תנ"ך - ואל־משה אמר עלה אל־ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק: (שמות פרק כד פסוק א)

וְאֶל־מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־יְהוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: (שמות פרק כד פסוק א)

ואל־משה אמר עלה אל־ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק: (שמות פרק כד פסוק א)

ואל־משה אמר עלה אל־יהוה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק: (שמות פרק כד פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וּלְמֹשֶׁה אֲמַר סַק לִקדָם יְיָ אַתְּ וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבעִין מִסָבֵי יִשׂרָאֵל וְתִסגְּדוּן מֵרַחִיק :

עין המסורה:

והשתחויתם - ה': שמ' כד , א; דב' יא , טז; יהו' כג , טז; מ"א ט , ו; דה"ב ז , יט. מרחק - ו' חסר: כל אורייתא (בר' כב , ד; לז , יח; שמ' ב , ד; כ , טו , יח; כד , א; דב' כח , מט - נמנים כאחד); ש"א כו , יג; יש' כה , א; נז , ט; יר' כג , כג; תה' לח , יב. (ניסוח אחר של ההערה ראה ש"א כו , יג).

מסורה קטנה:

ואל - משה - ל'.

רש"י:

ואל משה אמר פרשה זו - קודם עשרת הדברות: בארבעה בסיון נאמר לו: עלה (ראה שבת פח , א).

רשב"ם:

ואל משה אמר - מ"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים. ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל" (שמ' כ , יח - יט) , כל הפרשיות הללו עד כאן - ביום ששמעו עשרת הדברים; ואל משה אמר לבדו בשעת ירידתו בו ביום: עלה אל יי' למחר , אתה ואהרן וגו'; ואחר כן מיד ירד משה "ויספר לעם את כל דברי יי'" וגו' (להלן , ג) , ולמחר בנה מזבח והקריב קורבנות (ראה להלן , ד - ה) , ובו ביום עלה "ויכסהו הענן ששת ימים" וגו' (להלן , טז). ואל משה אמר - מלאך: עלה אל יי'; מדלא כתיב 'אלי' , כמו שכתוב לפנינו "אלי ההרה" (להלן , יב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ואל משה אמר השם: עלה אל השם; וכמוהו "מאת יי' מן השמים" (בר' יט , כד); "והיה יחזקאל לכם" (יח' כד , כד); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). וזה היה אחר מעמד הר סיני. ושבעים מזקני - הבכורים , והם "הכהנים הנגשים אל יי'" (שמ' יט , כב); וזהו טעם "המה יעלו בהר" (שם , יג) - ולא 'אל ראש ההר'. וטעם מרחוק - מראש ההר.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ואל משה. כל מה שהזכיר למעלה עד עתה , הם התנאים שיספרם לישראל. ואחר כן אמר למשה: אחר שתכרות להם ברית , תעלה אלי אתה ואהרן ובניו ושבעים מזקני ישראל , שהם הבכורים הקדושים.

ר' יוסף בכור שור:

ואל משה אמר - קודם מתן תורה. עלה אל יי' - כמו שנאמר ב'וישמע יתרו': "ויקרא יי' אל משה (בנוסחנו: למשה) אל ראש ההר ויעל משה" (שמ' יט , כ).

רמב"ן:

