תנ"ך - כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֶיךָ֘ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ: (דברים פרק יב פסוק כא)

טקסט וניקוד:

כִּי־יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ: (דברים פרק יב פסוק כא)

טקסט בלבד:

כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך: (דברים פרק יב פסוק כא)

תיקון קוראים:

כי־ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך: (דברים פרק יב פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי יִתרַחַק מִנָך אַתרָא דְּיִתרְעֵי יְיָ אֱלָהָך לְאַשׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָן וְתִכּוֹס מִתּוֹרָך וּמֵעָנָך דִּיהַב יְיָ לָך כְּמָא דְּפַקֵידתָּך וְתֵיכוֹל בְּקִרוָך בְּכֹל רְעוּת נַפשָׁך :

רש"י:
כי ירחק ממך המקום - ולא תוכל לבוא ולעשות שלמים בכל יום כמות עכשיו , שהמשכן הולך עמכם. וזבחת... כאשר צויתיך - למדנו שיש ציווי בזביחה היאך ישחוט , והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה בסיני על פה (ראה ספ"ד עה).

ראב"ע:
ואמר: כי תאוה נפשך לאכול בשר , וכבר הזכיר זה (ראה לעיל , טו) - להוסיף כי ירחק ממך המקום. גם זה הכתוב על מקום שאיננו מארץ כנען , ומשפטו כמשפט 'שעריך' (לעיל , יז).

ר' יוסף בכור שור:
כאשר צויתיך תעשה הזביחה; רמז להילכות שחיטה: שהיה , דרסה , חלדה , הגרמה ועיקור , רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה (ראה חולין כז , א - כח , א). כי ירחק ממך המקום - ברִחוק מקום אתה זובח , ואי אתה זובח בקירוב מקום; שלא תשחוט חולין חוץ בעזרה (ראה קידושין נז , ב). וזבחת מבקרך ומצאנך - לימדה תורה דרך ארץ (ראה ספ"ד עה): שלא ישחט אדם כל צאנו ובקרו לאכול , אלא מקצתו.

רמב"ן:
וטעם וזבחת... כאשר צויתיך - על דעת רבותינו (חולין כח , א): כאשר צויתיך על פה מהלכה למשה מסיני; מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. ודע , כי 'שחיטה' בלשון הקדש הוא הכורת סימני הצואר; ואל תחוש בעבור שאמר "וישחטם במדבר" (במ' יד , טז) , כי היא מליצה , שזבח אותם כצאן. והנה צוה בקרבנות "ושחט" (וי' א , ה) , "ושחטו" (שמ' יב , ו) , שהוא בסימני הצואר. והנה , מתחלה צוה שיהיה כל מה שהם אוכלים - שלָמים , והם שחוטים כמשפט הקרבנות; ועתה , כשבא להתיר בשר חולין , אמר: וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך - בהיותם קרבנות , ותאכל אותם חולין בכל אות נפשך; לומר , שיתירם חולין בכל מקום , ובלבד שיהיו זבוחים כאשר צוה מתחלה בהיותם כולם קרבנות. וזהו פשוטו של מקרא זה על הנכון. ושמא גם רבותינו נתכונו לזה , שאמרו בסיפרי (ספ"ד עה): כאשר צויתיך - מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה. והנה מצות השחיטה מפורשת בכאן , ומבוארת מדברי רבותינו בקבלה.

רלב"ג:
כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יי' וגו' - לפי שהתורה היא אחת לכל אנשי התורה , כמו שנתבאר במקומות רבים מהתורה , הוא מבואר שאין ראוי שיובן מזה , שאשר ירחק מהם המקום יהיו מותרין בבשר תאוה , לא הקרובים אל המקום; אבל הכונה בזה , שלא יהיה המקום קרוב לכלל ישראל מפני הרחבת גבולך. ולפי שמפני הרוחק התיר זה , הוא מבואר ששחיטת בשר תאוה תהיה חוץ מהמקום; אך אם יזבחהו במקום , יחוייב שיהיה שלמים ויאכל ממנו המזבח חלקו. וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יי' לך כאשר צויתיך - רוצה לומר , שבאופן שצויתיך שתהיה זביחת הקדשים , והוא בשחיטה , כן תהיה זאת הזביחה. ואולם אמר זה , לפי שהזביחה תֵאָמר גם כן על הנחירה; אך גדר השחיטה הוא שתהיה בצואר , בחתיכת הסימנין. וכבר יתבאר לך שהזביחה תאמר גם כן על הנחירה ממה שאמר "ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם" (במ' כב , מ). ואמר מבקרך - להורות שאין ראוי שיאכל אדם בשר אם לא היה לו בקר וצאן , רוצה לומר , שיהיה לו די ספוק לקנותם. ואמר מבקרך - ולא כל בקרך , שאין ראוי לאדם שיאכל כל אשר לו; אך ישער ההוצאה לפי קנייניו , כדי שימצא לו מזונו תמיד. ואכלת בשעריך בכל אות נפשך - רוצה לומר , שזה שנשחט חוץ לעזרה תוכל לאכל בשעריך , לא מה שישחט בעזרה , כי הוא קדש. ומזה המקום למדנו , שהנשחט - יתכן שתאכל , לא מה שלא נשחט.
ריכוז קישורים