תנ"ך - לא־תלך רכיל בעמיך לא תעמד על־דם רעך אני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה: (ויקרא פרק יט פסוק טז)

לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא פרק יט פסוק טז)

לא־תלך רכיל בעמיך לא תעמד על־דם רעך אני ה': (ויקרא פרק יט פסוק טז)

לא־תלך רכיל בעמיך לא תעמד על־דם רעך אני יהוה: (ויקרא פרק יט פסוק טז)

תרגום אונקלוס:

לָא תֵיכוֹל קֻרצִין בְּעַמָך לָא תְקוּם עַל דְּמָא דְחַברָך אֲנָא יְיָ :

עין המסורה:

בעמיך - ד' מלא (בתורה , בלישנא): וי' יט , טז; במ' כז , יג; לא , ב; דב' לב , נ.

מסורה קטנה:

בעמיך - ל' מל'.

רש"י:

לא תלך רכיל - אומר אני: על שם שכל משלחי מדיינים (ע"פ מש' ו , יד) ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או ישמעו רע לספר בשוק , נקראים 'הולכי רכיל' , 'הולכי רגילה; 'אשפייטמינט' (בלעז). וראיה לדברי - שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון 'הליכה': לא תלך רכיל; "הולך רכיל" (מש' יא , יג); "הולכי רכיל נחשת וברזל" (יר' ו , כח). ושאר לשון הרע אין כתוב בו 'הליכה' , כגון: "מלשני בסתר רעהו" (תה' קא , ה); "לשון רמייה" (תה' קכ , ב); "לשון מדברת גדולות" (תה' יב , ד). לכך אני אומר שהלָשון - לְשון 'הולך ומרגל' , שהכ"ף נחלפת בגימ"ל; שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו: בי"ת - בפ"ה (ראה פירושו תה' סח , לא) ובוי"ו; גימ"ל בכ"ף; וקו"ף בכ"ף (ראה ש"א יז , ה , לח); נו"ן בלמ"ד (ראה פירושו יש' כא , טו) ורי"ש (ראה פירושו יש' יג , כב); וזי"ן - בצד"י (ראה פירושו איוב מ , יז). וכן "וירגל בעבדך" (ש"ב יט , כח) - ריגל ותר מה לומר עלַי רעה; וכן "לא רגל על לשונו" (תה' טו , ג). וכן רוכל - הסוחר ומרגל אחר כל סחורה. וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים , על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא 'רוכל' , לשון 'רוגל'. "לא תיכול קורצין" (ת"א); "ואכלו קורציהון דיהודאי" (ראה דנ' ג , ח); אכל [ביה] קורצא בי מלכא (ראה ברכות נח , א) - נראה בעיני , שהיה משפטן לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה , והוא גמר חיזוק , שדבריו מקויימין ויעמידם על האמת. ואותה הלעטה נקראת 'אכילת קורצין' - לשון "קורץ בעיניו" (מש' ו , יג) , שכן דרך הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמז דברי רכילותם , שלא יבינו שאר השומעים. לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו; כגון טובע בנהר , וחיה או ליסטין באין עליו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , ח). אני יי' - נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע (ראה שם פרשתא ג פרק ח , יא).

רשב"ם:

לא תלך רכיל - המחזר בעיירות , מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה. ותרגום (ת"א): "לא תיכול קורצין" - לא תכריז רכילות. וכן בדניאל "אכלו קורציהון דיהודאי" (דנ' ג , ח) - הכריזו. וכן "ירעם משמים" (בנוסחנו: מן שמים; ש"ב כב , יד) מתורגם: "אכלי מן שמייא" (ת"י) , לשון השמעת קול. ולא (בנוסחנו: לא) תעמד על דם רעיך (בנוסחנו: רעך) - לא תעמוד מנגד , אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף.

ראב"ע:

רכיל - כמו "רכולתך" (יח' כו , יב); "מכל אבקת רוכל" (שה"ש ג , ו); והטעם: המלשין; כי הרוכל מעתיק (ע"פ איוב ט , ה): יקנה מזה ויתן לזה , ורכיל יגלה (ע"פ מש' יא , יג) לזה מה ששמע מזה. ולא תעמד על דם רעך - שלא יתחבר עם אנשי דמים. וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות; ודואג האדומי לעד (ראה ש"א כב , ט - יט). וטעם אני יי' - רואה מה שאתה עושה בסתר.

ר' יוסף בכור שור:

לא תלך רכיל בעמך - כי אז לא תעמוד על דם רעיך (בנוסחנו: רעך); אבל אם תלך רכיל , אז תעמוד. ואילו כתב 'ולא תעמוד' - היה משמע , שהיא מצוה לבדה; ועל כרחין מצוה אחת היא: לא תלך רכיל , כדי שלא תעמוד על דם רעיך; כי כשתאמר: איש פלוני מוציא עליך שם רע - קשה עליו , והורגו. ויחזקאל פירש: "אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם" (כב , ט) - אילמא , שהרכלין מביאין לידי שפיכות דמים מצער ובושת. וכן אמרו רבותינו (ראה ערכין טו , ב): לישן תליתאי - קטיל תליתאי.

