תנ"ך - ואכרה
לי
בחמשה
עשר
כסף
וחמר
שערים
ולתך
שערים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וָאֶכְּרֶ֣הָ
לִּ֔י
בַּחֲמִשָּׁ֥ה
עָשָׂ֖ר
כָּ֑סֶף
וְחֹ֥מֶר
שְׂעֹרִ֖ים
וְלֵ֥תֶךְ
שְׂעֹרִֽים:
(הושע פרק ג פסוק ב)
וָאֶכְּרֶהָ
לִּי
בַּחֲמִשָּׁה
עָשָׂר
כָּסֶף
וְחֹמֶר
שְׂעֹרִים
וְלֵתֶךְ
שְׂעֹרִים:
(הושע פרק ג פסוק ב)
ואכרה
לי
בחמשה
עשר
כסף
וחמר
שערים
ולתך
שערים:
(הושע פרק ג פסוק ב)
ואכרה
לי
בחמשה
עשר
כסף
וחמר
שערים
ולתך
שערים:
(הושע פרק ג פסוק ב)
תרגום יונתן:
וּפרַקתִּנוּן
בְּמֵימְרִי
בְּיוֹם
חֲמֵישַׁת
עֲסַר
לְיֶרַח
נִיסָן
וִיהַבִית
כְּסַף
תִּקלַיָא
כִּפוּר
נַפשְׁהוֹן
וַאֲמַרִית
דִּיקָרְבוּן
קֳדָמַי
עוֹמֶר
אֲרָמוּתָא
מֵעַלְלַת
סְעָרִין
:
רש"י:
ואכרה
לי
-
לשון
סחורה
,
'ברגנייא'
בלעז;
כמו
"אשר
כריתי
לי"
(בר'
נ
,
ה);
בכרכי
הים
קורין
למכירה
-
'כירה'
(ראה
סוטה
יג
,
א).
בחמשה
עשר
כסף
וחומר
שעורים
ולתך
שעורים
-
תירגם
יונתן:
"ופרקתינון
במימרי
בחמשה
עשר
לירח
ניסן
ויהבית
כסף
תקליא
כיפור
נפשהון
ואמרית
דיהון
מקרבין
קדמי
עומר
ארמותא
מעללת
שערין";
כלומר:
לא
הוגעתים
בדברים
קשים.
[בחמשה
עשר
כסף
-
בגימטריא:
'ניסן'
(נסן);]
ובפסיקתא
(פר"כ
ה
,
י)
הוא
נדרש:
בחמשה
עשר
כסף
-
בחמשה
עשר
בניסן.
וחומר
ולתך
-
הרי
ארבעים
וחמשה;
שהחומר
שלשים
סאה
,
והלתך
חצי
חומר;
ואומר
אליה
ימים
רבים
תשבי
לי:
ימים
-
שנַיִם
,
רבים
-
שלשה;
הרי
חמשים
(ראה
פירושו
לעיל
,
ב;
פר"כ
יב
,
ד)
,
אילו
חמשים
יום
שבין
פסח
לעצרת.
בו
ביום
נתתי
לה
את
התורה
,
ובה
הזהרתיה:
לא
תזני
ולא
תהיי
לאיש
-
"לא
יהיה
לך
אלהים
אחרים"
(שמ'
כ
,
ג).
וגם
אני
אליך
-
"אנכי
יי'
אלהיך"
(שם
,
ב).
ואשר
עשה
שני
חשבונות
מחמשים
יום
,
אחד
לסוף
"חומר"
ואחד
לסוף
"לתך"
(לעיל
,
ב)
-
כנגד
המן
שירד
להם
לסוף
שלשים
[יום]
,
בחמשה
עשר
באייר;
ומשם
לחמשה
עשר
יום
,
מניין
סאין
של
"לתך":
"ביום
הזה
באו
מדבר
סיני"
(שמ'
יט
,
א)
-
בראש
חדש
סיון.
ובשם
רב
היי
[גאון]
מצאתי
דבר
הגון:
"ואכרה
לי"
וגו'
(לעיל
,
ב)
-
קצבתי
דמיה
כופר
פדיונה
לנגדי
בדמים
קלים:
האומר:
ערך
נפשי
עלי
,
"אם
מבן
ששים
[שנה]
ומעלה...
והיה
ערכך
חמשה
עשר
כסף"
(בנוסחנו:
שקל;
וי'
כז
,
ז);
"וחומר
שעורים"
(לעיל
,
ב)
-
"ערכך
הזכר
מבן
עשרים
שנה
ועד
בן
ששים
שנה...
