תנ"ך - אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים: (שמות פרק כב פסוק א)

טקסט וניקוד:

אִם־בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: (שמות פרק כב פסוק א)

טקסט בלבד:

אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים: (שמות פרק כב פסוק א)

תיקון קוראים:

אם־במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים: (שמות פרק כב פסוק א)

תרגום אונקלוס:
אִם בְּמַחתַּרתָּא יִשׁתְּכַח גַּנָבָא וְיִתמְחֵי וִימוּת לֵית לֵיהּ דַּם :

עין המסורה:
במחתרת - ב': שמ' כב , א; יר' ב , לד.

מסורה קטנה:
במחתרת - ב' מצאתים; והכה - ל'.

רש"י:
אם במחתרת - כשהיה חותר את הבית. אין לו דמים - אין זו רציחה; הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להורגך השכם להורגו; וזה להורגך בא , שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו , לפיכך על מנת כן בא , שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו.

רשב"ם:
אם במחתרת ובלילה - או להרוג או ליהרג בא; לפיכך אין לו דמים - תשלומי דמים , אלא פטור ההורגו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אם במחתרת - מטעם "חתר בחשך בתים" (איוב כד , טז). ואחר שאמר הכתוב "אם זרחה השמש עליו" (להלן , ב) ידענו , כי החותר - בלילה יחתור , כי ביום לא יוכל , כי ביום בני אדם יראוהו; ובלילה אין מושיע , ויתכן שיהרוג הגנב בעל הבית , על כן אין לו דמים. ודמים כמו 'דם' , כי כן "דמיו בו" (וי' כ , ט) - "דמו בנפשו" (וי' יז , יד). ונקרא כן , בעבור היותו אחד , והוא נושא כל הארבעה; וחכמי הרפואות יודו כן. והטעם: אין מי שיבקש דמו , להיות גואל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם במחתרת ימצא הגנב - בלילה , כי ביום לא יחתור. והכתוב הבא אחריו לעד: "אם זרחה השמש" (להלן , ב). ופירוש אין לו דמים - אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים - 'חיים': אם כן , מה הוא "איש דמים" (ש"ב טז , ח); "דמיו בו" (וי' כ , ט); "דמו בראשו" (יהו' ב , יט)?