ואל משה אמר וגו' - פרשה זו קודם עשרת הדברות , בארבעה בסיון , נאמרה לו; לשון רבנו שלמה. "ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן , יב) - לאחר מתן תורה נאמר לו כן; גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל! ועוד כתוב "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים" (להלן , ג) , שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה , שאמר בהם "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) , כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה , שכבר שמעו וידעו אותם , ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד. וכבר היטיב לראות רבי אברהם , שפירש הענין כסדרו , ואמר כי עד הנה "ספר הברית" (להלן , ז). והנה הפרשיות כולן באות כהוגן: שאחר מתן תורה , מיד בו ביום , אמר השם אל משה: "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמ' כ , יט) , והתחיל לחזור ולהזהיר על עבודה זרה: "לא תעשון אתי אלהי כסף" וגו' (שם , כ) , וצוה אותו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) וכל המצות הבאות אחרי כן , והשלים באזהרת העבודה זרה שימצאו בארץ ובעובדיה , ואמר לו: אחרי צוותך זה להם , עלה אל יי' אתה ואהרן. והזכירה הפרשה , כי משה עשה כמצות השם ובא אל המחנה , "ויספר לעם את כל דברי יי'" (להלן , ג) כאשר צוה אותו "כה תאמר אל בני ישראל" וגו' (שמ' כ , יט) , ואת כל המשפטים כאשר צוהו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמ' כא , א) , וקבלו הכל בשמחה ואמרו: "כל... אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ג). והטעם: כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה , כי מאמינים אנחנו בדבריך; כמו שספר במשנה תורה "ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר יי' אלהינו אלינו ושמענו ועשינו" (ראה דב' ה , כד). [(תוספת רמב"ן עצמו:) ואז אמר השם למשה: "שמעתי את קול דברי העם הזה... אשר דברו" (שם , כה) , כי קבלו הכל בשמחה , "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם" (שם , כז). והנה שבו לאהליהם , ועשו שמחה ומשתה ויום טוב ביום קבלת התורה]; ומשה כתב ביום ההוא בספר [הברית] כל מה שנצטוה , חקים ומשפטים ותורות , [(תוספת רמב"ן עצמו:) ולקח הספר ההוא להיות בידו עד למחרת , כי לא היה באותו היום כדי לבנות המזבח ושתים עשרה מצבה ולעשות עולות ושלמים וכל המעשים הרבים ההם (ראה להלן , ד - ח). ועוד , שטוב ונכון הוא להמתין להם הברית עד למחר , לתת להם עצה ומתוּן בדבר , "לדעת הישכם אוהבים" (דב' יג , ד) לעשות כן בכל לבבם ובכל נפשם.] והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל (ראה להלן , ד) , [(תוספת רמב"ן עצמו:) וכל ישראל השכימו לרגליו וחזרו למקום שעמדו בקבלם עשרת הדברים , ושם] בנה המזבח (ראה שם) וזבח הזבחים (ראה להלן , ה) , ונתן חצי הדם על מזבח יי' וחצי הדם שם באגנות (להלן , ו) , ולקח הספר שכתב מאמש וקראוֹ באזניהם , וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו ואמרו: "כל אשר דבר יי' נעשה" (להלן , ז) , וגם "נשמע" (שם) אליך בכל אשר צוית או תצוה מאתו יתברך; ואז זרק עליהם חצי הדם (ראה להלן , ח) - כי זאת אות הברית , לבא השנים בחלקים שוים. ואחרי שהשלים מעשיו עמהם , הוצרך למלאת דְבר השם שאמר לו: עלה אל יי' אתה ואהרן וגו' , והוא שאמר "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא" וגו' (להלן , ט). [(תוספת רמב"ן עצמו:) ואמר לו השם פעם שנית: "עלה אלי ההרה והיה שם" (להלן , יב) - הודיעו שיתעכב שם ימים בקבלת הלוחות והתורה;] ועשה מה שצוה , "ונגש משה לבדו אל יי'" (להלן , ב) , והוא שאמר "ויבא משה בתוך הענן" וגו' (להלן , יח). והנה מעשה הברית - ביום המחרת למתן תורה , ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר , וממנה נתעכב שם ארבעים יום , והוא שפירש הכתוב "ויקרא אל משה ביום השביעי" וגו' (להלן , טז) , ונאמר "ויבא משה בתוך הענן" וגו' (להלן , יח); וכל זה מתוקן ומבואר. וראיתי במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג) שנחלקו בדבר: יש שאמרו , שהיה קודם מתן תורה , בחמישי , ואמר להם: הרי אתם קשורין , תפוסין וענובין , מחר בֹּאו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי ברבי יהודה אמר: בו ביום נעשו כל המעשים; כלומר: בו , ביום לאחר מתן תורה , נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית , הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין , שאמר כהלכה. וטעם ואל משה אמר - בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל , אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה , שהיא מצווה שיעשנה הוא בעצמו; כי צוה אותו: אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים (ראה שמ' כא , א) , ותכרות עמהם הברית (ראה להלן , ח) , עלה אתה אלי. ולכך עשה המצוה הראשונה בששי , והשכים בשביעי בבקר (ראה להלן , ד) וכרת עליה הברית , ואחרי כן עלה אל ההר , הוא והנקראים , על הדרך אשר נצטוו. וטעם עלה אל יי' - על דרך הפשט: יזכיר שֵם במקום הכנוי , כמו "נשי למך" (בר' ד , כג); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא); וכן "והאר פניך על מקדשך השמם למען יי'" (ראה דנ' ט , יז). אבל בתלמוד (סנה' לח , ב) שאלו: 'עלה אלי' מבעי ליה!? ובכאן אמרו: זה מטטרון , ששמו כשם רבו; כלומר: ואל משה אמר השם , הנזכר בתחלת הענין , "ויאמר יי'" (שמ' כ , יט): עלה אל מטטרון שנקרא בשמי , יי'; והטעם: עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול. והכונה , כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד יי' , ולא יבא אל השם המיוחד , כי לא יראנו האדם וחי (ראה שמ' לג , כ). ואין כונת רבותינו כלל במה שכתב רבנו שלמה למעלה (שמ' כג , כא) , גם במסכת סנהדרין (לח , ב) הפך הרב הענין , וכבר הזכרתי (שמ' יב , יב; כג , כ) כונתם בשם הזה. וכל דבריהם אמת , אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתר פנים (ע"פ יש' נג , ג) , כי רבי אדית (ראה סנה' לח , ב) לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו , וחלילה! אבל הזכיר לו , כי על מלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר , ולפיכך אמר לו (שם) , דאפילו בפרוקנא לא קבילניה , דכתיב "אם אין פניך הולכים" (שמ' לג , טו) - שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד. וכבר פירשתי סוד הפָּנִים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן תורה (שמ' כ , ב - ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