רמב"ן:

לא תלך רכיל בעמך - אומר אני: על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבית רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק , נקראים 'הולכי רכיל' , 'הולכי רגילה' וכו'. "לא תיכול קורצין" (ת"א לפסוקנו); "אכלו קורציהון דיהודאי" (דנ' ג , ח); 'אכלו ביה קורצא בי מלכא' (ראה ברכות נח , א) - נראה בעיני , שהיה משפטם לאכל בבית המקבל דבריהם שום הלעטה , והוא גמר חזוק , שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת. ואותה הלעטה נקראת 'אכילת קורצין' - לשון "קורץ בעיניו" (מש' ו , יג) , שכן דרך הולך רכיל לקרוץ בעיניו ולרמוז דברי רכילות , שלא יבינו השומעים; כל זה לשון הרב (רש"י). ואין במה שפירש בתרגום הזה טעם או ריח; כי השומע מן הרכיל לא ישבע לו שיאמין דבריו ולא יתן לו אות או מופת; גם המלשין עבד אל אדוניו (ע"פ מש' ל , י) לא יבטיחנו האדון ששמע אליו; ומה טעם לאכילה הזאת? ונבוכד נצר בהודאת הצדיקים עשה מה שעשה , לא האכילם למלשינים ולא נשבע להם (ראה דנ' ג). [וגם לא האמין להם , אבל שאל: "הצדא שדרך מישך" וגו' (שם , יד) , וצוה שישתחוו מכאן ואילך , והיה מעביר על מה שעבר. ודריוש לא היה מאכיל למלשיני דניאל רק לענה וראש (ע"פ יר' כג , טו) , וכתוב בהן "די אכלו קרצוהי די דניאל" (דנ' ו , כה)]. ואפילו אם אמת הדבר שיֵעשה כן בזמנים ההם , אחר שהכתוב אמר לא תלך רכיל , למה יזכיר אנקלוס מנהג השטות ההוא , ואין לאזהרה ענין בו? אבל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול , והוא מורגל בדברי חכמים (ראה ב"ב ה , א): ועיזא לאו אכלויי מכלו ליה ולאו גברא בעי לאכלוי. ותרגם יונתן "קרא בגרון" (יש' נח , א): "אכלי"; "ושרק לו מקצה הארץ" (יש' ה , כו): "ויכלי ליה"; "וינהום עליו... כנהמת ים" (שם , ל): "ויכלי עליהון"; וכן במקומות רבים. והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חתוך מלות , ולכן יאמר כן בצועק לעזים הנכנסות בשדה , ויתרגמו כן השורק והנוהם. ודרך הרכילים לבא ברבים או לפני המושל , וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן , על כן נקראים 'אוכלי קורצין' - נוהמים ברמזים. [ואנקלוס תרגם ברכילות ענינו , וכן שמו בלשון הארמית , ולא חשש לפרש לשון הכתוב; וכן דרכו תמיד , כי להבין הענין הוא מתכוין. אבל בלשון הקדש היו קורין אותם 'הולכי רכיל' - מן "אבקת רוכל" (שה"ש ג , ו); "רכלתך" (יח' כו , יב); כי הרוכל הולך כל היום , קונה מכאן ומכאן , והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן , כמו שמזכירין חכמים (ראה משנה מעשרות ב , ג): רוכלין המחזרים בעיירות. וזה טעם בעמך - כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם היה שם זה "רוכל" - פועל , ושם זה 'רכיל' - שם תאר בעצמו , כמו 'סריס' , 'נזיר' , ירמוז השם כי בנפשו הוא (ע"פ מש' ז , כג) ועליו תשוב].

רלב"ג:

לא תלך רכיל בעמך - ענין הרכילות הוא , שיספר האדם דברים מאיש אחד לאיש אחר אע"פ שהם דברי אמת , באופן שתוכל להתחדש בזה שנאה ותחרות ביניהם; כי בזה מההפסד בקבוץ המדיני , מה שלא יעלם. והנה יתבאר מזה , שהוא ראוי להזהר מלספר בגנות חבירו; וזה , שאם הזהירה התורה מסיפור הדברים שיבאישו ריח האיש ההוא בעיני איש אחר או בעיני אנשים מיוחדים , כל שכן שראוי שיזהר מספור הדברים שיבאישו ריח האיש ההוא בעיני האנשים כלם. לא תעמוד על דם רעך - זכרה התורה זאת האזהרה אחרי ה'לאו' הקודם , להורות שהרכילות מביאה להריגת נפשות. והנה עניין זאת האזהרה - שמי שיוכל למלט מהמות איש אחד , אם בדבריו אם בהשתדלותו אם בפעולותיו , הנה הוא עובר על זאת האזהרה.