תנ"ך - אסרי לגפן עירה עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים סותה סותו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה סוּתֽוֹ: (בראשית פרק מט פסוק יא)

טקסט וניקוד:

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סוּתֹה סוּתוֹ: (בראשית פרק מט פסוק יא)

טקסט בלבד:

אסרי לגפן עירה עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים סותה סותו: (בראשית פרק מט פסוק יא)

תיקון קוראים:

אסרי לגפן עירה עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים סותה סותו: (בראשית פרק מט פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
יַסחַר יִשׂרָאֵל לְקַרתֵּיהּ עַמָא יִבנוֹן הֵיכְלֵיהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָא סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ וְעָבְדֵי אוֹרָיתָא בְּאוּלפָן עִמֵיהּ יְהֵי אַרגְּוָן טָב לְבוּשֵׁיהּ וּכסוּתֵיהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבעָנִין :

עין המסורה:
כבס - ב': בר' מט , יא; ש"ב יט , כה. לבשו - ג' חסר: בר' מט , יא; ש"ב כ , ח; איוב לח , ט.

מסורה קטנה:
אסרי - ל'; עירה - עירו ק'; כבס - ב'; לבשו - ג' חס'; סותה - סותו ק'.

רש"י:
אסרי לגפן עירה - נתנבא על ארץ יהודה , שתהא מושכת יין כמעיין. איש יהודה יאסר לגפן עייר אחד , ויטעננו מגפן אחד , ומשורק אחד בן אתון אחד. שורקה - זמורה ארוכה , 'קוריירא' בלעז. כבס ביין לבושו - כל זה לשון ריבוי יין. סותה - לשון מין בגד הוא , ואין לו דמיון במקרא. אסרי - כמו 'אוסר' , דוגמת "מקימי מעפר דל" (תה' קיג , ז); "היושבי בשמים" (תה' קכג , א); וכן בני אתנו - כעניין זה. ואונקלוס תרגמו במלך המשיח: גפן - הם ישראל; עירה - עיר זו ירושלם; שורקה - ישראל , שנאמר "אנכי נטעתיך שורק" (יר' ב , כא); בני אתונו - "יִבנון היכליה" , לשון "שער האיתון" בספר יחזקאל (מ , טו). ועוד תרגמו בְּפָנִים אחרים: גפן - אילו צדיקים; בני אתנו - "עבדי אוריתא באולפן"; על שם "רכבי אתנת צחורות" (שו' ה , י); "יהי ארגון טב" - צבע דומה ליין; "וצבעונין" - הוא לשון סתה - שהאשה לובשתן , ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה. ואף רבותינו פרשוהו בתלמוד: לשון 'הסתת שכרות' במסכת כתובות (קיא , ב): ועל היין - שמא תאמר אינו מַרְוֶה? תלמוד לומר: סתה.

