תנ"ך - גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבֲב֥וּ בַשּׁ֖וּק הַסּוֹפְדִֽים: (קהלת פרק יב פסוק ה)

טקסט וניקוד:

גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבֲבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים: (קהלת פרק יב פסוק ה)

טקסט בלבד:

גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים: (קהלת פרק יב פסוק ה)

תיקון קוראים:

גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים: (קהלת פרק יב פסוק ה)

תרגום מגילות:
אַף מִן עוּבָדִין דִּיהוֹן מִן קַדמַת דְּנָא תְּהֵי דָּחֵיל לְמִדכַר יָתְהוֹן וְגַבשׁוֹשִׁיתָא קַלִילָא מְתִילָא בְאַנפֵּי נַפשָׁך לְטוּר רָם בְּעִידָּן מַהֲלָכָך בְּאוֹרחָא וְתֵיצִיץ רֵישׁ שְׁזַרתָּך מִן כַּחשׁוּתָא כְשִׁגדָּא וְיִתנַפְּחוּן אִסתְּוָורֵי רַגלָך וְתִתמְנַע מִן מִשׁכְּבָא אֲרוּם אִתפְּנִי אֱנָשָׁא לִמהָך לְבֵית קְבוּרְתֵיהּ וִיסַחֲרוּן מַלאֲכַיָא תָּבעֵי דִינָך כְּסָפְרַיָא דִמסַחֲרִין בְּשׁוּקָא לְמִכתַּב דִּין חוּשׁבָּנָך :

עין המסורה:
החגב - ב': וי' יא , כב; קה' יב , ה. הלך - ד' חסר בסיפרא: *קה' א , ד; ט , י; י , ג; יב , ה. בשוק - ב' בסיפרא: קה' יב , ד , ה.

מסורה קטנה:
וחתחתים - ל'; וינאץ - ל' ויתיר א'; ויסתבל - ל'; האביונה - ל'; הלך - ד' חס' בסיפ'; בשוק - ב' בסיפ'.

רש"י:
גם מגבוה ייראו - מגבשושיות ותלוליות שברחובות הוא דואג לצאת לשוק , פן יכשל בהן. וחתחתים בדרך - אימות וחתות הרבה יש לו בדרכים. חתחתים - לשון כפול הוא בתיבה , כמו 'גלגלים'; 'קשקשים'; 'זלזלים'. וינאץ השקד - לשון "הנצו הרמונים" (שה"ש ז , יג) , שהרי אין האל"ף נקראת בה. [וינץ השקד - וינאץ כתיב , שמנאץ ומואס מה שהיה רגיל ושקוד בו.] אמרו רבותינו (ראה שבת קנב , א): זו קליבוסת , בלעז 'הנקא' , שעצם הירך תקוע בה; ובזקנתו בשרו כחוש והעצם בולט , כמין נץ אילן שהוא בולט. השקד - אילן של שקדים; כלומר , שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להניץ לפני כל האילנות. ויסתבל החגב - אילו העגבות , שתהיינה עגבותיו דומות עליו כסבל משא כבד. ויסתבל - 'אידיאיירט פורפיישיץ' בלעז. ותפר האביונה - חמדת תאות נשים; שאינו נזקק לתשמיש. . אביונה - תאוה , כמו "ולא אביתם" (דב' א , כו); "תאבתי לישועתך" (תה' קיט , קעד).

