תנ"ך - ויאמר משה אל־ה' ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי: (שמות פרק לג פסוק יב)

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: (שמות פרק לג פסוק יב)

ויאמר משה אל־ה' ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני: (שמות פרק לג פסוק יב)

ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני: (שמות פרק לג פסוק יב)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ חֲזִי דְּאַתּ אָמַר לִי אַסֵיק יָת עַמָא הָדֵין וְאַתּ לָא הוֹדַעתַּנִי יָת דְּתִשׁלַח עִמִי וְאַתּ אֲמַרתּ רַבִּיתָך בְּשׁוֹם וְאַף אַשׁכַּחתָּא רַחֲמִין קֳדָמָי :

עין המסורה:

ויאמר משה אל - יי' - ה': שמ' ד , י; יט , כג; לג , יב; במ' יא , יא; יד , יג. הודעתני - ב' (ומלא): שמ' לג , יב; *דנ' ב , כג.

מסורה קטנה:

ויאמר משה אל - יי' - ה'; הודעתני - ב' די בעינא מנך.

רש"י:

ראה אתה אומר אלי. ראה - תן עיניך ולבך על דבריך. אתה אומר אלי וגו' , ואתה לא הודעתני וגו' - שאמרת לי: "הנה אנכי שולח מלאך" (שמ' כג , כ) - אין זו הודעה , שאין אני חפץ בו. ואתה אמרת: הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות , שהרי אמרת לי "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" וגו' , "וגם בך יאמינו לעולם" (שמ' יט , ט).

רשב"ם:

ראה אתה אומר אלי העל - כדכתיב "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד). ואתה לא הודעתני - אלא "הנה מלאכי ילך לפניך" (שם) , ואיני חפץ , כי אם "בלכתך עמנו" (להלן , טז) - בעצמך.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

מלת ראה אתה אומר אלי - כדברי בן אדם. את אשר תשלח עמי - מי הוא המלאך; כי איננו מיכאל , שאמר עליו "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא). ואתה אמרת - כאשר היה בהר אמר לו כן , ואם איננו מפורש. והנה אמר: ואתה אמרת: ידעתיך - ואני אפייס , שאדעך; ואתה אמרת... כי מצאת חן בעיני; ופיוסי: למען אמצא חן בעיניך. ועתה שים לבך לדעתי , ודע , כי אמונות צבאות מעלה ומטה - באמונת מחשבות השם; וכנגד המחשבות - הצורות החקוקות , גם כנגד הצורות - הכללים. והיודע מתאחד עם הידוע; על כן אמרו (ראה ברכות ז , א) ב"דעת עליון" (במ' כד , טז) , שהוא יודע וידוע. ודעת הנבראים איננה כן , כי אין היודע הוא הידוע , בעבור העצם. והנה טעם ידעתיך בשם - שמעלת משה דבקה עם הכל , על כן חדש השם על ידו בעולם אותות ומופתים. וטעם הודיעני נא את דרכיך - כי יוצר בראשית , אין כח בנברא לדעתו , כי אם בדרכיו. ומי שיֵדע דרכיו יֵדענו , כי אז יהיה כמו צורה; על כן אמר: הודיעני נא , ואחר כן: ואדעך. וטעם וראה כי עמך הגוי הזה - זאת היא תפילתו בעדם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר משה. ראה - כאומר: ראה הצרה שאני עומד בה!. ועתה אומַר דקדוק הפרשה: אמר הגאון (ראה רס"ג תורה): ידעתיך - כמו 'כבדתיך'; ואין צריך , כי הוא אחריו: "ואדעך" (להלן , יג).

ר' יוסף בכור שור:

ואתה לא הודעתני - שבתחילה אמרת: "ושלחתי לפניך מלאך" (לעיל , ב) , ולבסוף אמרת: "הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך" (לעיל , ה); ועדיין לא גליתה לי אם תשלח המלאך אם תלך אתה , מפני שהורידו עדיים כמו שצויתה להם. ואתה אמרת ידעתיך בשם - שתודיעני בשם את אשר תשלח עמי. ומשה היה ירא לומר להקדוש ברוך הוא ולהתפלל לפניו שיבא הקדוש ברוך הוא עמהם , מפני שאמר "פן אכלך בדרך" (לעיל , ג) , וסבר: אם אומַר לפניו שילך עמנו , אהיה חב לישראל; לפיכך אמר: הודיעני נא את דרכיך - אמר בלבו: אשאל לפניו שיודיעני מדותיו , ולפי המדות אדע אם טוב לנו שילך עמנו , אם לא. אבל עדיין לא היה יודע לבחור המוטב להם , ולכך אמר: וראה כי עמך הגוי הזה - ובחר להם המוטב , כי אני איני יודע לבחר. ואמר לו הקדוש ברוך הוא: פני ילכו - אני אלך; כמו "ופניך הולכים בקרב" (ש"ב יז , יא); כי זה מוטב להם , שאלך עמהם. והניחותי לך - ממה שהיה לבך נוקפך , איזה תבחר; הרי בחרתי לך המוטב. ואעפ"י כן שהיה משה ירא עדיין ממה שאמר "פן אכילך בדרך" (לעיל , ג) , מכל מקום הודה , כי ודאי כבוד גדול היה לישראל שילך הקדוש ברוך הוא עמהם , כמו שאמר: ונפלינו אני ועמך מכל העם; כי כל העם שאתה מצליח , אתה שולח לפניהם מלאך להצליחם , ואם תשלח לפנינו מלאך - הרי אנו כאחד מהם , ולפיכך: אם אין פניך הולכים , אל תעלינו מזה , כי במה יוָדע? אבל אם תלך עמנו , הרי אנו נפלינו מהם , ששכינתך תלך עמנו.

