תנ"ך - כה אמר ה' כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כֹּה֘ אָמַ֣ר יְהוָה֒ כַּאֲשֶׁר֩ יַצִּ֨יל הָרֹעֶ֜ה מִפִּ֧י הָאֲרִ֛י שְׁתֵּ֥י כְרָעַ֖יִם א֣וֹ בְדַל־אֹ֑זֶן כֵּ֣ן יִנָּצְל֞וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּפְאַ֥ת מִטָּ֖ה וּבִדְמֶ֥שֶׁק עָֽרֶשׂ: (עמוס פרק ג פסוק יב)

כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל־אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ: (עמוס פרק ג פסוק יב)

כה אמר ה' כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש: (עמוס פרק ג פסוק יב)

כה אמר יהוה כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל־אזן כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון בפאת מטה ובדמשק ערש: (עמוס פרק ג פסוק יב)

תרגום יונתן:

כִּדנָן אֲמַר יְיָ כְּמָא דִמשֵׁיזֵיב רָעֲיָא מִפּוּמָא דְאַריָא תַּרתֵּין כַּרעִין אוֹ חַסחֵיס דְּאוֹדֶן כֵּין יִשׁתֵּיזְבוּן בְּנֵי יִשׂרָאֵל דְּיָתְבִין בְּשׁוֹמְרוֹן בִּתקוֹף שֻׁלטָן וְעַל דַּמֶשֶׂק רְחִיצִין :

עין המסורה:

כה אמר - ה' בטעמא (בזרקא) בסיפרא: עמ' ג , יב; *זכ' ב , יב; ח , ט , יד , כג. אזן - כ"ה: שמ' כט , כ (פעמיים); וי' ח , כג; יד , יד , יז , כה , כח; ש"א ט , טו; ש"ב ז , כז; כב , מה; יש' נ , ד , ה; עמ' ג , יב; תה' יח , מה; צד , ט; מש' טו , לא; כ , יב; כה , יב; איוב יב , יא; כט , יא; לג , טז; לד , ג; מב , ה; קה' א , ח; דה"א יז , כה.

מסורה קטנה:

כה - ה' בט' בסיפ'; בדל - ל'; ובדמשק - ל'.

רש"י:

כאשר יציל הרועה - דבר מועט. בדל אזן - "חסחוס דאודנא" (ת"י). כן ינצלו בני ישראל - מתי מעט. בפאת מטה ובדמשׂק (בנוסחנו: ובדמשׁק) ערש - תרגם יונתן: "בתקוף שולטן ובדמשק רחיצין". ואומר אני , שפתרון התרגום - לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתיב "כי אבדם מלך ארם" (מ"ב יג , ז) , וירבעם בן בנו הושיעם במקצת , שנאמר "ולא דבר יי' למחות את שם ישראל... ויושיעם ביד ירבעם" וגו' (מ"ב יד , כז) , "הוא השיב את גבול ישראל" וגו' (שם , כה); וזהו בפאת מטה - פנת הבית היא חוזקו של בית; לכך תירגם [יונתן]: "בתקוף שולטן" - של ירבעם. ועמוס נתנבא בימי ירבעם (ראה עמ' א , א). ועוד נבא , שסופן להסמך על מלכי ארם; וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין - וזהו ובדמשׂק ערש - עיקר מבטחם ומנוחתם תהי על דמשק. ורבותינו אמרו ב'סדר עולם' (סע"ר כב): רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: אילו עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ועל יהודה , ופלטו עמהם. בפאת מטה - מלמד שלא נשתיירו מהם אלא אחד משמונה שבהם; ושאר ערש היכן הוא? - בדמשק , לקיים מה שנאמר "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז). ושמעתי משמו של רבי מנחם ז"ל , שהיה מפרש משנה זו , 'אחד משמונה' - שלא נאמר 'פאת מטה' אלא בפאת מטה: במקצתה , באחת משתי רוחות של פאה , והיא שמינית של מטה; שהרי ארבע פאות יש , ושתי רוחות לפאה. [ולפי פשוטו נראה שהוא מקרא מסורס: כאשר יציל הרועה שתי כרעים בפאת מטה ובדמשק ערש , כן ינצלו וכו'; שהיו מביאים בשר מן השדה במיטות , כאותה ששנינו בביצה (כה , א): שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמיטה. וזה , שהוא דבר מועט , מביאו בפאת ה מיטה. ויהיה 'בדמשק ערש' אחד מן המקומות שבמיטה.] דבר אחר מצאתי בדברי רבי מאיר ז"ל: בפאת מטה - בעון אחזיה בן אחאב , ששלח לדרוש בבעל זבוב [אלהי עקרון]: "האחיה (בנוסחנו: אם אחיה) מחלי זה" (מ"ב א , ב); ובדמשק ערש - בן הדד מלך ארם ששלח לדרוש באלהי ישראל (ראה מ"ב ח , ח). [ומה שנקוד בדמשק ערש , דבוק - לפי שהוא מ'מילין הפוכין' , כאילו כתוב 'ובערש דמשק'; כמו "בגדול זרועך" (שמ' טו , טז) , שאי אפשר לפותרו אלא כמו 'בזרועך גדול'; וכן "נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך" (תה' סה , ה) , שאינו אלא 'היכל קדשך': שכשאתה הופך תיבות נופל בו חטף יפה. ורבי מודה: ונראה , מיטה ו דמשק הזכיר על עון "השוכבים על מטות שן" האמור לבסוף (עמ' ו , ד) , וסמוך (להלן , טו) כתוב "ואבדו בתי השן". ומתוך שהזכיר מטה ל שומרון , נטל ערש ל דמשק - להשוות פורענותם. דבר אחר: בפאת מטה ובדמשק ערש - כלומר: כאשר יציל הרועה ומביא אותו דבר מועט שהציל באחד המקלות , כגון באחד מרגלי מטה או אחת מארכובות שלה , 'אשפונדא' בלעז; לפי שהמציל טריפה שלימה מביאה במִטה , כאותה ששנינו (ראה ביצה כה , א): שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמטה. ואין לדמשק דומיון.]

