תנ"ך - לא תספו על־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את־מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם: (דברים פרק ד פסוק ב)

לֹא תֹסִפוּ עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: (דברים פרק ד פסוק ב)

לא תספו על־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את־מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם: (דברים פרק ד פסוק ב)

לא תספו על־הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את־מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם: (דברים פרק ד פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

לָא תֵיסְפוּן עַל פִּתגָמָא דַּאֲנָא מְפַקֵיד יָתְכוֹן וְלָא תִמנְעוּן מִנֵיהּ לְמִטַר יָת פִּקוֹדַיָא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן דַּאֲנָא מְפַקֵיד יָתְכוֹן :

עין המסורה:

מצוה אתכם - ה' מיחדין (בלי תיבת 'היום'): *דב' ד , ב (פעמיים); יא , כב; יב , יא; יג , א. וכל העם דכותהון. מצות יי' אלהיכם - ה': דב' ד , ב; ו , יז; יא , כז , כח; דה"א כח , ח.

מסורה גדולה:

מצוה אתכם ה' מיחד' לא תספו על הדבר ב' בו כי אם שמר תשמרון והיה המקום אשר יבחר את כל הדבר.

מסורה קטנה:

מצוה אתכם - ה'; מצוה אתכם - ה'.

רש"י:

לא תוסיפו - כגון: חמש פרשיות בתפילין , חמשת מינין בלולב וחמש ציציות; וכן לא תגרעו (ראה ספ"ד פב).

ראב"ע:

לא תספו - מדעתכם , ותחשבו כי היא עבודה לַשם; גם כן לא תגרעו. ואשר אמרתי: "למען תחיו" (לעיל , א) - אין צורך לעדים , כי עיניכם הרואות. בבעל פעור - בעבור בעל פעור; ורבים כן. ומי שלא עבד הבעל הנו חי (ראה להלן , ד).

ר' יוסף בכור שור:

לא תוסיפו - כי אם לא תוסיפו , לא תגרעו; נראה כך: אם תוסיפו - חמש פרשיות , או חמשה מינין , או חמשה גדילים , אז תוספת מביאה לגירעון. ונפקא מינה - שילקה על כל גירוע , ולא על כל תוספת; אבל אם צוה הקדוש ברוך הוא שבעה ימי סוכה ותוסף שמיני , הכא אינו לוקה משום 'בל תוסיף' , כי 'בל תגרע' ליכא , כדמפרש: מה שעשה - עשוי; מפי הרב יודה בן רבי אליעזר נוחו עדן [הגה"ה]. אבל אם תוסיפו - תגרעו , ו'כל המוסיף גורע' (ע"פ סנה' כט , א): שאם תעשה חמשה גדילים , אז הוספת וגרעת ארבעה , שאינו כלום כל מה שעשיתה , שלא עשיתה כמצותה. וכן ארבע פרשיות שבתפילין וכן ארבעה מינין שבלולב. אבל אם ישבת שמונה ימים בסוכה , לא גרעת שבעה , שהרי לא בא השמיני עם שבעה , ומה שעשה - עשוי. ומיהו לפי הפשט נראה גֵרוע , שנראה שלא עשית השבעה לשם מצוה , שבלא מצוה אתה עושה כמו כן. ומיהו הקדוש ברוך הוא יודע לבות בני אדם וכוונתן.

רמב"ן:

