תנ"ך - ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (שמות פרק טז פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־מִדְבַּר־סִין אֲשֶׁר בֵּין־אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות פרק טז פסוק א)

טקסט בלבד:

ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים: (שמות פרק טז פסוק א)

תיקון קוראים:

ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים: (שמות פרק טז פסוק א)

תרגום אונקלוס:
וּנטַלוּ מֵאֵילִים וַאֲתוֹ כָּל כְּנִשׁתָּא דִבנֵי יִשׂרָאֵל לְמַדבְּרָא דְסִין דְּבֵין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמֵישׁתּ עַסרָא יוֹמָא לְיַרחָא תִניָנָא לְמִפַּקהוֹן מֵאַרעָא דְמִצְרָיִם :

עין המסורה:
לצאתם מארץ מצרים - ג': שמ' טז , א; במ' א , א; ט , א.

מסורה קטנה:
לצאתם מארץ מצרים - ג'.

רש"י:
בחמשה עשר יום - נתפרש היום של חנייה זו , לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים , והוצרכו למן; ללמדנו שאכלו משירי הבצק ששים ואחת סעודות. וירד להם מן בששה עשר באייר , ויום אחד בשבת היה; כדאיתא במסכת שבת (פז , ב).

רשב"ם:
בחמשה עשר יום לחדש השני - אז פסקו להם עוגות שהוציאו ממצרים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויסעו. אמר הגאון רב סעדיה: טעם להזכיר בחמשה עשר יום לחדש השני - להודיע , כי יום חמישי בשבוע יצאו ישראל ממצרים. והנה יום ראש חודש ניסן היה יום חמישי , ואייר - יום ששי בשבת. והנה ביום שבת באו אל מדבר סין והתרעמו בחנותם; ואמר להם משה , כי בערב תאכלו בשר , ובבקר ירד המן (ראה להלן , יב). והנה ראוי להיותם יום ראשון , בעבור "והיה ביום הששי" (להלן , ה); כי "יום ששי" - לרדת המן. ומה שאמר הגאון , נקבלנו בעבור הקבלה ולא בעבור פירוש; כי מי הגיד לו , שממחרת בואם אל מדבר סין ירד מן? אולי עמדו שם ארבעה ימים או יותר , והחל המן לרדת ביום ראשון? כי מיום רדתו נחל לספור , כי כל האומות סומכים על ישראל במספר הזה. והנה הערלים קראו שמות ימי השבוע על שמות המשרתים , ויום שבת לא כן. ובלשון ערבית קראו חמשה ימים על דרך המספר , ויום ששי על שם חבורם , כי הוא להם היום הנכבד בשבוע , ויום שבת קוראין אותו 'סבת' , כי השי"ן והסמ"ך מתחלפים בכתיבתם. ואלה - מישראל למדו; כי הנה אנשי הודו , שאינם מודים במעשה בראשית , תחילת ימי השבוע להם יום רביעי , בעבור כי כוכב היום הוא כוכב חמה , ויש לו שלטון עליהם , כפי דבריהם.

ר' יוסף בכור שור:
בחמשה עשר יום לחודש השני - למדנו , שחדש אחד הספיק להם צידה שהוציאו ממצרים: מחמישה עשר בניסן עד חמשה עשר באייר.

רמב"ן:
ויסעו מאלים (בנוסחנו: מאילם) ויבאו אל מדבר סין - אחז הכתוב דרך קצרה; כי בנסעם מאלים חנו על ים סוף (ראה במ' לג , י) , "ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין" (שם , יא); כי המדבר הזה גדול , מגיע מאלים ועד סיני (ראה שם , טו) , וכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף במדבר ההוא , ונסעו משפת הים ונכנסו עוד בתוך המדבר , ועשו בו מסעות דפקה ואלוש (ראה שם , יב - יג) , "ויסעו מאלוש" אשר הוא במדבר סין "ויחנו ברפידים" (שם , יד). ועל דעת רבותינו (סע"ר ה) , היה דבר המן באלוש , כי בראותם שהיו חונים ונוסעים וחונים במדבר , בדפקה ואלוש , ולא יצאו ממנו , פחדו ונתרעמו; וזה טעם "וילונו... במדבר" (להלן , ב): כי לא היתה התלונה ביום בואם שם , רק היתה בהיותם במדבר. וטעם אשר בין אילים ובין סיני - להפריש בין מדבר סין זה ל"מדבר צין" האחר , הכתוב בצד"י , שבאו שם בשנת הארבעים , "ותמת שם מרים" (במ' כ , א); וכך הזכיר שם "ויחנו במדבר צִן היא קדש" (במ' לג , לו) - להפרישו מזה.
ריכוז קישורים