תנ"ך - ונדעה נרדפה לדעת את־ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ: (הושע פרק ו פסוק ג)

וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת־יְהוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ: (הושע פרק ו פסוק ג)

ונדעה נרדפה לדעת את־ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ: (הושע פרק ו פסוק ג)

ונדעה נרדפה לדעת את־יהוה כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ: (הושע פרק ו פסוק ג)

תרגום יונתן:

וְנֵילַף נִרדּוֹף לְמִדַּע יָת דַּחלְתָא דַייָ כְּנֵיהוֹר צַפרָא דִּמקַשַׁט בְּמִפְּקֵיהּ וְיַיתֵי בִרכָן לַנָא כִּמטַר מְגַבַּר וּכלַקִישָׁא דִּמרַוֵי אַרעָא :

עין המסורה:

כשחר - ב' (רפין): הו' ו , ג; יואל ב , ב. מצאו - ב' , חד חסר וחד מלא: הו' ו , ג; תה' יט , ז. ויבוא - ב' מלא: הו' ו , ג; תה' כד , ז. ויבוא - י"א רפין (ב' מלא וט' חסר): ש"א ד , ג; יש' כו , ב; מא , כה; יר' מח , ח; הו' ו , ג; *תה' כד , ז , ט; איוב כא , יז; דנ' יא , ז (פעמיים) , טו.

מסורה גדולה:

מוצאו ב' כשחר נכון מצאו מקצה השמים. קדמיה חס' . ויבוא ב' מל' ויבוא כגשם ויבוא מלך הכבוד קדמ' .

מסורה קטנה:

כשחר - ב'; מצאו - ב'; ויבוא - ב' מל'.

רש"י:

לדעת את יי' - באמת ובתמים נכונים , כשחר זה אשר נכון מוצאו. ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו - כגשם הבא להיות חיים לעולם , כך יבא להורות חיים לנו. יורה ארץ - ירוה ארץ.

ר' יוסף קרא:

ונדעה ונרדפה (בנוסחנו: נרדפה) לדעת את יי' כשחר נכון מוצאו - שיוצא לעשות רצון קונו להאיר לעולם. מאחר שאין רופא כמותו , למה אין אנו נותנין לב לשוב לשמים מחטאותינו , ונרדוף לדעת ולבקש את יי' בתשובה ובתחנונים מיד כשעמוד השחר נכון ויוצא? ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ - ובשביל התשובה שנעשה יבוא לרפוא לנו ולהפריח עצמותינו כדשא (ע"פ יש' סו , יד) , שפורח וגדל מחמת הגשם והטל; כלומר , שיסלח לכל חטאותינו.

ראב"ע:

ונדעה - שנרדפה לדעת את יי' , כי זה סוד כל החכמות , ובעבור זה לבדו נברא האדם. רק לא יוכל לדעת את השם עד שילמד חכמות הרבה , שהם כמו סולם לעלות אל זאת המעלה העליונה. וטעם כשחר - כי בתחלה ידע המשכיל השם במעשיו , כמו השחר בצאתו , ורגע אחרי רגע יגדל האור , עד שיראה האמת. ויבא - הטעם: שהשם יעירנו ויורנו האמת , על דרך "יערף כמטר לקחי" (דב' לב , ב). ואחרים (ראה יפת הושע ע' 339 ) אמרו , כי יבא לנו מרפא מהשם , כגשם "אשר לא יקוה לאיש" (מי' ה , ו); והטעם: כי אין מרפא כי אם מאתו. כמלקוש יורה ארץ - חסר וא"ו , כדרך "אדם שת" (דה"א א , א). גם יחסר אות בי"ת , כדרך "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא). וככה הוא: כמלקוש ויורה בארץ.

