תנ"ך - והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם: ס (שמות פרק כא פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל־הַדֶּלֶת אוֹ אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: ס (שמות פרק כא פסוק ו)

טקסט בלבד:

והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם: ס (שמות פרק כא פסוק ו)

תיקון קוראים:

והגישו אדניו אל־האלהים והגישו אל־הדלת או אל־המזוזה ורצע אדניו את־אזנו במרצע ועבדו לעלם: ס (שמות פרק כא פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וִיקָרְבִנֵיהּ רִבּוֹנֵיהּ לִקדָם דַּיָנַיָא וִיקָרְבִנֵיהּ לְוָת דַּשָׁא אוֹ דִּלוָת מְזוּזְתָא וְיַרצַע רִבּוֹנֵיהּ יָת אוּדנֵיהּ בְּמַרצְעָא וִיהֵי לֵיהּ עֶבֶד פָּלַח לְעָלַם :

עין המסורה:
והגישו - ב' בפסוק: שמ' כא , ו (פעמיים). לעלם - י' חסר בתורה: בר' ג , כב; ו , ג; שמ' ג , טו; טו , יח; כא , ו; לא , יז; לב , יג; וי' כה , מו; דב' ה , כו; לב , מ. לעלם - י"ח חסר: *בר' ג , כב; ו , ג; שמ' ג , טו; טו , יח; כא , ו; לא , יז; לב , יג; וי' כה , מו; דב' ה , כו; לב , מ; מ"א א , לא; ב , לג; ט , ה; י , ט; תה' מה , יח; עה , י; צב , ט; איוב ז , טז.

מסורה קטנה:
והגישו - ב' בפסוק; אל - הדלת - ל'; אל - המזוזה - ל'; ורצע - ל'; במרצע - ל'; לעלם - י' חס' בתור'.

רש"י:
אל האלהים - לבית דין , צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). אל הדלת או אל המזוזה - יכול שתהא המזוזה כשירה לרצוע עליה? תלמוד לומר: "ונתת (בנוסחנו: ונתתה) באזנו ובדלת" (דב' טו , יז) - בדלת ולא במזוזה; הא מה תלמוד לומר או אל המזוזה? הקיש דלת למזוזה: מה מזוזה מעומד , אף דלת מעומד (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). ורצע אדניו את אזנו - הימנית. או אינו אלא השמאלית? תלמוד לומר: 'אזן' 'אזן' לגזירה שוה , שנאמר במצורע: "תנוך אוזן... הימנית" (וי' יד , יד). רבי שמעון ברבי היה דורש מקרא זה כמין חומר (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב): מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקדוש ברוך הוא: דלת ומזוזה ששמעו והיו עֵדַי במצרים , כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי: "כי לי בני ישראל עבדים" (וי' כה , נה) , ולא עבדים לעבדים , והלך זה וקנה אדון לעצמו , ירצע בפניהם. רבן יוחנן בן זכאי היה דורש מקרא זה כמין חומר (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב): מה ראת אוזן לירצע מכל אברים? אמר רבן יוחנן בן זכאי: אזן ששמעה בסיני "לא תגנב" (שמ' כ , יג) , והלך וגנב , תרצע. ואם מוכר עצמו הוא: אזן ששמעה [על הר סיני]: "כי לי בני ישראל עבדים" (וי' כה , נה) , והלך וקנה אדון לעצמו , תלקה. במרצע - 'אלישנא' (בלעז). ועבדו לעולם - עד היובל (ראה שם). או אינו אלא לעולם כמשמעו? תלמוד לומר: "ואיש אל משפחתו תשובו" (וי' כה , י) - מגיד , שחמשים שנה קרויים 'עולם'; ולא שיהא עובדו חמשים שנה , אלא עובדו עד היובל , בין סמוך בין מופלג.

רשב"ם:
אל האלהים - דיינים. הדלת או אל המזוזה - לעין כל רוצע אזנו לסימן עבדות. ודלת ומזוזה , אפילו בבית אבנים - של עץ הם , ויכול לרצוע "באזנו ובדלת" (דב' טו , יז). לעולם - לפי הפשט (וראה מכיל' משפטים נזיקין ב): כל ימי חייו , כמו שנאמר בשמואל "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אל האלהים - הם הדיָנים והם הכהנים , או השופטים שהם המלכים; כי התורה ביד הכהנים (ראה דב' יז , ט; לא , ט) , ומשנה התורה ביד המלך (ראה דב' יז , יח). ונקראו אלהים - כי הם פקידי אלהים בארץ. והגישו השני - שב אל האלהים. ויאמר הגאון , כי טעם הדלת והמזוזה - להזכיר פסח מצרים , שפסח השם על הפתח והוציא כל ישראל מבית עבדים (ראה שמ' יב , כג) , ולמה אהב זה הישראלי להיותו עבד?! ואחרים אמרו כי הטעם: לשמור דלת אדוניו. וכפי דעתי , כי טעם הרציעה - להיותו נִסמן. ודיָני ישראל יושבים בשער המדינה , ובועז יוכיח (ראה רות ד , א) , ובן סורר (ראה דב' כא , יט) , ושוכב עם נערה מאורסה (ראה דב' כב , כד); והטעם: לעשות הדבר בגלוי , וכן הנרצע - בדלת המדינה. ואם יטעון טוען , כי אין 'דלת' כמו 'שער' , יוכיח בינינו "דלתים ובריח" (דב' ג , ה). ועבדו לעולם - אמרו חכמינו (קידושין טו , א) , כי הוא עולמו שליובל; ובפרשת 'בהר סיני' מפורש: "עד שנת היובל" (וי' כה , מ). וכן אם מת אדוניו יצא חפשי , כי הכתוב אמר: ועבדו. והנה מצאנו "וישב שם עד עֹלם" (ש"א א , כב) - והיה זמן קצוץ.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והגישו. מלת אלהים - מקימי משפטי אלהים בארץ. והמנהג , להיותם בשער העיר יושבים (ראה רות ד) , שיש לה דלתים ובריח (ע"פ דב' ג , ה); וזה טעם אל הדלת או אל המזוזה - שיעשה זה לפני יושבי השער. ועבדו לעולם - ידענו כי מלת 'לעולם' בלשון הקדש הוא זמן: "כבר היה לעולמים" (קה' א , י) - זמנים; "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב) - עד זמן שהוא גדול; וכן ועבדו לעולם - לזמנו של יובל , שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו. ויציאת חירות , כאילו עולם מתחדש. או יהיה פירושו , שישוב לזמנו הראשון , שהיה חפשי.

