהיה בזה גנות? האם השתמשת בהשגת הטוב והרע אשר צויתיך שלא תשתמש בו? והשיב , כי אשתו הסתה אותו בזה. והאשה התנצלה בזה גם כן לשם יתעלה , שהנחש הִשִׁיאָהּ.