רשב"ם:
עד... לא תחשך השמש - טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות , לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך , תשוב בתשובה. ושבו העבים - טרם יבוא לך חושך אחר חושך תהיה זריז לשוב להקדוש ברוך הוא. מקרא זה דוגמת "אלביש שמים קדרות" (יש' נ , ג) , ודוגמת שהעולם חשוך להם ברוב צרתם. ושבו - לשון חזרה. זהו שבתחילת גשם היו עבים בעולם , ואחרכך ירדו גשמים והאיר העולם , וגם עתה שבו העבים , זהו חושך אחר חושך. והוא ביום שיהו חלים וזעים שומרי הבית , הן הצלעות המגינות על חלל הגוף. והוא בסוף זקנתו , שיהיה חלש עד מאד. והתעותו - שיהיו מעוותים ורתתים אנשי החיל , הן השוקיים שהגוף נסמך עליהם. ובטלו הטחנות - שתהא בשינים בטילות שהרי נתמעטו בכחן. וחשכו הרואת - שחשכו העינים במקומן וסוגרו דלתים בשוק - שנסתתמו נקביו שמבחוץ. בשוק - נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ , הרואים את השוק. בשפל קול הטחנה - כאשר ישפל קול ריחים הטוחנין מאכל מעיו , והוא הֶמְסֵס. ויקום לקול הציפור - שמתיירא ומתבהל מקולן. וישחו - קול שׁרים ושׁרות ישפלו בעיניו , כעיניין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנתו , שנאמר "אם אשמע עוד קול (לפנינו: בקול) שרים ושרות" (ש"ב יט , לו). גם מגבוה - אף מדבר אחר שהוא גבוה מעט יירא ויפחד , ויהיה חת וירא ממנו בדרך. ויאנץ (בנוסחנו: וינאץ) השקד - שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת , 'הנקא' בלעז , מחמת כחישותו. ויסתבל החגב - שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי. ותפר האביונה - ותהיה בטילה תאותו. כי הוא הולך לבית עולמו וימות , וסבבו הסופדים לבכותו. טרם יגיעו עליו כל אלה לעת זקנתו , יעשה תשובה. שיזועו - כמו "ולא קם ולא זע" (אס' ה , ט). בארובות - במקומותם. ויראו וחתחתים - דוגמת "אל תירא ואל תחת" (דב' א , כא) , 'יראה' ו'חיתוי' סמוכין זה לזה. וחתחתים - תיבה כפולה , כמו "ירקרק" , "אדמדם" (וי' יג , מט) , "פתלתל" (דב' לב , ה). ויאנץ - אל"ף אינה נקראת , והוא לשון "הנצו הרימונים" (שה"ש ו , יא). האביונה - לשון תאוה. שיאמר מן 'אבה' - 'אביון' , כמו מן 'צבה' - 'ציביון' , וה"י באה ללשון נקבה.

ר' יוסף קרא:
גם מגבוה ייראו וחתחתים בדרך - פירושו: אותם בעלי המחול , מכל דבר גבוה הם יריאים , שאין עושים מחול אלא במקום ישר בקרקע שוה , ולא במקום שיש תל , ואין שוה להם שיהיה שום מכשול בדרך במקום שעושין המחול; ומביאין פרחים ואילנות ומשימין בתוך המחול לשמחה; ובלשון אשכנז נלעז: 'מייא'. ולפי שהשקדים שוקדים וממהרים להוציא הפרח יותר משאר האילנות , תפש לו לשון שקד; וזהו וינאץ השקד - האל"ף יתירה , כמו 'וינץ' , שהוא כמו "כפורחת עלתה נצה" (בר' מ , י) . ויסתבל החגב - לא תאמר שדווקא תל ודבר גבוה קשה לעושה המחול , אלא אפילו חגב , שהוא דבר קטן , אם הווה הוא שם במקום הילוכם הווה להם למשא ולסבל. ואפילו אביונה זו , היא תמרה שהיא דקה ורכה ונדרסת ברגלי האדם , אם היא מונחת שם תפר ותבטל המחול , שכל כך להוטים ומכוונים לעשות המחול; זהו ותפר האביונה. כי הולך האדם אל בית עולמו - פירושו: כל אדם בבחרותו הולך לביתו ושמח ונהנה בשמחת העולם , שכן דרך העולם , כשרואין אדם שמח בחלקו ונהנה בשמחה , אומרים עליו: לזה יש עולם טוב. וסבבו בשוק הסופדים - פירושו: לא מיבעיא שאר בני אדם שכל עסקם בשמחות שהם באים לשמחת המחול , אלא אפילו סופדים , שמשכירים אותם העולם להספיד על מתים ועסקם בהספד , בשעת המחול באים בשוק ומספידים ועומדים ורואים בשמחת המחול.