רמב"ן:

ויאמר משה אל יי' ראה אתה אומר אלי - היה זה בהר סיני בעלותו שם בתשעה עשר בתמוז , ולא הוצרך הכתוב לומר 'ויעל משה אל יי' ויאמר אליו ראה אתה אומר אלי' , כי כל עת היות הכבוד שוכן בהר סיני , בידוע ששם הדבור; וכן אמר "ועתה אעלה אל יי'" (שמ' לב , ל) , ואמר "וישב משה אל יי'" (שם , לא) , ששב אל המקום אשר עמד שם את פני יי' (ע"פ בר' יט , כז). ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי - שאמרת לי "הנה אנכי שולח מלאך" (שמ' כג , כ) , אין זה הודעה , שאין אני חפץ בו; לשון רבנו שלמה. ואיננו נכון בלשון הכתוב; ועוד , כי למה יאמר עתה כן , ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו , וכי יבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל? אבל הענין , כי הקדוש ברוך הוא אמר בכאן למשה: "ושלחתי לפניך מלאך" (לעיל , ב) , ומשה אמר לו: לא הודעתני מי הוא המלאך שתשלח עמי , אם הוא המלאך הראשון ששמך בקרבו (ראה שמ' כג , כ) , וזה טעם ואתה אמרת ידעתיך בשם - שידעתני ותרוממני בשמך; וכן כתב רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך , להלן , כא). ועל דעתו , המלאך אשר יבחרו בו הוא מיכאל - הבין בטוב שכלו בפסוקים , כי המלאך הראשון רצוי למשה ולישראל; אבל לא יוכל לדעת האמת , כי לא שמע ולא ינבא.

רלב"ג - ביאור המילות:

ידעתיך בשם - רוצה לומר: ידיעה פרטית , והיא הידיעה אשר בעבורה דבקה ההשגחה הפרטית בו; והם כמו שמות נרדפים בזה הענין , רוצה לומר: הידיעה וההשגחה .

רלב"ג - ביאור הפרשה:

אמר משה אל השם יתעלה: ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם , ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ממלאכיך להנחיל לישראל את הארץ , ולזה לא ידעתי אם יספיק לי זה , אם לא. ואמנם אמר זה , כי אם היה זה המלאך השכל הפועל , יספיק לו; וזה מבואר למי שעיין בדברינו ברביעי ובששי מ'ספר מלחמות יי''. וגם כן הנה אתה אמרת , שידעת אותי בשם ומצאתי חן בעיניך , באופן שתדבק השגחתך בי; ועתה אשאל ממך , אם מצאתי חן בעיניך שתשגיח בי , להודיעני דרכי השגחתך בנמצאות , ובזה אדע עצמוּתך; כי הפעולה מורה על הפועֵל , וממנה יעמוד האדם על אמתת עצמוּת השם יתעלה , לפי מה שאפשר , כמו שבארנו בחמישי מ'ספר מלחמות יי''. והנה ידיעתי אותך תהיה סבה שאמצא חן בעיניך יותר ממה שאני מוצא עתה , כי השגחת השם יתעלה תדבק יותר באשר ידעהו ידיעה יותר שלימה , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. ואשאל ממך עוד , שתראה כי הגוי הזה לבדו הוא עמך , ולזה ראוי שתחמול עליהם ותדבק השגחתך בהם.

תועלות לרלב"ג:

(שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק ששי: שמ' לג , יב - לד , לה) התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא: להודיע שראוי לַשלם להתפלל לשם יתעלה בעד עמו ולהשתדל לפי מה שאפשר שיִמלטו מהרע שהוא נכון לבא עליהם; הלא תראה מה שהתעצם משה עם השם יתעלה והתנפל לפניו ארבעים יום וארבעים לילה בעד ישראל , עד שהשיג מה שרצהו מזה. וכזה תמצא שאמר שמואל לישראל: "וגם (לפנינו: גם) אנכי חלילה לי מחטוא ליי' מחדל להתפלל בעדכם" (ש"א יב , כג). התועלת השמנה עשר הוא בדעות , והוא: להודיע כי מי שהשיג יותר מאמתת השם יתעלה הוא אשר תדבק בו השגחתו יותר; ולזה אמר: "ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמ' לג , יג). התועלת התשעה עשר הוא בדעות , והוא: להודיע שלא ישיג האדם מהשם יתעלה על דרך תפלה אלא מה שדרך השם יתעלה לעשות , כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמ' לג , יט). וזה , כי השם יתעלה לא ישתנה; ואמנם ימָצא תועלת בענין התפלה - לתקן המקבל , שיהיה ראוי לזה הטוב שישאל מהשם יתעלה , או שלא יגיע לו זה הרע כשהיה הוא המתפלל; כי מפני ההתבודדות שיהיה לו בשם יתעלה בעת התפללו , תדבק נפשו בו , ויהיה מפני זה ראוי שתדבק בו ההשגחה הפרטית. או יהיה זה התועלת מפני ההשגחה הדבקה במתפלל , שיתחייב ממנה שיִמלט המקבל מהרע , כדי שלא יגיע למתפלל צער וכאב לב. או יהיה זה התועלת מפני שהמתפלל ישתדל לתקן המקבל באופן שיהיה ראוי לזה , כמו שעשה משה שהשתדל להרוג העובדים ולהשחית העגל באופן שיהיו ישראל ראויים למחילת העון ההוא. ובכלל , הִנה השנוי יבא מצד המקבל , לא מצד השם יתעלה; ולזה לא השיג משה מהשם יתעלה שילך בקרב ישראל אם לא באמצעות תקונו אותם אל שיהיו ראויים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה , כמו שנתבאר במה שאמר במה שבקש משה מהשם יתעלה שילך בקרבם: "הנה אנכי כורת ברית" וגו' (שמ' לד , י) - רוצה לומר , שבאמצעות זה יתוקנו אל שיהיו ראויים אל שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה. התועלת העשרים הוא בדעות , והוא: להודיע כי דרכי השם יתעלה אפשר שישיגם האדם מצד פעולותיו , ואולם עצמותו לא יושג על השלמות לשום נמצא זולתו; ושאי אפשר שישיג האדם על השלמות אחד מהשכלים הנפרדים. ואולם יושג לאדם עצמות השם יתעלה באופן חסר , כאלו היתה שם מחיצה מבדלת בינינו ובינו; וזה , שכבר נשיג ממנו שהוא נמצא תמיד מעצמותו , ומה שידמה לזה מהענינים שנשיגם מהשם יתעלה. וכבר בארנו אמתת זה כולו בחמישי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ג , פרקים ה - ט). התועלת העשרים ואחד הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיתרשל האדם מקניין המושכלות מפני שכבר קנה מהם חלק גדול , אבל ראוי שלא יקצר בזה , וישים כל השתדלותו להוסיף בידיעה תמיד , כי זה כל פרי האדם. הלא תראה , כי משה רבינו עליו השלום , עם עוצם חלקו בהשגות העיוניות , היה משתוקק תמיד להוסיף בהם , עד שכבר הביאהו זה לבקש מה שנמנעה השגתו , וזה כולו לעוצם תשוקתו להשגות הנכבדות. התועלת העשרים ושנים הוא בדעות , והוא: להודיע אמתת ההשגחה האלהית הפרטית וחיובה והסרת הספקות הנופלות בה , במה שנזכר מאלו התארים המורים על זה באמרו "יי' אל רחום" וגו' (שמ' לד , ו - ז) , כמו שבארנו מענינם (בה"פ שם). וכבר יתבאר ביאור שלם , שמאלו הצדדים יתבאר חיוב מציאות ההשגחה הפרטית באדם השלם , ושמהם יותרו כל הספקות הנופלות בה למי שעיין בדברינו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ו). התועלת העשרים ושלשה הוא: להודיע עוצם מדרגת משה בנבואה , עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי , אבל היה הענין בהפך; רוצה לומר , שלא היה יכול על הסרתו כי אם בקושי ובהשתדלות , ובהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל השתדלות כלל. ובזאת המדרגה העצומה נתיחד משה מבין שאר הנביאים , להנתן זאת התורה האלהית על ידו. התועלת העשרים וארבעה הוא במצות , והוא מה שצוה לשבות מעבודת הארץ בשנת השמטה , שנאמר "בחריש ובקציר תשבות" (שמ' לד , כא). והנה נתפרש בפרשת 'בהר סיני' תמורת זאת השביתה , שנאמר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ" (וי' כה , ד - ה). ולזה אינו חייב מן התורה כי אם על אלו , והשביתה תהיה גם כן מאלו , כי היא בנושא בעינו אשר הזהיר עליו; ואחד כרם ואחד שאר אילנות. כבר נתבאר זה בראשון ממועד קטן (ב , ב - ג , ב). והנה בפרשת 'בהר סיני' (וי' כה , א - ז) יתבאר בגזרת השם שלימות דיני השביעית. וכבר בארנו התועלת בזאת המצוה במה שעבר (תועלת מה בפרשת 'משפטים' חלק שמיני). והנה בארו מזה רבותינו ז"ל (ראה משנה שביעית א , ד) , שקצירת העומר דוחה שבת , כמו שזכרנו (בה"פ שמ' לד , כא); אלא שכבר יתבאר זה מהשרשים הכוללים מפני שקבוע לה זמן , ומה שזה דרכו דוחה 'לא תעשה'.