תנ"ך - ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה ה' לעשת אתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (שמות פרק לה פסוק א)

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם: (שמות פרק לה פסוק א)

ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה ה' לעשת אתם: (שמות פרק לה פסוק א)

ויקהל משה את־כל־עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר־צוה יהוה לעשת אתם: (שמות פרק לה פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וּכנַשׁ מֹשֶׁה יָת כָּל כְּנִשׁתָּא דִּבנֵי יִשׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן אִלֵין פִּתגָמַיָא דְּפַקֵיד יְיָ לְמֶעֱבַד יָתְהוֹן :

עין המסורה:

אלה הדברים - ה': *שמ' יט , ו; לה , א; *דב' א , א; יש' מב , טז; זכ' ח , טז. לעשת - י"ב חסר: שמ' לה , א , לב; לו , א , ב , ג , ה; וי' ח , לד; במ' ט , ד , ו; נחמ' ח , טו; יב , כז; יג , כז. לעשת - י"ג חסר (בלישנא): ראה ההערה הקודמת , אך כאן מונים גם את 'ולעשת' - עז' ז , י.

מסורה גדולה:

אלה הדברים ה' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ויקהל משה אלה הדברים אשר דבר משה אלה הדברים עשיתם אלה הדברים אשר תעשו.

מסורה קטנה:

אלה הדברים - ה'; לעשת - י"ב חס'.

רש"י:

ויקהל משה - למחרת יום הכפורים (ראה סע"ר ו) כשירד מן ההר. ויקהל - לשון 'הפעיל' הוא , שאינו אוסף אנשים בידים , אלא הם נאספים על פי דברו , ותרגומו: "ואכנש".

רשב"ם:

ויקהל - לקחת מכל אחד "בקע לגלגלת" (שמ' לח , כו) , וגם להזהירם על מלאכת המשכן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

פרשת ויקהל - עתה דבר לישראל מעשה המשכן , אחר שירד עם הלוחות השנִיִים. וטעם ויקהל - כי כל הקהל חייבים לתת כופר נפשם לעבודת המשכן. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' רמא) , כי אלה הדברים - על מצות שבת , בעבור שהיא שקולה כנגד כל המצות , או בעבור 'אבות מלאכות'. וטעם "לא תבערו" (להלן , ג) - בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנר בשבת; או לאסור הדלקת הנר בשבת; כי כבר אסר מעשה מאכל (ראה שמ' טז , כג). והנכון בעיני , שאלה הדברים - הם דברי מעשה כל המשכן , על כן אמר: לעשות אותם ,

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויקהל - שישמעו הכל מפיו דבר המשכן , שיתנדבו. ופירוש אלה הדברים - המשכן וכליו לעשות , על כן כתוב: לעשות אותם. והנה הטעם , שהשם צוהו שתעשו מה שאומר לכם. והוא הזהיר אתכם: אע"פ שמעשה שמים אתם חייבים לעשות , השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת (ראה להלן , ב - ג). והעובר בפני עדים - ימיתוהו בית דין. ובמקום אחר (ראה במ' טו , לב - לו) יפרש שהוא בסקילה.

ר' יוסף בכור שור:

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - כדי שלא יוכלו להתרעם , לאמר: הקדוש ברוך הוא שצוה לעשות לו משכן , ולא הודיענו שנביא תרומת המשכן , ולא ידענו עד שהביאו אותם שידעו הכל , ולא זכינו להתנדב כמו האחרים; לכך הקהילם , והודיע לכולם כאחד.

רמב"ן:

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - יכלול כל עדת בני ישראל האנשים והנשים , כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה , אחר שצוה לאהרן והנשיאים לכל בני ישראל האנשים "כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני" (שמ' לד , לב) אחר שבור הלוחות , ונתן על פניו מסוה (ראה שם , לג) , חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה , אנשים ונשים. ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכלם ענין המשכן , אשר נצטווה בו מתחלה , קודם שבור הלוחות; כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו לוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם , הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם (ע"פ יר' ב , ב) , ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה , כמו שאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמ' כה , ח) , ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה. אלה הדברים אשר צוה יי' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה. אמר אלה הדברים אשר צוה יי' לעשות - על מלאכת המשכן וכל כליו וכל עבודתו; והקדים השבת - לומר , כי ששת ימים תעשה מלאכת אלה הדברים , ולא ביום השביעי שהוא קדש ליי'; ומכאן שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת , ולא ממדרש "אך" , כמו שפירשתי בסדר 'כי תשא' (שמ' לא , יג).