לא תוסיפו - כגון: חמש פרשיות בתפלין , חמשה מינין בלולב , חמש ציציות; וכן לא תגרעו; לשון רבנו שלמה. וכך אמרו בסיפרי (ספ"ד פב): מניין שלא תוסיף על הלולב ועל הציצית? תלמוד לומר: לא תוסיפו; ומנין שאין פוחתים מהן? תלמוד לומר: לא תגרעו; מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים , לא יאמר: הואיל ופתחתי לברך , אומַר "יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם..." (דב' א , ז)? תלמוד לומר: הדבר - אפילו דבר לא תוסף עליו (ראה דב' יג , א). אבל לא באלה בלבד אמרו , אלא אף הישֵן בסוכה בשמיני בכונה לוקה , כמו שמוזכר במסכת ראש השנה (כח , ב) , וכן אם עשה החג ששה עובר ב'לאו' הזה. ולפי דעתי , אפילו בדה לעשות מצוה בפני עצמה , כגון שעשה חג בחדש שבדה מלבו , כירבעם (ראה מ"א יב , לג) , עובר ב'לאו'. וכך אמרו (ראה מגילה יד , א) לענין מקרא מגלה: מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל , לא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת , חוץ ממקרא מגלה; מאי דרוש? וכו'. ובירושלמי (ראה מגילה א , ה [ע , ד]): שמונים וחמשה זקנים , ומהם כמה נביאים , היו מצטערים על הדבר הזה; אמרו: כתיב "אלה המצות אשר צוה יי' את משה" (וי' כז , לד) - אלו המצות שנצטוו מפי משה: כך אמר לנו משה , ואין נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם; ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר?! לא זזו משם נושאים ונותנים בדבר , עד שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם , וכו' - הרי שהיה המצוה הזו אסורה עליהם; אם כן היא בכלל "לא תוסף עליו" (דב' יג , א)? אלא שלא למדנו ל'מוסיף על פי נביא' אלא מן הכתוב שאמר "אלה המצות" - אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה. ומה שתקנו חכמים משום גדר , כגון שניות לעריות וכיוצא בהן - זו היא מצוה מן התורה; ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה , ואינן מפי הקדוש ברוך הוא בתורה.

רלב"ג:

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם וגו' - הזהיר בזה המקום שלא להוסיף דבר על מצות התורה ושלא לגרוע מהם , כדי שישמרו מצות התורה בכללם. ולזה הוא מבואר , שההוספה במצות שיהיה תכליתה לשמור מצות התורה - לא נמנעה , וההוספה שתכליתה אינה לשמור מצות התורה - נמנעה; וכן הדין בגרעון. מְשַל ההוספה שאינה לשמור מצות התורה אך להפך: כי התורה התירה בעילת יפת תואר אשר יִשְבֶּנָה במלחמה בתנאים שנזכרו בפרשת 'כי תצא' (ראה דב' כא , יא - יג); ואם יוסיפו על זאת המצוה ויעשו זה הדין ביפת תואר שלא ישבנה במלחמה , הנה זאת ההוספה היא כנגד כונת התורה; וכן אם לוקחו על ארבעה מינין שבלולב מין או מינים אחרים , כי בזה תפסד כונת התורה. וכן אם חדשו מצוה יש בה קצת הריסה לכוונות התורה. מְשַל ההוספה שהיא לשמור כונת התורה: הגדרים שהוסיפו חכמים על מצות התורה , כמו אמירה לגוי בשבת שהיא שבות (ראה שבת קנ , א) , ושלא להכין ביום טוב להאכיל את הגוים , ומה שידמה לזה. ויש שם גם כן קצת מצות מדרבנן כמו נר חנוכה וקריאת מגלה; והכונה בזה - הַהִמָשֵך לכונות התורה , שהשתדלה במקומות רבים לפרסם הנסים , להוסיף אמונה בשם יתעלה. מְשַל הגרעון שאינו לשמור כונת התורה: כאלו תאמר שגרעו ממצות יבום וחליצה (ראה דב' כה , ה - י) מצות חליצה , ויתקנו , שאם לא יחפוץ ליבם תהיה אשת המת מותרת לאחר בלא חליצה , או שיגרעו כל זאת המצוה בכללה. והנה ירבו המשלים על זה. משל הגרעון שהוא לשמור כונת התורה: אם יתקנו שתהיה מצות חליצה קודמת למצות ייבום , מפני ראותם שכונת הייבום אינה לשם שמים במייבמין; או אם יתקנו שיהיה אסור לבא על יפת תואר קודם שנתגיירה. והוא מבואר , שלא יוכלו לגרוע מצוה בכללה לשמור כונת התורה. ולפי שהוא אפשר שיחשוב חושב שכבר תשלם כונת התורה בזולת המצות התלויות בארץ אחר שאינן נוהגות בכל מושבות , והתורה - ראוי שתהיה שלמת התועלת למקיימים אותה באיזה מקום שיהיו , הוסיף להזהיר על דבר המצות ההם באמרו: "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (להלן , ה) , והם הקרבנות והטמאות והטהרות ומתנות כהונה ולויה.