הנה , אחר שהודיע השם יתעלה למשה אלו המשפטים והמצות , והיה זה ביום שמוע ישראל עשרת הדברים , אחר שעמדו העם מרחוק (ראה שמ' כ , יח) , אמר אליו השם יתעלה: עלה אל יי' , אתה ואהרן , נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל , כל אחד לפי מדרגתו - אחר שהגיד לעם את כל הדברים ואת כל המשפטים - והשתחויתם לשם יתעלה מרחוק אך משה לבדו יהיה נגש אל יי' , והם לא יגשו , ואחד מן העם לא יעלה עמו בהר - כי משה לבדו יעלה שם , לא זולתו עמו.

תועלות לרלב"ג:

(שש תועלות לפרשת 'משפטים' , חלק עשירי: שמ' כד , א - יח) התועלת החמשים ושמנה הוא בדעות , והוא: להודיע שמה שישיג האיש השלם מהשם יתעלה הוא זולת מה שישיג מי שהוא שפל ממנו , ולזה אמר , שזקני ישראל ישתחוו מרחוק "ונגש משה לבדו אל יי'" (שמ' כד , ב) , ואעפ"י שכל אחד מהם ישיג השם יתעלה באופן - מה. וזה עיון עמוק מאד , כבר בארנו אמתתו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרקים יב - יד). התועלת החמשים ותשעה הוא במצות , והוא: להודיע כי ההכנס בברית השם יתעלה יהיה בהרצאת קרבן וטבילה. והנה הטבילה היא קודמת; וזה , שכבר טבלו ישראל קודם קבולם התורה , ואחר זה זרק חצי דם הקרבן על המזבח וחציו על העם. והיה זה כן , כי לא יתכן שיהיה האדם קונה זה הקנין הנפלא בזולת רושם; כי לא יאות שיהיה בלתי בעל דת , ואחר כן - בזולת פעולה גדולה - ישוב בעל דת , ויענש באלו העונשים הגדולים אם יעבור על מצותיה. והוא מבואר שהמילה היתה קודמת , כאמרו "כי מולים היו כל העם היוצאים" (יהו' ה , ה); אלא שלא יראה מדברי התורה , שתהיה שרשית בענין ההכנס בברית התורה כמו הטבילה והרצאת הקרבן. כבר נתבאר זה השרש (ראה יבמות מו , א - ב; כריתות ט , א). התועלת הששים הוא במצות , והוא להודיע שראוי למי שיכנס בברית השם יתעלה שיודיעו לו מצות התורה ודיניה , כדי שיוָדע אם יסכים לקבל כמו זה הנימוס התוריי , כי אין ראוי שיקובל זה הנימוס השלם על צד האונס וההכרח. ולזאת הסבה לא סמך משה על מה שהודיע לישראל בערב מענין אלו המצות והמשפטים , אבל רצה בבקר להשיב להם זכרונם בעת הכנסם בבריתו , לראות אם יסכימו ברצונם לקבל אלו המצות. כבר נתבאר זה השרש (ראה יבמות מז , א - ב). התועלת הששים ואחד הוא בדעות , והוא: להודיע כי אלהי השמים הוא אלהי הארץ , ושכל מניעי הגרמים השמימיים הם עלולים ממנו על משל אחד. וזה עיון נפלא מאד , כבר רמז עליו באמרו "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמ' כד , י) , כמו שבארנו (שם). התועלת הששים ושנים הוא במצות , והוא להודיע , כי כבר יהיה מהדיינין מה שיצטרך לשבעים איש , ועוד נוסף עליהם ראש בית דין. ולזה הגביל משה שישבו שבעים איש הזקנים לדון דין אמת , ועמהם במקום משה - אהרן וחור , להביא להם הדבר הקשה. והנה מספר אלו הדיינין לא יצטרך בדיני ממונות , כי אפילו אחד דן , שנאמר "בצדק תשפוט עמיתך" (וי' יט , טו); ואמנם יצטרך בדיני נפשות הגדולים , כמו שיתבאר במה שיבא (ראה פירושו לדב' יג , טז; יז , ה). כבר נתבאר זה השרש (ראה משנה סנה' א). התועלת הששים ושלשה הוא: להודיע שכבר היה שם בהר רושם , הכירו ממנו ישראל הגעת הנבואה למשה באותם הארבעים יום שעמד בהר לקבל התורה בשלמות , כי זה ממה שיוסיף להם ההתאמתות בענין התורה. וזה הרושם הוא האש שהיה בראש ההר וכל ישראל רואים.