ראב"ע:
גם מגבוה - יש אומרים (ראה רש"י , רשב"ם) , כי על הזקנים ידבר , שאין בהם כח לעלות אל מקום גבוה; ויאמרו , כי וי"ו ייראו נוסף. ויש אומרים: ייראו - שוקיו. וחתחתים - כפול הפ"ה והלמ"ד , כי העי"ן מבולע; והוא מן "תראו חתת" (איוב ו , כא) - כמו 'פחד'. וינאץ השקד - אמרו שהוא מן "עלתה נצה" (בר' מ , י); והעניין: השֵׂיבה. ויסתבל החגב - הקרסול. ויש אומרים (ראה השרשים: 'נוץ'; 'סבל'): השקד - הוא האבר ששׂיבתו אחר שיבת הראש והזקן; ויסתבל החגב - המבושים , שימשכו למטה. ואחרים אמרו , כי החי"ת במקום עי"ן; גם זה הבל , כי לא יתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו"א , בעבור שהם נראים פעמים ופעמים נעלמים. ותפר האביונה - אמרו (ראה רש"י ורשב"ם; השרשים: 'אבה') , שהוא מן "ולא אבה" (שמ' י , כז); ועניינו: תאות המשגל. ואמר רבי אדונים בן תמים המזרחי נשמתו עדן , כי אביונה - כינוי לרוח בן אדם , וכן דקדוקו: 'אביון' - תואר השם לזכר , ו'אֶבְיונה' - לשון נקבה; ואם 'תצעירנה' , תהיה אביונה. וכן מלת "אמינון" (ש"ב יג , כ); "וגשמו אומר" (נחמ' ו , ו). וזה הוא דקדוק עניות , כי אין בלשון הקודש מלה שהקטינו כלל; ואילו היה ביסוד הלשון להקטין , היו נמצאים במקרא למאות ולאלפים. ואולי 'אמנון' ו"אמינון" - שני שמות לאיש אחד; כמו "שלמה" (ש"ב יב , כד) ו"שלמון" (רות ד , כא); "אבישי" (ש"ב י , י) ו"אבשי" (ש"א כו , ו); "אבנר" (ש"א יד , נא) - "אבינר" (שם , נ). ותוספת ו"ו "גשמו" (נחמ' ו , ו) - כמו "יתר" (שמ' ד , יח) ו"יתרו" (שמ' יח , א). ועתה אפרש הפסוק: אחר שאמר שחשכו הרואות (ראה לעיל , ד) ולא יאכל ולא ישָמע קולו , איך יחזור לאחור לאמר: גם מגבוה ייראו? ודבר השֵׂיבה אכן הוא בעניין אחר; וכן הוא: גם מגבוה ייראו - מחשבותיו; שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה , ותפחד מהדרך. וסוף הפסוק יורה עליו: כי הולך האדם. ומלת וינאץ היא באל"ף , והיא כמו "וינאץ בזעם אפו" (איכה ב , ו) , שהוא כמו "וימאס" (מ"ב יז , כ) , אע"פ ששניהם משני בניינים. והשקד הוא תואר השם במשקל "והיה דשן ושמן" (יש' ל , כג); ועניינו: שומר מתכונת הגוף , כעניין "שקדו ושמרו" (עז' ח , כט); "שוא שקד שומר" (תה' קכז , א); וכן "נמר שוקד על עריהם" (יר' ה , ו); ועניינו: מואס לשקוד. ויסתבל החגב - יכבד על השוקד לסבול אפילו החגב , שהוא קל; קל וחומר הגוף. ותי"ו ויסתבל - לבניין 'התפעל'; והתאחר כמנהג כל סמ"ך ושי"ן: "מסתולל" (שמ' ט , יז); "משתולל" (יש' נט , טו). ותפר האביונה - ידוע , כי מלת 'הפיר' לעולם היא יוצאת; והעניין: תפר היועצת מועצותיה , והיא הרוח. וזה דקדוק הלשון: כבר ביאר רבי יהודה ברבי דוד נשמתו עדן בעל הדקדוק (שלשה ס"ד ע' 3 ) , כי מלת 'קם' ו'שב' וחביריהם שרשם משלשה אותיות , והאמצעי יו"ד. ויורה עליו "קים דברי הפורים" (אס' ט , לב) , ומלת 'בינה'; כמו "שבתם וקימתם" (איכה ג , סג); ו"הבין" (יש' כט , טז) כמו "הקים" (במ' ל , טו); ו"בנת לרעי" (תה' קלט , ב) כמו "קמת" (ש"ב יב , כא); ותואר השם 'קם' - כמו "הנני שב את שבות" (ראה יר' ל , יח). והשלם: 'קַיָּם' - על משקל 'גנב' , ולנקבה 'קיֶמת' , ובה"א 'קַיָימָה' , מלרע. אשוב לעניין אביונה , ואומר כי האל"ף נוסף כאל"ף "אקדח" (יש' נד , יב); "באזרועך" (יר' לב , כא); "והאזניחו" (יש' יט , ו). ותהיה זאת המלה תואר השם מ'בינה' , והוא כנוי לרוח בעלת הבינה. אל בית עולמו - הוא הקבר , הבית שידור שם לעולם. ויש 'עולם' לזמן קצוץ , כמו "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב); "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו). וסבבו בשוק - כשיוליכו אותו ישאוהו , על כתף יסבלוהו (ע"פ יש' מו , ז).

