ראב"ע:
עגל
בן
בקר
-
בשבעת
ימי
המלואים
היה
פר
חטאת
(ראה
וי'
ח
,
יד)
,
גם
איל
לעולה
(ראה
שם
,
יח).
ולא
הזכיר
עם
עגל
בן
בקר
אם
הוא
בן
שנה
(ראה
להלן
,
ג);
והקרוב
אלי
,
שפר
-
כמו
עגל
בלא
זֵכֶר
שנה.
תמימים
-
על
העגל
ועל
האיל.
ופָרֵי
המלואים
-
לחַטֵּא
את
המזבח
(ראה
שמ'
כט
,
לו)
,
וזה
העגל
-
לכפר
על
אהרן.
וכבר
פירשתי
זאת
המלה
(שם
בפירוש
א
,
הקצר).
ר' יוסף בכור שור:
עגל
בן
בקר
לחטאת
-
דרך
כהן
גדול
להביא
פר
חטאת
אף
על
המצות
(ראה
וי'
ד
,
ג);
וביום
הכפורים
,
כמו
שהוא
גדול
,
מביא
מין
גדול
(ראה
וי'
טז
,
ג).
וכאן
צוה
הקדוש
ברוך
הוא
שיביא
אהרן
חטאת
,
כדי
שיכנס
זכאי
לכהונה;
וישראל
חטאת
(ראה
להלן
,
ג)
-
שיהיו
זכאין
,
כשיִשְלחו
לעבוד
במקומם
בפני
הקדוש
ברוך
הוא.
ואיל
לעולה
-
'ריצה
פרקליט
,
נכנס
דורון'
(ראה
זבחים
ז
,
ב).
רמב"ן:
ויאמר
אל
אהרן
קח
לך
עגל
בן
בקר
-
נצטוה
משה
רבינו
בקרבנות
הללו
,
כמו
שאמר
בסוף:
"זה
הדבר
אשר
צוה
יי'
תעשו"
(להלן
,
ו)
,
ואם
לא
נזכר
זה;
וכן
"ויאמר
משה
זה
הדבר
אשר
צוה
יי'
מלא
העומר
ממנו
למשמרת
לדורותיכם"
(שמ'
טז
,
לב);
וכן
"אנכי
האל
בית
אל"
(בר'
לא
,
יג)
-
ספר
יעקב
זה
,
ואם
לא
נזכרה
האמירה
לו;
וכבר
הראיתיך
בפרשיות
של
מצות
הפסח
(שמ'
יא
,
א)
כאלה
רבות.
וטעם
ואל
בני
ישראל
תדבר
לאמר
-
שיאמר
להם
אהרן
כן
,
כי
רצה
שיהיה
אהרן
המצַוֶה
בשם
יי'
והוא
המקריב
הקרבנות
,
לגדלו
בעיני
העם.
והנכון
,
שטעמו:
ואל
בני
ישראל
תדבר
אתה
והזקנים
הנזכרים
(לעיל
,
א)
-
כי
לכך
קראם
,
שידברו
לישראל;
כדרך
"ויקרא
משה
לכל
זקני
ישראל
ויאמר
אליהם
משכו"
(שמ'
יב
,
כא).
או
אמר
לכל
אחד
מן
הזקנים:
ואל
בני
ישראל
תדבר
,
ושיעור
הפרשה:
ויאמר
אל
אהרן:
קח
לך...
,
ואל
הזקנים
אמר:
ואל
בני
ישראל
תדבר
לאמר.
כי
המדבר
לרבים
,
יאמר
סתם
לכל
אחד
מצותו;
כדרך
"ואצו
אתכם
בעת
ההיא
לאמר...
חלוצים
תעברו"
(דב'
ג
,
יח)
,
וכן
רבים
במשנה
תורה.
ורבי
אברהם
אמר
,
כי
טעם
"ויאמר
משה
זה
הדבר
אשר
צוה
יי'
תעשו"
(להלן
,
ו)
-
שכבר
אמר
להם
משה
זה
הדבר.
