תנ"ך - כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא: (קהלת פרק ו פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא: (קהלת פרק ו פסוק ז)

טקסט בלבד:

כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא: (קהלת פרק ו פסוק ז)

תיקון קוראים:

כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא: (קהלת פרק ו פסוק ז)

תרגום מגילות:
כָּל טוּרחָא דְגֻברָא בְּדִיל מְזוֹן פּוּמֵיהּ הוּא טָרַח וְעַל מֵימַר פּוּמָא דַייָ מִיתְּזָן וְאַף נַפשָׁא דֶאֱנָשׁ לָא תִשׂבַּע מֵיכְלָא וּמִשׁתְּיָא :

עין המסורה:
לפיהו - כ"ב (בלישנא): ראה שה"ש א , ב.

רש"י:
כל עמל האדם [שהאדם עושה תשובה ומעשים טובים] - בשביל פיהו הוא , שיהנה ויאכל בעולם הזה והבא; וזה לא נהנה בחייו , וגם הנפש לעתיד לבוא לא תמלא - שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו. [ולפי פשוטו: כל עמל האדם לפיהו - בשביל פיהו הוא , שיאכל בחייו , ואף אם כלה הכל בחייו , לכן טרח ועמל. וגם הנפש לא תמלא - בתמיה , כלומר: וזה - אפילו תאות לבו לא מילא בהנאה מועטת! כמו "תמלאמו נפשי" (שמ' טו , ט) , לשון השג תאוה. נפש - 'טלנט' בלעז , כמו "אם יש את נפשכם" (בר' כג , ח).] [דבר אחר: וגם הנפש לא תמלא - לעולם הבא , שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו.]

רשב"ם:
כל עמל האדם לפיהו - שאינו טורח כי אם על אודות אכילתו. וגם הנפש לא תמלא - שבכל יום ויום הוא מתאווה לאוכל.

ר' יוסף קרא:
כל עמל האדם לפיהו - כל מה שאדם עמל בעולם הזה - כדי שיתן אל פיהו. וגם הנפש לא תמלא?! - בתמיה: והוא מקמץ ואינו ממלא תאות נפשו , ומחסר את נפשו מטובה (ע"פ קה' ד , ח)?!

ראב"ע:
כל עמל - תמה על הכסיל שלא ראה טובה; והלא עיקר כל עמל - כדי שיאכל אדם ולא ימות! ועניין וגם הנפש לא תמלא - שלא תשבע , ואלו היה לה כל הון שבעולם וכל חטה! ועניין גם - ישוב על הפה שלא ימלא , כי מיד ירד המאכל ממנו.

רלב"ג:
כבר יחשב שיהיה העושר במדרגת החכמה או טוב ממנו , וזה , שכל עמל האדם לפיהו , כמו שקדם , כי זהו חלקו מעמלו (ראה קה' ה , יז) , וימָצא תמיד חסר וצריך אל המזון. וכן הנפש כשתחקור בחכמה לא תמָצא לעולם שלמה , אבל תהיה תמיד חסרה וצריכה אל הלמידה והחקירה במושכלות. ומה יותר לחכם מן הכסיל , והנה כל אחד מהם חסר? ועוד , שהחכמה היא מונעת האדם מהשתדל בשלמות הקנין , כשיהיה תמיד משתדל בה; ומה תועלת לעני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש , כשהיה יודע להלוך נגד החיים , והנה אין לו כח לחקור במושכלות מצד עניוֹ והיותו חסר מן ההכרחי לעמידת גופו? הנה טוב מה שיחיה האדם בו עצמו שהוא רואה אותו בעיניו , והוא שלמות הקנין , מהלך נפש נגד החיים בזולת קנין , יקח ממנו מה שיצטרך לו לעמידת גופו. גם זה הבל ומחשבה בענין החכמה כשישים האדם כל השתדלותו בה לבדה; כי הראוי שישתדל בשלמות הקנין לפי ההכרחי לו עם חקרו בחכמה.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: כל עמל אדם לפיהו - כי על כל פנים כל אדם רוצה בחיים , אם טובים אם רעים , וכל עמלו שישיג מזונו; ואם השיגו היום יצטרך כמו כן למחר , ואם השיגו למחר יצטרך כמו כן מחרתו , וכן מבקר לערב; וזהו: וגם הנפש לא תמלא - רצוני , שיהיה לזה גבול , יעמוד אצלו עד שנאמר: עתה נתמלא הגוף , ואין צורך להריק עוד תוכו כאלו הוא קיתון שנמלאהו מים , ודי. ובכלל , כל זמן שהאדם חי על הארץ ענינו אכל ושתה היום , גם מחר (ראה יש' כב , יג) , וזה כל עצמו בעולם הזה , אם שיהיה חכם או כסיל , שהם שני קצוות; אם כן , מה יותר בזה הענין לחכם מן הכסיל - כלומר: למפליג בזאת החכמה ההמונית , שהוא הקצה הראשון , מן הרשע המתהולל , שהוא הקצה האחרון?! והנה , בעבור שזה החכם הנזכר הוא הרב הקניינים החיצוניים , נאמר שבעולם הזה אין תכליתו , רק לפֶּה , עד שאין בזה יתרון לזה החכם הנזכר על הכסיל. וזכר כנגד החכם - העני , שאינו בעל קנינים; וסמך לו: יודע - לבאר שאינו כסיל , שהוא גם כן בלתי בעל קנינים. והטעם: אחר שאין בזה הענין יתרון לזה המתחכם ברבוי הקנינים על הכסיל המתהולל , מה לעני היודע שילך נגד החיים - כלומר: מה לו למבין עני שישתדל לאסוף ולכנוס רבוי הקניינים , שימשך אחר דעות בני אדם החיים?! והנה ברבוי הקנינים טוב מה שיקחו עיניו מהם ממה שתשיג נפשו מהם , כמו שקדם אמרו "ומה יתרון (בנוסחנו: כשרון) לבעליה כי אם ראות עיניו" (קה' ה , י). אם כן מבואר מכל מה שקדם , שזאת החכמה הבל ורעות רוח. ועוד כמה ספקות בזאת החכמה , כבר נתפזרו רובם במה שקדם ורצה שיצרפם בזה , וזהו כי מה שהיה כבר נקרא שמו.

ר' ישעיה מטראני:
כל עמל האדם הוא בשביל פיהו , כלומר: שיהנה ממנו. וגם הנפש לא תימלא - בתימה. וזה מתחבר עם מה שאמר למעלה "ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו" (פס' ב) , וגינה על עושר הזהב. והואיל וכן הוא , מה יתרון יש לחכם , שמתחכם להשתדל ולטרוח להרויח , יותר מן הכסיל שמתעצל ואינו טורח בשביל עצמו? ומה לו לעני להיות יודע ונותן ליבו להצטער על עניותו ורוצה לילך נגד ורחוק מן החיים , שמבקש מיתתו בחייו?
ריכוז קישורים