תועלות לרלב"ג:

(שש תועלות לפרשות 'ויקהל - פקודי': שמ' לה , א - מ , לח) והנה התועלות המגיעות ממה שנזכר בזאת הפרשה הם ששה: התועלת הראשון הוא בבאור משפטי התורה , והוא מה שלמדנו מאמרו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמ' לה , ג) , שאין מיתת בית דין דוחה שבת. ולמדנו עוד מזה , שעל הַבְעָרָה יתחייב ביחוד על שגגתה חטאת , שהיא אחת מאבות מלאכות. וכן הענין בכל אב מלאכה , כי ההבערה יצאה מכלל אמרו "לא תעשה כל מלאכה" (שמ' כ , י) לחלק 'לאו' לכל אב מלאכה , כמו שבארנו (שמ' לה , ב - ג). כבר נתבאר זה ברביעי מסנהדרין (לה , ב) ובשביעי משבת (ע , א). התועלת השני הוא בבאור משפטי התורה , והוא מה שלמדנו מאמרו "ויכלא העם מהביא" (שמ' לו , ו) , שההבאה מרשות לרשות היא נקראת 'מלאכה'. כבר נתבאר זה בראשון ובאחד עשר משבת (ב , א ואי'; צו , ב). התועלת השלישי הוא במדות , והוא מה שהעירנו שאין ראוי לאדם לתת להקדשות זולת מה שראוי , והוא הדין בענין הצדקות ובשאר המצות , כי זה ממה שיביא האנשים להתרחק מאלו הפעולות הטובות , כמו שזכרנו (שמ' לו , ו). ולזה הגבילו רבותינו ז"ל (כתובות נ , א) בענין ההקדשות והצדקות שלא יבזבז אדם יותר מחומש , כדי שלא יעני; והגבילו ביתרון ההוצאה בהדור המצוה עד שליש המצוה. והמשל , שאם מצא לולב ראוי בדינר , ולולב יפה ממנו ביותר מזה שליש - ראוי לו שיקנה היותר יפה לכבוד השם יתעלה. כבר נתבאר זה (ראה ב"ק ט , א - ב). התועלת הרביעי הוא במדות , והוא מה שלמדנו ממִנוי מלאכת המשכן , שהוא ראוי לכל הממונים על דבר שבממון שיכתבו חשבונותיהם בדקדוק , כדי שישמרו עצמם מהחשד. וזה , שכבר מצאנו בזאת המלאכה , עם גודל מעלת הממונים עליה ועוצם הזרות שיש לכל אדם לקחת לעצמו מהקדשי השם יתעלה דבר , שכבר דקדקו לכתוב כל סך הדברים הבאים בידם וסך מה ששמו במלאכה. התועלת החמישי הוא במדות , והוא , שראוי למי שידריך האנשים אל הטוב , שישבחם ויברכם בהִשמעם לדבריו - ואעפ"י שהמכוון אינו אלא לתועלתם - כי זה ממה שישימם זריזין יותר לשמוע אל דבריו , וימשך לזה התועלת אשר יכוין אליו המנהיג ההוא. הלא תראה , שכבר ברך משה את ישראל כאשר עשו דבר המלאכה על השלמות לפי מה שצוה אותם השם יתעלה. התועלת הששי הוא בדיני המצות , והוא מה שלמדנו שבאחד בניסן הוא ראש השנה לבית המקדש ממה שאמר "ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד" (שמ' מ , ב). ומזה המקום למדנו , שהוא ראש השנה לשקלים כדי שיכינו המצטרך לשנה ההיא מהשקלים ההם - כאלו תאמר , שאז יכינו מהקטרת לפי המצטרך בשנה ההיא - כי זהו היותר ראוי , רוצה לומר , שימצא בבית מוכן המצטרך , לא שיצטרכו לעשות הקטרת בכל יום. כבר נתבאר זה בראשון משקלים (ירוש' שקלים א , א [מו , ב]).