ר' יוסף בכור שור:
אם במחתרת ימצא הגנב וגו' - כלומר: אין המכהו נחשב כשופך דמים; שהרי כמו אנוס הוא , שאין אדם יכול להעמיד עצמו על ממונו , וזה נחשב כמו רודף , כמו שאמרו רבותינו (ראה סנה' עב , א) , דדעתו , שאם יעמוד אדם נגדו , שימיתנו; ובא להרגך , השכם להרגו! (ראה יומא פה , ב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אם במחתרת ימצא הגנב , שהיה משתדל לגנוב , והכהו הבעל הבית או אי זה שיהיה (ראה סנה' עב , ב) , ומת - לא יתחייב הורגו מיתה. ואם זרחה השמש עליו - דמים לו: ראוי שתדע , כי הגנבה תֵעשה על הרוב בלילה , לפי שאז יבטח הגנב שלא יראוהו האנשים , ולזה אמר איוב "ובלילה יהי כנגב" (כד , יד) , ואמר עוד "כי יחדו בקר למו צלמות" (שם , יז) - רוצה לומר , שהרוצחים והגנבים ידאגו מאד בהיות הבקר , עד שהוא אצלם כמו צלמות; ולזה אמרה התורה: אם זרחה השמש עליו. ולפי שלא אמר הכתוב 'אם זרחה השמש דמים לו' , מגיד שהוא ראוי שתהיה הזריחה עליו; כאלו תאמר , שיתחדש שם מה שיפרסם שהוא עושה מה שיעשה שם; כאלו תאמר , שראוהו נכנס לשם , כי אז יירא מעשות שם דבר , לחשבו שכבר יִוָדע שהוא עשה זה , כמו שיירא הגנב מלגנוב כשזרחה השמש , לחשבו שכבר יראוהו האנשים (ראה סנה' עב , א). וראוי שתדע , שלא אמרה התורה שאין דמים לזה הגנב - מפני רצותו לגנוב ממון , כי אין ראוי שישלם נפש תחת ממון; ואמנם ירדה תורה לסוף דעתו , כי הוא נכנס שם לגנוב , והיה דעתו שאם יעמוד עליו הבעל הבית או אחד מביתו - יהרגם , כדי שתִשלַם לו הגנבה; ולזה התירה התורה להרגו לכל מי שימצאהו. ואמנם , כשזרחה השמש עליו - רוצה לומר , שראוהו שם , הנה אז ישָמר מההריגה , לחשבו שכבר יִוָדע מי עשה הדבר הזה , ואז לא יוּתַר להרגו. ומזה המקום יתבאר , שהרודף אחר חברו להרגו - מותר להצילו בנפשו של רודף (ראה משנה סנה' ח , ז; סנה' עב , ב). שלם ישלם מה שגנב , על האופן שיתבאר אחר זה. ואם אין לו דבר שישלֵם הגנבה ממנו , ונמכר בגנבתו על יד בית דין. וזאת המכירה היא לשש שנים , כמו שהתבאר במה שקדם (בה"פ שמ' כא , ב). ואם המצא תמצא ביד הגנב הגנבה , משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם. ואולם , אם טבחם - יתחייב על השור חמשה , ועל השה ארבעה (ראה שמ' כא , לז); ולזה אמר: חיים. וראוי שתדע , שלא תקָרא 'טביחה' הנחירה והעקור ומה שידמה להם (ראה משנה ב"ק ז , ה) - וזה מבואר בנפשו - אלא אם היתה שחיטתו לכלבים או לרפואה , כי אז הנבול הוא מועיל כמו הטביחה לזה התכלית אשר כוון בה (ראה שם , ב) . והוא מבואר , שדין תשלומי כפל נוהג בכל הדברים המטלטלים שהם ממון , שנאמר "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים" וגו' , "אם ימצא הגנב ישלם שנים" (להלן , ו) - למדנו שדין תשלומי כפל נוהג גם במה שאינו בעל חיים , כשהיה ממון (ראה משנה ב"מ ד , ט). ומזה יתבאר , שמי שגנב עבד כנעני לא ינהג בו דין תשלומי כפל , כי אינו דומה לאלו הפרטים אשר זכרה התורה בענין הגנבה , כי הוא אדם (ראה ב"ק סב , ב). ועוד , שכבר הוקשו עבדים לקרקעות: אמר "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם" (וי' כה , מו; ראה קידושין כב , ב); ולפי שלא ינהג זה הדין בקרקעות , כי אינם מטלטלין , ולא תתכן גם כן בהם הגנבה , כי הקרקעות הם ברשות בעליו איך שיהיה , וכן יִדמה שיהיה הענין בעבד , ואינו דומה בזה הענין למטלטלין; כי האדם ניכר בסגולות רבות ימצאו בו , יוכר ויובדל בהם משאר אישי האדם כלם , מה שאין כן בבעלי חיים האחרים ובשאר המטלטלין; ולזה יֵראה שלא תתכן הגנבה בעבד , כי אינו ראוי לבעלים אם לא בהיותו חי , ואז הוא ניכר . ולא ינהג זה הדין גם כן בגנבת שטרות , לפי שאין גופן ממון (ראה ב"ק סב , ב). והוא מבואר , שתשלומי ארבעה וחמשה אינו נוהג אלא בשור ושה. ו'שור' יקרא אפילו בן יומו , שנאמר "שור או כשב או עז כי יולד" (וי' כב , כז; ראה ב"ק סה , ב); ו'שה' יקרא מן הכשבים ומן העזים , אחד זכר ואחד נקבה , כמו שהתבאר במה שקדם (פירושו לשמ' יג , יג). והוא מבואר , שהוא נקרא 'שה' אפילו אחר שנה , שנאמר "שה תמים זכר בן שנה" (שמ' יב , ה). וראוי