תנ"ך - ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב: (שמות פרק לג פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב: (שמות פרק לג פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב: (שמות פרק לג פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב: (שמות פרק לג פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וְאַעדּוֹ בְנֵי יִשׂרָאֵל יָת תִּקוּן זֵינְהוֹן מִטוּרָא דְחוֹרֵב :

מסורה קטנה:
ויתנצלו - ל'; חורב - ל' מל'.

רש"י:
את עדים מהר חורב - את העדי שהיה בידם מהר חורב.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויתנצלו. את עֶדְיָם - מן עדים; והם בגדי תפארת ותכשיטים , כמו הנזמים והטבעות , על דרך "ואעדך עדי" (יח' טז , יא); כי התאבלו על דבר העגל.

רמב"ן:
וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים - כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדִי , יותר ממה שעשו תחלה (ראה לעיל , ד). ואנקלוס , שתרגם ב'עדי': 'תקון זין' - דעתו כדברי האומר בבראשית רבא (? ראה תנח' תצוה , יא): זינאות חגר להם; כלומר , שחגר להם הקדוש ברוך הוא בשעת מתן תורה כלי זיין , להנצל מכל פגע וממלאך המות ― כמו שדרשו (שמ"ר מא , ז): "חרות על הלוחות" (שמ' לב , טז) - חירות ממלאך המות ― והם שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל , וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר שמעו העם הדבר הרע הזה , והוא: סור השגחת השם יתעלה מהם , התאבלו על מה שנפקד מהם. ולא שתו איש עדיו עליו - אחשוב שהרצון בזה: העדי שנִתן להם במתן תורה , והוא הנימוס התוריי , שהוא עדי ושלמות למי שיתנהג בו. וכבר באר זה הענין אחר זה (פס' ו) ואמר , שהם התנצלו העדי שהיה להם מהר חורב , וכאלו הסירו צוארם מתחת עול התורה. והסבה היתה , שכבר הובטחו בקבולם התורה , שהשגחת השם תדבק בהם מפני התורה - כמו שנזכר במה שקדם (ראה פירושו לשמ' יט , ה - ו) - וכאשר ראו שנפקד מהם זה התכלית , דִמו שאין תועלת להם בתורה; וזה היה מֶרִי שני. ולזה אמר השם יתעלה אל משה: אתם עם קשה עורף ולא תוכלו לצאת מדעותיכם הנפסדות אשר גדלתם עליהם , וזה יהיה סבה שאם אעלה בקרבך זמן מועט - ישיגך הכליון , מפני העונש שאביא עליכם על מְרותכם פי. ועתה הוספת לחטוא , להוריד עדיך מעליך - הנה אדעה מה אעשה לך. אמרו ב'ואלה שמות רבה' (מה , ג): מהו עדיך? רבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא , ושם המפורש חקוק עליו. ומשה יקח את האהל וגו' - כיון שראה משה מתנה טובה שהיתה בידם אבדו אותה , מיד כעס עליהם. ואין ספק שזאת המתנה שנתנה להם מהר חורב היא התורה; והוא מבואר ששֵם המפורש חקוק עליה , כי היא תישירנו אל השגתו יתעלה. והנה יהיה הורד מקור , לא צווי; וזה , שכבר זכר שלא שתו איש עדיו עליו (פס' ד) , ואיך יצוה אותם שיורידוהו מעליהם?! ואין ראוי שיהיה זה העדי כפשוטו , כי לא אשער איך יתכן שייוחס אל הר חורב; ולזה ראינו לבאר אותו בזה האופן. והנה קרא התורה 'עדי' , לפי שאינה נימוס יהיה ראוי שיקובל על צד ההכרח והאונס , אבל היא נימוס שהוא בעצמותו בתכלית מהיופי והתקון והשלמות , עד שהוא ראוי שימשך האדם אחריו מצד עצמו , ואם לא יאנוס אותו זולתו על זה . וכאשר ראה משה היות ישראל נזופים לפני השם יתעלה , נהג עמהם בנזיפה והרחיק אהלו מהם , עד יכנע לבם וישובו אל השם יתעלה.
ריכוז קישורים