ר' יוסף קרא:

שתי כרעים או בדל אזן - פתרונו: כשבא הארי ונשא שה מהעדר , והרועה קורא אחריו והוא מקולו לא יחת (ע"פ יש' לא , ד); ואינו יכול להצילו , כי אם שתי כרעים או תנוך אוזן השה להביא עדות שנטרפה באונס , כמה דאת אמר "אם טרוף יטרף יביאהו עד" (שמ' כב , יב) - כן ינצלו בית ישראל בפאת מיטה. וזהו ששנינו ב'סדר עולם' (סע"ר כב): אמר רבי נהוראי בשם רבי יהושע: לא נשתייר מהם אלא אחד משמונה שבהן. ובדמשׂק (בנוסחנו: ובדמשׁק) ערש - פתרון: בדמשק יִגְלו כל מיטה וערש ביחד; וכן הוא אומר "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז). ענין אחר: ובדמשק ערש - כפול הוא על בפאת מיטה; ובאחת מלשון העמים קורין לפאת מיטה - 'דמשק' , כי כן היה מנהגם להביא בשר מן השדה במיטות. כך פירש רבינו שמואל.

ראב"ע:

כה. משל לאשר כתוב בתורה: "ואם טרף יטרף יביאהו עד" (ראה שמ' כב , יב). בדל אזן - אין רֵע לו. וחכמי ספרד אמרו (ראה השרשים: 'בדל'): אזן אחת. והנה לא ימלט , רק מי שהוא חולה , שלא הלך למלחמה , וזהו השוכב בפאת מטה. וטעם בפאת - כי מנהג האדם לשום המטה בבית בצד אחד , שישימו מסך , שלא יֵרָאה. והחולה צריך לישכב במקום שאין שם אור גדול , כי לא יוכל לסבלו. ודע , כי הדל"ת איננה מהאותיות שהם לשרת , על כן לא תהיינה נוספות , לא בראשית מלה ולא באחריתה. וידענו כי בדמשק ערש - כמו בפאת מטה , כי 'ערש' כמו 'מטה' , והנה הטעם כפול , על כן היה דמשק כמו בפאת. או המלה מורכבת משתים , כמו "לפלמוני" (דנ' ח , יג); "אשר עדן לא היה" (קה' ד , ג). וככה פירושו: ובְדֵי משק , כמו "ובן משק ביתי" (בר' טו , ב) , שהוא שוקד ואינו זז.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

שתי כרעים או בדל אזן - פירוש: כשיבוא הארי ויקח מן הצאן , וירדף אחריו הרועה כדי להציל ממנו מן הכרעים או מן האוזן כדי להראותם לבעל הצאן שנטרף ― וכאשר נאמר "אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה" (שמ' כב , יב) ― כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה ובדמשק ערש - כלומר: כל אותם היוצאים למלחמה ייהרגו , ולא ינצלו אלא אותם החולים ששוכבים בפאת המטה ולא יכלו לצאת למלחמה. ובדמשק ערש - דמיונו: "בן משק ביתי" (בר' טו , ב) , שפירושו: שוקד ביתי; כך זה שוקד המטה , כלומר: חולה.

ר' אליעזר מבלגנצי:

שתי כרעים - הן הרגלים; או בדל אזן - הוא קרן האזן; והן הפחותים שבאברים , וכל העיקר נאכל. כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון שאננים ובוטחים (ראה עמ' ו , א) , ו"שוכבים על מטות שן" בפאת מטה ו"סרוחים על ערשותם" (שם , ד) בדמשק ערש - ולא ינצלו אלא הפחותים. ומכל ממונם וכלי תענוגיהם לא יצילו אלא פאת מטה ארוכה ושתי כרעים. וכן הוא דמשק ערש; אלא שהמטה והערש - שני עניני מטות הן , ולפי חלוק מלאכתם ומעשיהם , מה שקורא במטה - 'פאת' , קורא בערש - 'דמשק'. ועל כרחך ממה שמטה וערש כפולים זה על זה , שהרי פאת דבוק למטה ובדמשק דבוק לערש , ודביקותם וכפילן יוכיח עליהן; ואין לך מדה בתורה יותר מ'דבר למד מענינו' (ראה ברד"י פרשתא א , ב). וראה זה הנביא שמקנתר ישבי שמרון על תענוגי היכליהם ומיטותיהם וערסותם (ראה עמ' ו , ד) , והוא הלשון שתפס לו כאן. ובפאת מטה - מוסב על ינצלו.