רשב"ם:
אסרי לגפן עירה - עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו , מרוב ענבים , ולשורקה אחת בני אתונו - כפל לשון; כדכתיב בשלמה "וישראל ויהודה רבים" (מ"א ד , כ) , "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מ"א ה , ה) , כי משופע ביין היה. כבס ביין לבושו - לאחר שבצרו הענבים ודורכין אותן בגיתות , מתלכלכין בגדיהם בדריכת היינות , כדכתיב "מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת" (יש' סג , ב - ג) , וכתיב שם "כל מלבושי אגאלתי"; ואחר הדריכה שותים את היין , ולכך הוא אומר: "חכלילי עינים מיין" (להלן , יב) , כדכתיב "למי חכלילות עינים. למאחרים על היין" (מש' כג , כט - ל). סותה - לשון 'בֶגֶד'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אסרי - היו"ד נוסף , כמו "חצבי" (יש' כב , טז); "היושבי" (תה' קכג , א). עירו - כמו "על שלשים עירים" (שו' י , ד). ויו"ד בני נוסף. או יהי פירושו: אסרי לגפן עירו ולשרקה אסרי בני אתנו , כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו. ולשרקה - כפול , כי היא כגפן , ו'עיר' - כ'אתון'; גם כן ובדם ענבים סותה. ויש אומרים (ראה רשב"ח) , שהיא כמו "כסותו" (שמ' כב , כו) , והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני , שהוא מגזרת "מסוה" (שמ' לד , לג); והטעם , שתרבה תבואת כרמיו עד שיאסר עירה לגפן , ולא יחוש שיאכל הענבים , ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודמהו לדם בעבור שיתאדם (ע"פ מש' כג , לא) - וזה על דרך משל , כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד , יח) - עד שיקרא חכליל עינים מרוב היין שהוא שותה; כי החכלילות עין יֵרָאֶה בעין משכרות היין. ושניו לבנות מרוב החלב; ולבן שינים - שם התאר. ונקראו השיניים על מערכת שְנַיִם , בעבור היותם שתי מערכות. ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה): חכלילי עינים יותר מהיין , וכן אמר מחלב. ואחרים אמרו , כי לבן שינים - שלא יאכל דבר טמא , ולא יתור אחרי עיניו (ע"פ במ' טו , לט). וזה דרך דרש משובש. והזכיר בתחלה השבטים כאשר נולדו , רק הקדים זבולון על יששכר (ראה להלן , יג - יד) , בעבור נפול נחלתו בין זבולון ובין דן (ראה יהו' יט , י ואי').

ר' יוסף בכור שור:
אסרי לגפן עירה - לפי שאמר כי יהודה טורף ושולל , אמר לך: לא תהיה סבור שלכך הוא שולל , שאין ארצו מבורכת ואין לו מה יאכל , כי ארצו מבורכת , ואינו שולל , רק לחלק לאחיו העניים , כמו שפירשתי (לעיל , ט). אוסרי - כמו 'אוסר' , והיו"ד מיותרת , כמו "היושבי בשמים" (תה' קכג , א). לגפן - כמו: לגפן אחת. ולשורקה - לזמורה אחת הוא אוסר עירה שלו , זמורה אחת היא - מטעינו כולו. בני אתונו - פירש: כמו 'בן אתונו' , והיו"ד יתירה , כמו של אוסרי. יש לפרש דהכי קאמר: יהודה בני אוסר לשורקה אתונו. כיבס ביין לבושו - מרוב יין עושה בו מִשְׁרֶה וכביסה.

רד"ק:
אוסרי לגפן - היו"ד נוספת כיו"ד "שוכני סנה" (דב' לג , טז) , והדומים להם. וכן בני אתונו - היו"ד נוספת; וכפל הענין במלות שונות. ואמר ולשורקה בני אתונו , כי לשורקה - הוא כמו לגפן , ובני אתונו - כמו עירה. ובזה הפסוק שבח ארץ יהודה , שתהיה טובה ודשנה , עד שכל אחד מהם יאסור חמורו לגפן אחת , שיאכל ממנה , ואינו חושש; כל כך יהיו ענבים רבים בגפן. ויש מפרשים (רש"י) , שיטעון חמורו מגפן אחת. וכן מרוב היין , אם ירצה , יכבס בגדיו ביין; וכפל הענין במלות שונות , ואמר ובדם ענבים סותה - כי דם ענבים הוא היין , וסותה הוא לבושו. וכל זה דרך הפלגה. ואמר עוד:

רלב"ג - ביאור המילות:
אסרי לגפן עירה - הוא כמו 'עירו' בו"ו. והטעם , שארצו תהיה שמנה מאד , באפן שלגפן אחד יאסר האדם העיר שלו , כי יבצור מהגפן האחת משא החמור בשלמות. וכן לשורקה בני אתונו - הרצון בו: 'בן אתונו'; רוצה לומר , כי יאסור בן אתונו לשורקה - והיא הגפן , כי משם יבצור משאו בשלמות. כבס ביין לבושו - אמר זה על צד ההפלגה , לרבוי היין שימצא לו. ובדם ענבים סותה - עניינו: וביין אדום יכבס לבושו.
ריכוז קישורים