ר' יוסף בכור שור:
והגישו אדוניו אל האלהים - לעשות על פי בית דין (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). והגישו אל הדלת - לפי שדרך הבתים להיות של אבן , אין אדם יכול לנקוב כנגד האבן , שקשה האבן ואין המרצע יכול ליכנס , אמר לו שיגישו או אל הדלת או אל המזוזה , שהם של עץ , ושם ינקוב אותו יפה. ועוד: כדי לפרסם הדבר. ועבדו לעולם - פירשו רבותינו (ראה קידושין כא , ב): עד היובל. והרציעה סימן שהוא עבד עולם , ולא יצא בשביעיות הבאים [הגה"ה].

רמב"ן:
והגישו אדניו אל האלהים - לבית דין; צריך שימלך במוכריו , שמכרוהו לו. ואמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי נקראו השופטים אלהים , בעבור שהם מקימי משפטי האלהים בארץ. ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אל האלהים ו"עד האלהים יבא דבר שניהם" (שמ' כב , ח) - לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט , הוא יצדיק והוא ירשיע; וזהו שאמר "אשר ירשיעון אלהים" (שם). וכך אמר משה "כי המשפט לאלהים הוא" (דב' א , יז) , וכך אמר יהושפט "כי לא לאדם תשפטו כי ליי' ועמכם בדבר המשפט" (בנוסחנו: משפט; דה"ב יט , ו). וכן אמר הכתוב "אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט" (תה' פב , א) - כלומר: בקרב עדת אלהים ישפוט , כי האלהים הוא השופט; וכן אמר "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי'" (דב' יט , יז). וזה טעם "כי לא אצדיק רשע" (שמ' כג , ז) , על הפירוש הנכון. וב'אלה שמות רבא' (ל , א): אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת , כביכול מניח הקדוש ברוך הוא שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו , שנאמר "וכי הקים יי' להם שופטים והיה יי' עם השופט" (שו' ב , יח). ועבדו לעולם - פירשו רבותינו (מכיל' משפטים נזיקין ב) , כי הוא עד היובל. ואמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי פירוש 'עולם' - 'זמן' בלשון הקדש: "כבר היה לעולמים אשר היו לפנינו" (בנוסחנו: היה מלפנינו; קה' א , י) - זמנים; "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב); ולכן אמרו: ועבדו לעולם - לזמנו של יובל , שאין במועדי ישראל זמן ארוך ממנו; ויציאת חירות - כאלו עולם מתחדש לו , ויהיה פירושו , שישוב לזמנו הראשון שהיה חפשי. והמשכיל יבין , כי לעולם - כמשמעו , כי העובד עד היובל עבד כל ימי עולם (ע"פ יש' סג , ט). ולשון מכילתא (מכיל' משפטים נזיקין ב): רבי אומר: בא וראה שאין 'עולם' אלא חמשים שנה , שנאמר: ועבדו לעולם - עד היובל. ושכח רבי אברהם מה שהשכיל וכתב במקום אחר (וי' כה , מא).

רלב"ג - ביאור המילות:
אל האלהים - רוצה לומר: אל השופטים (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב). והגישו אל הדלת או אל המזוזה - רוצה לומר , שיעמוד העבד אצל הדלת או אצל המזוזה הסמוכה לו , באופן שיתכן לרצוע אזנו בדלת.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והגישו אדניו לפני בית דין , והגישו אצל הדלת או אצל המזוזה באופן שיתכן לרצוע אזנו בדלת , ורצע אדניו את אזנו במרצע , בדרך שיתן המרצע באזנו ובדלת (ע"פ דב' טו , יז) , ועבדו לעולם - רוצה לומר: לזמן היותר ארוך שיהיה אפשר לעברי להיות עבד , והוא עד היובל , כי בשנת היובל חוייבו לקרוא דרור בארץ בדרך שישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו , כמו שהתבאר בפרשת 'בהר סיני' (ראה וי' כה , י). ושם התבאר , שההבדל יהיה בזה בין עבדים ישראלים ובין עבדים כנענים , כי העבדים הכנענים לא יצאו ביובל (ראה שם , לט - מו); וזה לאות שהעברים כלם יצאו מהעבדות בבא היובל.
ריכוז קישורים