ואם
כן
,
יתכן
שיהיה
שיעור
הפסוקים
האלה
כך:
"קרא
משה
לאהרן
ולבניו
ולזקני
ישראל"
(לעיל
,
א)
,
"ויאמר
משה:
זה
הדבר
אשר
צוה"
אותי
"יי'
תעשו
,
וירא
אליכם
כבוד
יי'"
(להלן
,
ו);
ויאמר
אל
אהרן:
קח
לך
עגל...
ואל
בני
ישראל
תדבר
לאמר:
קחו
שעיר
עזים
-
והנה
קצר
בתחלה
ופירש
בסוף;
ואינו
נכון.
אבל
אחר
שהזכיר
להם
הקרבנות
,
"ויקחו
את
אשר
צוה
משה"
(להלן
,
ה)
,
חזר
ואמר
להם:
"זה
הדבר
אשר
צוה
יי'
תעשו"
(להלן
,
ו)
-
שיקריבו
הקרבנות
על
הסדר
שיצום
,
ואחרי
כן
יֵראה
להם
הכבוד.
ובעבור
שאמר
"כי
היום
יי'
נראה
אליכם"
(להלן
,
ד)
,
חזר
ואמר
,
שיֵראה
להם
בכבודו.
והנה
הקרבנות
הללו
לא
הוזכרו
בפרשת
"וזה
הדבר
אשר
תעשה
להם
לקדש
אותם
לכהן
לי"
(שמ'
כט
,
א)
-
כי
שם
לא
צוה
,
רק
על
המלואים
,
ובשבעת
הימים
ובקרבניהם
מלאו
ימי
המלואים;
כי
עתה
ביום
השמיני
הם
עצמם
יקריבו
הקרבנות.
והנה
הקרבנות
הללו
כחנוכה
להם
,
כענין
מנחת
חבתים
לדורות
"ביום
המשח
אותו"
(ראה
וי'
ו
,
יג
-
יד).
ויתכן
כי
לכפר
על
מעשה
העגל
הוסיף
להם
עתה
קרבנות
הללו
,
כי
כאשר
צוה
"וזה
הדבר
אשר
תעשה
להם
לקדש
אותם"
(שמ'
כט
,
א)
עדיין
לא
נעשה
העגל
,
כאשר
פרשתי
(וי'
ח
,
ב)
,
ולכך
לא
הזכירם
שם;
ולא
כדברי
רבנו
שלמה
,
שאמר
שם:
פר
לכפר
על
מעשה
העגל;
אבל
היו
הפרים
ההם
לחַטא
על
המזבח
ועל
אהרן
ובניו
לקדש
אותם
,
והעגל
הזה
ביום
השמיני
-
לכפר
על
מעשה
העגל.
והנה
קרבן
אהרן
כקרבנו
ביום
הכפורים
(ראה
וי'
טז
,
ג)
בשוה
,
וחטאת
העם
כחטאתם
ביום
הכפורים
,
שעיר
עזים
לחטאת.
וכך
אמר
בתוספתא
של
פרשת
מלואים
ב'תורת
כהנים'
(שמיני
מילואים
פרשתא
א
,
ד)
,
שהעגל
הזה
לכפר
על
מעשה
העגל.
ודרשו
(שם
,
ג):
וכי
מה
ראו
ישראל
להביא
יותר
מאהרן?
אלא
אמר
להם:
יש
בידכם
בתחלה
ויש
בידכם
בסוף;
יש
בידכם
בתחלה
,
שנאמר
"וישחטו
שעיר
עזים"
(בר'
לז
,
לא)
,
ויש
בידכם
בסוף
,
שנאמר
"עשו
להם
עגל
מסכה"
(שמ'
לב
,
ח);
יבא
שעיר
ויכפר
על
מעשה
שעיר
,
יבא
עגל
ויכפר
על
מעשה
העגל.
ונראה
כי
בעבור
היות
טעם
החטאת
של
אהרן
כטעמו
ביום
הכפורים
שרף
אותו
,
כאשר
ישרוף
של
יום
הכפורים
,
אע"פ
שהיה
זה
חטאת
חיצונה
,
כי
לא
פירש
משה
שיעשה
כן;
ואולי
נצטוה
בכך
והכתוב
לא
חשש
להאריך
,
כי
לא
יעשה
,
רק
מה
שיאמר
משה
,
ולא
יאמר
משה
,
רק
מה
שצוה
השם.