רד"ק:

כה אמר יי'. שתי כרעים או בדל אוזן - רב או מעט; מה שיוכל להציל , יציל: שתי כרעים או אפילו בדל אוזן שהוא דבר מועט , אם יוכל להציל , יציל. וזכר שתי כרעים - כי אותם יאכל האריה באחרונה; וזכר בדל אוזן - והוא הקשה שבאזן , כתרגומו: "חסחוס דאדן" - לפי שאין בו בשר , יניחנו האריה. כן לא ינצלו מישראל אשר בשומרון אלא מעט , אותם שלא יחוש להם האויב , שיהיו חולים שוכבים במטה. וזכר שומרון - כי היא ראש ממלכה , והיא נכבשה באחרונה; והצדיקים שבה נצלו גם כן מן הדבר ומן החרב , שהרי נאמר "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" וגו' (מ"א יט , יח); אבל מן השבי לא נצלו. ומה שאמר בפאת מטה - כי החולה שהוא שוכב במטה , כשיבא האויב , ידחק עצמו באחת מפאות המטה כדי שלא יראהו. ובדמשק ערש - כפל העניין במלות שונות. כי 'דמשׁק' כמו 'פאה' , ואם לא נמצא לו חבר במקרא; וערש כמו מטה , כמו "הנה ערשו ערש ברזל" (דב' ג , יא). ויש אומרים כי 'דמשק' - הדל"ת נוספת , והוא 'שוק'; כמו "בן משק ביתי" (בר' טו , ב); ו'שוֹק המִטה' הוא הפאה. ויונתן תרגם: "בתקוף שלטן ועל דמשק רחיצין"; תרגם דמשק בשי"ן כמו דמשק בסי"ן. וכן ב'סדר עולם' (סע"ר כב): רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: הרי הוא אומר כאשר יציל הרועה וגו' , בפאת מטה - אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה; מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם. ושאר ערש היכן הוא? בדמשק; שנאמר "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז). ומה שאמר 'אחד משמנה' - כתב רבינו שלמה ז"ל בשם רבי מנחם , שלא נאמר 'פאת מטה' אלא בפאת מטה - באחת משתי רוחות שלפאה , והוא שמינית שלמטה; שהרי ארבע פיאות יש למטה ושתי רוחות יש לפאה. ומה שתרגם יונתן בפאת מטה: "בתקוף שלטן" , פירש רבינו שלמה ז"ל: לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתוב "כי אבדם מלך ארם" , וירבעם בן בנו הושיעם , שנאמר "הוא השיב את גבול ישראל" (מ"ב יד , כה); וזהו בפאת מטה: 'פנת הבית' הוא חזוקו שלבית , וכן בפאת מטה היא חזוקה שלמטה; לכך תרגם יונתן: "בתקוף שולטן" , רוצה לומר: שלטן שלירבעם. ועוד נבא , שסופן להסמך על מלכי ארם בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין מלך ארם (ראה יש' ז , א); זהו שתרגם ובדמשׁק ערש: "ועל דמשׂק רחיצין" - מנוחתם ומבטחם יהיה על דמשׂק.

ר' יוסף כספי:

בדל - מטעם "אז יבדיל" (דב' ד , מא); כלומר: הפרשת אזן , או חלק לאזן. ובדמשק - אין לו חבר במה שנמצא אצלינו מן העברי , ואין הזק בזה. ולכן יֵרָאה לפי מקומו שהוא שם לחלק ידוע אצלם מן הערש; והטעם בזה דבק עם היושבים , כטעם "וישבת על מטה כבודה" (יח' כג , מא); כמו שיתארם עוד: "השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם" (עמ' ו , ד). כי כל עניינם היה גאות וגאוה עם מאכלות ומשתאות , כמו שאמר ישעיה: "עטרת גאות שכורי אפרים" (כח , א). והכונה בזה , כי עם היותם מעונגים מאד , או בסבת היותם כן , הנה ינצלו מעט מהם מפי שלמנאצר הארי. וגם ביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:

שתי כרעים - שאין שם בשר כלל; או בדל אוזן - זהו ראש האוזן , המובדל ממנו , שאינו אלא עור בלא בשר , ומפני זה מניחם האריה ואיננו אוכלם - כך ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון מן המלחמה - שכולם יהרגו; ולא ינצלו כי אם מן החולים העומדים בפאת מטה ובדמשק ערש - ובפירנוס ערש; כמו "ובן משק ביתי..." (בר' טו , ב). שאין דרך האויבים להרוג החולים.