ר' אליעזר מבלגנצי:

והואיל וירפאנו , נדעה נרדפה מעתה לדעת את יי' ודרכיו ומצותיו. ואיך נרדפה לדעת? כשחר שנכון מוצאו - שהולך ומאיר ומתגבר עד נכון היום (ע"פ מש' ד , יח) בצהרים , כן נרוץ ונתגבר בדרכיו , כי טוב לנו בהם. ויבא כגשם לנו - כאיזה גשם? כמלקוש - הוא מטר הקיץ , שמרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה (ע"פ יש' נה , י) , ונפרח לפניו כתמר וכארז (ע"פ תה' צב , יג). ועד אותה העת שיאשמו ויבקשו פני (ראה הו' ה , טו) , אסתיר פני מהם (ע"פ דב' לא , יז); כי במה ארפאם? מה חסדכם וצדקכם שארפאכם ואהיה לכם למלקוש יורה?

רד"ק:

ונדעה נרדפה - תהיה הסכמתנו ודעתנו כאחד , ונרדפה כולנו לדעת את יי'. ונדעה - כמו: ונדעה בינינו מה טוב לדעת את יי' - לעשות משפט וצדקה; כמו שכתוב "הלא (בנוסחנו: הלוא) היא הדעת אותי נאם יי'" (יר' כב , טז). ואדני אבי ז"ל פירש: נדעה אותו , ויתברר אצלינו כאשר יתברר אור השחר , שאין שם עבים; זהו: נכון מוצאו. כאשר אמר דוד לשלמה בנו: "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דה"א כח , ט) - בתחלה דעהו ואחר כך עבדהו; כי אם לא ידע דרך ייחודו , למי יעבוד? על כן אמר: ונדעה נרדפה - בתחלה נדעה ואחר כך נרדפה לדעת את יי' , כלומר: לעבדו. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב: ונדעה נרדפה - נדעה שנרדפה לדעת את יי'; כי זה סוד כל החכמות , ובעבור זה לבדו נברא האדם. רק לא יוכל לדעת השם עד שילמוד חכמות הרבה , שהם כמו סולם לעלות לזאת המעלה העליונה. וטעם כשחר - כי בתחלה ידע המשכיל השם במעשיו כמו השחר בצאתו; ורגע אחרי רגע יגדל האור , עד שיראה האמת. ויבא (בנוסחנו: ויבוא) - הטעם: שהשם יעזרנו ויורנו האמת; על דרך "יערף כמטר לקחי" (דב' לב , ב). ואחרים (ראה יפת הושע ע' 339 ) אמרו , כי יבא לנו מרפא מהשם כגשם אשר לא יקוה לאיש (ע"פ מי' ה , ו); והטעם: כי אין מרפא , רק מאתו. ולפירושנו כשחר נכון מוצאו - פירושו: אם נעשה זה , שנרדפה לדעת את יי' - כי הוא יהיה לנו כשחר נכון מוצאו , כלומר , שיופיע אורו וטובו עלינו. ועוד המשיל משל אחר ואמר: ויבא כגשם לנו - כמו הגשם שמחיה הזרעים המתים , כן האדם השרוי בצער דומה למת , וכשתבא לו ישועה תִדמה לו תְחִיָּה מִתמוּתתוֹ. וכפל עוד העניין ואמר: כמלקוש יורה ארץ , ופירושו: כמלקוש ויורה שיבא בארץ , כן יבא לנו. ויונתן תרגם: "כמלקושא דמרוי ארעא"; ויהיה לפירושו יורה כמו 'ירוה' , הפוך.

ר' יוסף כספי:

מוצאו - כנוי לַשם , קדם זכרו; והדמיון: כטעם אמרו "כצאת השמש" (שו' ה , לא). וטעם נכון - קיים , כטעם "כי נכון הדבר מעם האלהים" (בר' מא , לב). וזה משל נהוג אצל הפילוסופים בדבר העתיד המחויב , כי אמרוּ: כעליית השמש מחר; ומשל מין אחר על העתיד האפשרי: כירידת הגשם מחר. ולכן הפליג הנביא לומר אחר זה: ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו. אבל לא מצד זה , כי אם כן יהיה זה הפכי להיותו כשחר; אבל הדמיון לגשם - שהוא מרוה את הארץ והולידה והצמיחה (ע"פ יש' נה , י). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. ואולם המכוון בזה - על יעודו: הצלחת עמנו לעתיד , כמו שזכרנו קצת בימי חזקיה (ראה פירושו יש' ב , א; לו , א) וקצת בימי זרובבל (ראה פירושו יר' מ , יא).