חמשים
שקל"
(וי'
כז
,
ג)
,
והן
דמי
פדיון
זרע
"חומר
שעורים"
,
שגם
הוא
חמשים
שקל
כסף;
"ולתך
שעורים"
(שם)
-
דמי
פדיון
קרקע
,
"לתך
שעורים"
להקדש
-
עשרים
וחמשה
שקלים
הוא
ערך
הקצוב
"מבן
חדש
ועד
בן
חמש
שנים...
חמשה
שקלים"
,
ו"מבן
חמש
שנים
עד
(לפנינו:
ועד)
בן
עשרים
שנה
והיה
ערכך...
עשרים
שקלים"
(ראה
וי'
כז
,
ה
-
ו)
,
הרי
עשרים
וחמשה.
אחר
כל
החיבה
הזאת
אמרתי
לה:
ימים
רבים
תשבי
לי
לא
תזני
לאלהים
אחרים
,
כי
אם
תזני
,
ימים
רבים
ישבו
בנייך
,
אין
מלך
ואין
שר
ואין
זבח
במקדש
ליהודה
,
ואין
מצבת
הבעל
בשמרון
למלכי
ישראל
,
ואין
אפוד
של
אורים
ותומים
המגיד
להם
נעלמות;
ואין
תרפים
-
אף
הם
צלמים
הנעשים
בכיוון
שעה
העשוייה
לכך
(ראה
פירושו
יח'
כא
,
כו)
,
ומדברים
מאיליהם
ומגידים
נעלמות.
וכן
תירגם
יונתן:
"ולית
איפוד
ומחוי".
ר' יוסף קרא:
ואכרה
לי
בחמשה
עשר
כסף
-
למה
הם
פונים
לעבודה
זרה?
והלא
קניתי
אותה
לי
לאשה
בחמשה
עשר
בניסן
-
הוצאתיה
מארץ
מצרים;
'כסף'
עולה
לגימטריא
כמיניין
'ניסן'
(נסן).
וחומר
שעורים
-
הוא
שלושים
כור
,
כלומר:
מחמשה
עשר
בניסן
ליום
חמשה
עשר
באייר
,
שהם
שלושים
יום.
ולתך
שעורים
-
לתך
-
חצי
כור
,
שהם
חמשה
עשר
יום:
משנתתי
לכם
המן
עד
שנתתי
לכם
התורה
-
חמשה
עשר
יום.
בחודש
סיון
נתתי
להם
את
התורה.
ראב"ע:
ואכרה
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י;
השרשים:
כרה):
ואקנה
אותה;
כמו
"תכרו
מאתם"
(דב'
ב
,
ו).
ואיננו
נכון
בטעם
ובדקדוק.
והוא
מגזרת
"הכר
נא"
(בר'
לז
,
לב);
רק
היה
ראוי
להיות
'ואכירה'.
או
יהיה
מבניין
'הקל'
,
ואם
לא
נמצא
,
[אע"פ
הגהה:
שלא
נמצא
לשון
'הכר'
משקל
'קל']
הנה
יהיה
על
משקל
"ואתנה"
(מ"א
יד
,
ח).
או
הפתח
הקטן
-
תחת
גדול
,
כמו
"ואעדך
עדי"
(יח'
טז
,
יא)
,
שהוא
מן
'עדה';
"פן
אכלך
בדרך"
(שמ'
לג
,
ג)
-
מן
'כלה'.
ובאה
זו
המלה
על
דרך
"וידבקו"
(ש"א
יד
,
כב)
ורבים
ככה.
וטעם
בחמשה
עשר
כסף
-
כמשמעו:
לכתובתה.
וחומר
,
ולתך
-
מאכלה.
ולפי
דעתי
,
שהוא
משל
ליהודה;
ואלה
חמשה
עשר
הם
מלכי
יהודה
,
שתחלתם
רחבעם
מלך.
ולא
תחשוב
מלכות
בני
יאשיה
רק
מלכות
אחת
,
כי
אחים
היו.
וחומר
ולתך
הם
הכהנים
הגדולים
,
שהיו
במלכות
יהודה
בירושלם.
רד"ק:
ואכרה
לי
-
דגש
הכ"ף
לתפארת
הקריאה
כדגש
קו"ף
"מקדש
יי'"
(שמ'
טו
,
יז).
ושרשו
'כרה'
,
מן
"וגם
מים
תכרו
מאתם"
(דב'
ב
,
ו);
רוצה
לומר:
קניתיה
לי
לאשה.
וטעם
בחמשה
עשר
כסף
-
תרגם
יונתן:
"ופרקתינה
במימרי
ביום
חמשת
עשר
לירח
ניסן".