שתדע , שהגנבה בעינה חוזרת לבעלים אפילו לאחר יאוש , שנאמר: אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' - רוצה לומר , שהוא משלם הגנבה ההיא בעינה (ראה מש"ת גנבה א , יב) , ויענש לתת עוד כשעור מה שרצה לגנוב מחברו. וזה גם כן מתבאר ממה שהקפידה התורה בנזקי שור ובור שיהיה המת לנִּזק (ראה שמ' כא , לד , לו); וכן ראוי שתשוב הגנבה לבעליה. והוא מבואר , שאם השביחה הגנבה מאליה לפני יאוש - הוא לבעלים; ולאחר יאוש - הוא לגנב , כי כבר קְנָאָהּ ביאוש בעלים (ראה מש"ת גנבה א , יא). ואולם אם השביחה בשהוציא הגנב הוצאה בה , הנה השבח לגנב אפילו לפני יאוש (ראה שם). ואם נשתנית בידו הגנבה - משלם תשלומי כפל כשעת הגנבה , שנאמר: אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם - רוצה לומר , שישלם שנים כמו הגנבה. ולזה הוא מבואר , שאם גנב טלה ונעשה איל , או כלי והתיכו או שברו - משלם לו שנים כעין שגנב; ולזה ישלם שני טלאים כמו הטלה שגנב (ראה ב"ק סה , ב) , או שני כלים כמו הכלי שגנב (ראה מש"ת גנבה א , טו) . וראוי שתדע , כי הבא במחתרת נהרג מפני חָשבֵנוּ שיהיה רודף להרוג בעל הבית אם יעמוד להציל ממונו; ולזה לא יהיה נהרג אם יתברר לנו שהוא אינו רודף; כמו שראוהו עדים שנכנס שם , כי יירא מעשות דבר לדעתו כי יוָּדע הדבר. וכן אם היה יוצא משם ונמצא במחתרת - יש לו דמים , גנב או לא גנב , כי כבר נתבאר שהוא אינו רודף (ראה סנה' עב , א). וכן אם נתבאר מעניינו באור שלם שאין כונתו להמית , כמו האב שנכנס בבית הבן - יש לו דמים (ראה שם , ב). ואין הבדל בין שנמצא הגנב במחתרת או שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפפו , הנה אם נהרג - אין לו דמים , כי הוא נכנס שם לגנוב , ואם יעמוד אדם לפניו , יהרגנו; ולא אמרה התורה במחתרת אלא בהוה , כי הכונה היא למנוע המכוין להרוג שלא יהרוג (ראה שם). ואין הבדל בין שנמצא שם ביום או בלילה (ראה מש"ת גנבה ט , ז) , כי התורה לא אמרה 'אם זרחה השמש דמים לו' , אבל אמרה: אם זרחה השמש עליו , כמו שזכרנו במה שקדם. וזה מבואר בעצמו , כי ביום ישתדל יותר להרוג הקם עליו , כדי שלא יתפרסם ענינו , כי לא יוכל לברוח שלא יראוהו האנשים. והוא מבואר , שאין הבדל בנמצא במחתרת בין שיהיה איש או אשה , גדול או קטן , שנאמר: אם במחתרת ימצא הגנב - אי זה שיהיה (ראה שם , ט). וראוי היה להיות כן , כדי לשמור שלא יהרֹג; הלא תראה כי השור נסקל לשמירה שלא יהרֹג (ראה שמ' כא , כח - כט) , ואעפ"י שאינו ראוי ליענש מצד עצמו , כי אין לו דעת , שתבא לו מצוה או אזהרה . והנה הבא במחתרת לתוך שדה או גנה או דיר או סהר וכיוצא בהם - יש לו דמים , כי לא עלה בדעתו שימצא שם אדם , ולזה לא היתה כונתו כי אם לגנוב (ראה מש"ת גנבה ט , יב). וראוי שתדע , שאין האשה נמכרת בגנבתה , שנאמר: ונמכר בגנבתו - האיש נמכר בגנבתו ולא האשה (ראה סוטה כג , ב); ולזה תמצא שבארה התורה זה הדין בעבד עברי לבד. ואולם האשה , לא תמצא שיהיה שליט אחר למכרה כי אם אביה בהיותה קטנה , שנאמר "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמ' כא , ז). וראוי היה להיות כן , כי האשה , אם תמָכר , יהיה לחוש לעבֵרה , מה שאין כן באיש הנמכר; ולזה צותה התורה בבת הנמכרת , שייעדה האדון לו לאשה , או לבנו (ראה שמ' כא , ח - ט). והוא מבואר , שאינו נמכר בגנבתו אם לא היה גדול , כי אינו בן עונשים. והנה הוא נמכר בגנבתו - אבל אינו נמכר בכפלו או בתשלומי ארבעה וחמשה , שנאמר: ונמכר בגנבתו (ראה קידושין יח , א). ואם היה שוה יותר מגנבתו , אינו נמכר , שנאמר: ונמכר בגנבתו - שיהיה כולו נמכר בגנבתו; אבל אם היה שוה פחות מגנבתו , הרי הוא נמכר , כי כבר תוכלל מכירתו בגנבתו , והשאר יהיה חוב עליו עד שתמצא ידו (ראה מש"ת גנבה ג , יד). ולא ימכר על השאר שנית; שאם היה זה כן , לא יהיה רושם במה שאמרה התורה "שש שנים יעבוד" (שמ' כא , ב) , כי אחר זה ישוב להמכר (ראה קידושין יח , א)! והיה ראוי אם כן , שימכר בפעם אחת לזמן ארוך בגנבתו; ואולם רצתה תורה שלא ימכר כי אם לשש שנים בגנבתו , ולא שימכר שנית על השאר .
ריכוז קישורים