תנ"ך - ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן: (שמות פרק ז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא גַּם־פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם־הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: (שמות פרק ז פסוק יא)

טקסט בלבד:

ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן: (שמות פרק ז פסוק יא)

תיקון קוראים:

ויקרא גם־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן: (שמות פרק ז פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וּקרָא אַף פַּרעֹה לְחַכִּימַיָא וּלחָרָשַׁיָא וַעֲבַדוּ אַף אִנוּן חָרָשֵׁי מִצרַיִם בְּלַחֲשֵׁיהוֹן כֵּין :

עין המסורה:
ולמכשפים - ב': *שמ' ז , יא; דנ' ב , ב.

מסורה גדולה:
ולמכשפים ב' ויקרא גם פרעה לחכמים ויאמר המלך לקרא לחרטמים.

מסורה קטנה:
ולמכשפים - ב' ולכשדים.

רש"י:
בלהטיהם - "בלחשיהון" (ת"א); ואין לו דמיון במקרא , ויש לדמות לו "להט החרב המתהפכת" (בר' ג , כד) - דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
והנה הכתוב הפריש בין מעשה משה למעשה החרטומים , שאמר שהם לא עשו כי אם בדרך להט; וטעמו: כמו "להט החרב" (בר' ג , כד) - דבר שיראה לעין רגע אחד ולא יעמוד. והכתוב אמר ויעשו - על דעת המצרים; כמו "והאנשים רדפו אחריהם" (יהו' ב , ז). ואנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא , שהשם הסיר יבושת המטה; ודיברו על הבילוע דברים שבדאו הם , והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע (ע"פ תה' קז , כז) , כי קדוש ישראל התוו (ע"פ תה' עח , מא). רק אנחנו נאמין כי כן היה , ולא נחפש איך היה; כי הנה בתולדת - דברים רבים לא ידעום חכמי העולם , כאבן המושכת הברזל , גם הבורחת מהחומץ , והמשמעת קול , והמלקטת תבן , והדג המרעיש , ואף כי בנפלאות ממנו (ע"פ איוב מב , ג) , כאשר פרשתי בספר איוב (שם , יז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויקרא. לחכמים - חכמי המזלות. ולמכשפים - משנים דבר התולדת למראית העין. וה'חרטמים' - הם היודעים סוד התולדת; והמלה 'רביעיה'. אולי לשון מצרים הוא או לשון כשדים (ראה דנ' א , כ) , כי לא מצאנוה בכל המקרא , רק בדברי שניהם. והפריש הכתוב בין מעשה משה , שהיה אמת , שנהפך המטה לתנין , ובין מעשה החרטומים; על כן כתוב: בלהטיהם. והמלה 'שלישיה' , מגזרת "להט החרב" (בר' ג , כד); "אשכבה לוהטים" (תה' נז , ה); "ולהט אותם היום הבא" (מל' ג , יט). והוא כמו בְּרִיקות ואש עוברת; וזאת היא אחיזת העינים.

ר' יוסף בכור שור:
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים - תיבות הפוכות הם , והוא כמו 'ויקרא פרעה גם לחכמים גם למכשפים' [הגה"ה].

רמב"ן:
בלהטיהם - אמרו רבותינו (סנה' סז , ב) , שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים. והמלה מגזרת "אש לוהט" (תה' קד , ד); "להבה תלהט רשעים" (תה' קו , יח); והענין , כי הם נעשים על ידי 'לוהטים' , מלאכי אש מלהטת באדם ולא ידע , ותבער בו ולא ישים על לב , כענין "ויגל יי' את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש סביבות אלישע" (ראה מ"ב ו , יז). ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות , שקורין אותן 'שֵדִים' , ועוד אבאר זה בעזרת האל (וי' טז , ח; יז , ז; דב' יח , ט). אבל "בלטיהם" (שמ' ח , ג) - אמרו (סנה' סז , ב) שהם מעשה שֵדִים , והמלה נגזרת ממלת 'לָט': "דברו אל דוד בלט" (ש"א יח , כב); "ותבא אליו בלט" (לפנינו: בלאט; שו' ד , כא); כי השדים באים בלט , כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש; וזהו שאמר: לחכמים ולמכשפים , כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם , וחרטומי מצרים יכלול את שניהם. ולא ידענו גזרת המלה , ואמר רבי אברהם , כי היא לשון מצרים או לשון כשדים , כי לא מצאנוה רק בדברי שניהם; והקרוב כדברי רבנו שלמה (בבר' מא , ח) , שהיא מלה ארמית מורכבת: 'חר טמי' - הנחרים בעצמות , כי נודע הוא כי רוב האומנות בעצמות מתים או בעצמות חיות , או כענין שהזכירו בידעוני (ראה סנה' סה , ב).

רלב"ג - ביאור המילות:
לחכמים ולמכשפים - אחשוב שהחכמים הם אנשים שהיו חכמים בחכמת מצרים; וענין החכמה ההיא היתה להמציא פעולות הכשוף , ויעשו בה פעולות זרות , אין מדרך הטבע שיגיעו ממנו. וזה , אם בשיאחזו העינים ויביאו לחשוב שהם עושים מה שאינם עושים , אם בשימציאו תחבולות טבעיות , יתחדשו בהם ענינים זרים , ידמו מפעולות הכשפים; או בשיעשו אלו הפעולות הזרות על דרך הכשוף , אם היה שיהיה אפשר חדושם על דרך הכשוף . והנה לא נודע לנו עד היום מהות זה הכשוף וענינו , ולזה לא ראינו לדבר בו. והמכשפים היו האנשים שהיו מתעסקים בפעולות הכשוף. חרטומי מצרים - הם החכמים והמכשפים. בלהטיהם - בסתריהם , כטעם "והמלך לאט את פניו" (ש"ב יט , ה) , שהרצון בו: כסה והסתיר. וידמה שכבר עשו זה באחיזת עינים; וזה , שהם הביאו לחשֹב שיהפכו מטותיהם לתנינים , במה שהסתירו והעלימו מאמתת הענין מהאנשים הרואים זה.
ריכוז קישורים