רלב"ג:
גם מגבוה ייראו , וכאלו הם בורחים מהגבוה וילכו מפני זה כפופים , ויתחדש להם חתת ופלצות בדרכם , מצד חולשתם. או ירצה בזה , שמגבוה ייראו - והוא המוח , כי בו תמצא ההתכה רבה בהם , ויתחדשו להם נֹזלים רבים יחדשו להם חתת ברדתם מהמוח. וינאץ נץ השקד - רוצה לומר , שתבא השיבה ויהיה מעמס כבד ומשא לחגב , והוא הדֹפק , ולזה תהיה תנועתו מתונית , ותבטל התאוה למזון ותפול. כי הולך האדם אל בית עולמו - רוצה לומר , שהוא דורך אל המות , וסבבו בשוק הסופדים.

רלב"ג - ביאור המילות:
ותפר האביונה - ותתבטל התאוה.

ר' יוסף כספי:
ולכן: זכור את בוראיך בימי בחורותיך וכו' - הפך נוהג העולם. ויאריך בספור הִנָּתק והִפָּסד האדם מעט מעט עד שישוב אל העפר , והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

ר' ישעיה מטראני:
גם מגבה ייראו - שתמיד מתפחדים הזקנים לישב או לעלות במקום גבוה. וחתחתים בדרך - שבלכתו בדרך יש לו חתית ורעדה מחמת חלישותו. ויאנץ (בנוסחנו: וינאץ) השקד - האל"ף יתירה , כלומר: ינץ ויפרח השיבה שלו ויחזור להיות שיער לבן כפרחי השקדים. ויסתבל החגב - אפילו אם יעלה עליו חגב אחד , שהוא עוף קטן , נראה לו כאילו הוא סובל משא גדול. ותפר האביונה - יתבטל ממנו כל תאות המשגל; והוא לשון "ולא אבו שמוע" (יש' כח , יב) , והיו"ד במקום למ"ד הפועל.
ריכוז קישורים