תנ"ך - ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו ויראהו ה' את־כל־הארץ את־הגלעד עד־דן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן: (דברים פרק לד פסוק א)

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֶת־הַגִּלְעָד עַד־דָּן: (דברים פרק לד פסוק א)

ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו ויראהו ה' את־כל־הארץ את־הגלעד עד־דן: (דברים פרק לד פסוק א)

ויעל משה מערבת מואב אל־הר נבו ראש הפסגה אשר על־פני ירחו ויראהו יהוה את־כל־הארץ את־הגלעד עד־דן: (דברים פרק לד פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וּסלֵיק מֹשֶׁה מִמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב לְטוּרָא דִנבוֹ רֵישׁ רָמְתָא דְּעַל אַפֵּי יְרֵחוֹ וְאַחזְיֵיהּ יְיָ יָת כָּל אַרעָא יָת גִּלעָד עַד דָּן :

עין המסורה:

אל - הר - י"ו: ראה דב' לב , מט. ויראהו - ב' (בפתח): דב' לד , א; מ"ב ו , ו. את - כל - הארץ - י"ד (בלישנא): ראה דב' יט , ח.

מסורה קטנה:

מערבת - ל' חטף; אל - הר - י"ו; ויראהו - ב'.

רש"י:

מערבות מואב אל הר נבו - כמה מעלות היו , ופסעם משה בפסיעה אחת (ראה סוטה יג , ב). את כל הארץ - הראהו כל ארץ ישראל בשלוָתהּ , והמציקין העתידין להיות מציקין לה (ראה ספ"ד שנז). עד דן - הראהו בני דן עובדי עבודה זרה , שנאמר "ויקימו להם בני דן את הפסל" (שו' יח , ל); והראהו שמשון , שעתיד לעמוד ממנו למושיע (ראה ספ"ד שנז).

רשב"ם:

ויעל משה - כמו שאמר הקדוש ברוך הוא: "עלה אל הר העברים" וגו' (דב' לב , מט); ואיחר לעלות עד שבירכן תחילה , ואחר כך עלה , ולפיכך כתב למעלה "לפני מותו" (דב' לג , א) - שהקדים לברך לפני עליתו להר למות , שנצטוה לעלות ולמות.

ראב"ע:

ויעל משה - לפי דעתי , כי מזה הפסוק כתב יהושע; כי אחר שעלה משה - לא ירד. ובדרך נבואה כתבוֹ. והעד: ויראהו יי' , גם "ויאמר יי' אליו" (להלן , ד) , גם "ויקבר אותו" (להלן , ו).

ר' יוסף בכור שור:

ויעל משה - שלא נחלש כשאר בני אדם. ועד (בנוסחנו: עד) דן - שהוא גבול ישראל , כדכתיב "מדן ועד באר שבע" (ש"א ג , כ).

רמב"ן:

ויראהו יי' את כל הארץ - כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן; ואחרי כן הזכיר שהראה לו את הגלעד עד דן. והנה משה היה בחלקו של ראובן , וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן (ראה דב' ג , יב) והחצי למנשה (ראה יהו' יג , לא); על כן פירושו: מן הגלעד עד דן. או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל , כדכתיב "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (יר' כב , ו); והזכיר עד דן - שהוא סוף התחום , דכתיב "שוט נא בכל שבטי ישראל מדן עד (לפנינו: ועד) באר שבע" (ש"ב כד , ב).

רלב"ג:

ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו' - זכר שהראהו השם יתעלה את כל הארץ את הגלעד עד דן; וידמה מזה שידע משה בנבואה איזה חלק יגיע לכל השבטים , ולזה אמר: עד דן.