ועוד
פרשו
בו:
בזכות
אברהם
יצחק
ויעקב
ושנים
עשר
שבטים.
וחומר
שעורים
ולתך
שעורים
-
הם
גם
כן
חמש
עשרה
,
כי
החומר
עשרה
איפות
,
כמו
שאמר
"כי
עשרת
הבתים
חומר"
(יח'
מה
,
יד)
,
ולתך
הוא
חצי
חומר;
ופירש
רב
סעדיה
גאון
ז"ל:
חומר
ולתך
שהם
חמש
עשרה
-
כנגד
משה
ואהרן
ומרים
ושנים
עשר
נשיאים
שיצאו
ממצרים.
ויש
לפרש
לעניין
שפירש
המתרגם
,
חמשה
עשר
כסף
-
חמשה
עשר
בניסן
,
יהיה
פירוש
חומר
ולתך:
מספר
הימים
משיצאו
ישראל
ממצרים
עד
שבאו
מדבר
סיני
וקבלו
שם
את
התורה;
כי
חומר
הוא
שלשים
סאים
ולתך
חמש
עשרה
סאים
-
הנה
ארבעים
וחמשה
,
וחמשה
עשר
ימים
שנשארו
מניסן
ושלשים
שלאייר
-
הרי
ארבעים
וחמשה.
ומה
שאמר
שעורים
,
שהוא
מאכל
הבהמות
-
לפי
שרוב
העם
שיצאו
ממצרים
עד
שקבלו
את
התורה
היו
כבהמות
,
כסוס
ופרד
אין
הבין
(ע"פ
תה'
לב
,
ט)
,
עובדים
בחומר
ובלבינים
ובכל
עבודה
בשדה
(ראה
שמ'
א
,
יד);
ומשקיבלו
התורה
נפקחו
עיניהם
ושרתה
רוח
השכל
עליהם
,
והבינו
וידעו.
וכתב
רבינו
שלמה
ז"ל
,
כי
מצא
כתוב
בשם
רבינו
האיי
ז"ל:
ואכרה
לי
-
קצבתי
פדיונה
לנגדי
בדמים
קלים;
האומר:
ערך
נפשי
עלי
-
אם
מבן
ששים
שנה
ומעלה
,
חמשה
עשר
כסף
(ראה
וי'
כז
,
ז);
וחומר
שעורים
-
ערך
הזכר
מבן
עשרים
עד
בן
ששים
-
חמשים
שקל
(ראה
שם
,
ג);
והם
דמי
פדיון
זרע
חומר
שעורים
,
שגם
הוא
חמשים
שקל
(ראה
שם
,
טז).
ולתך
שעורים
-
דמי
פדיון
לתך
שעורים
-
עשרים
שקלים;
וחמשה
שקלים
ערך
מבן
חדש
ועד
בן
חמש
(ראה
שם
,
ו)
,
ומבן
חמש
ועד
בן
עשרים
עשרים
שקלים
(ראה
שם
,
ה)
-
הרי
עשרים
וחמשה.
ויונתן
תרגם
כסף
בפני
עצמו
,
לא
חברו
עם
חמשה
עשר;
ותרגם:
"ויהבית
כסף
תקליא
כיפור
לנפשהון
ואמרית
דיהון
מקרבין
קדמי
עמר
ארמותא
מעללת
שעורין".
ר' יוסף כספי:
ואכרה
-
משרש
'נכר'.
וכל
זה
השרש
ענין
אחד
,
כי
כל
הבדל
הוא
מיחד
מדברים
אחרים.
והנה
בזה
ישלים
לכתוב
המשל.
ואין
דקדוק
מופלג
במספר
הכסף
ובמשקל
השעורים;
וכאלה
רבים.
אבל
יראה
לי
,
כי
מן
הראוי
בָּרוב
שֶמִחְיית
אשה
אחת
לפי
ארצם;
כלומר:
פסקתי
לה
ההכרחי.
וזה
נאות
בנמשל.
ר' ישעיה מטראני:
ואכרה
לי
-
כמו
'ואנכרה
לי'
,
וזהו
'קל';
ו"הִכִּיר"
(דב'
לג
,
ט)
הוא
'כבד';
עוד
יימצא
"ניכר"
(איוב
לד
,
יט);
"ואותותיהם
לא
תנכרו"
(ראה
איוב
כא
,
כט);
"ויתנכר
אליהם"
(בר'
מב
,
ז).
הכרתיה
לי
בחמשה
עשר
כסף
וחמר
-
וחצי
,
שעורים
-
שנתתי
לה
לפירנוסה
,
מפני
שהייתי
רוצה
לילך
ולהניחה.