תנ"ך - פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם ה' צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: (חגי פרק א פסוק ט)

פָּנֹה אֶל־הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ יַעַן מֶה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ: (חגי פרק א פסוק ט)

פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם ה' צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו: (חגי פרק א פסוק ט)

פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו: (חגי פרק א פסוק ט)

תרגום יונתן:

מִתפְּנַן אַתּוּן סַגִּי וְהָוֵי לִזעֵיר וּמַעֲלִין אַתּוּן לֵיהּ לְבֵיתָא וַאֲנָא שָׁלַח בֵּיהּ מְאֵירְתָא חֲלָף מָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת חֲלָף בֵּית מַקדְּשִׁי דְהוּא חָרוּב וְאַתּוּן רָהֲטִין גְּבַר לְבֵיתֵיהּ :

עין המסורה:

למעט - ב' בקמץ: חגי א , ט; דה"ב כט , לד. למעט - ז' בקמץ (בלישנא): ראה הו' ח , י. ונפחתי - ב' בתרין לשנין: יח' כב , כא; *חגי א , ט. מה - כ"ד (בסגול , בלישנא): *שמ' לב , א , כג; ש"א ד , ו , יד , טז; טו , יד; ש"ב א , ד; מ"א יד , יד; מ"ב א , ז; ד , יג , יד; יש' א , ה; יר' ח , ט; יא , טו; טז , י; חגי א , ט; תה' ד , ג; י , יג; מש' לא , ב; איוב ז , כא; קה' ב , יב , כב; ז , י; איכה ה , א. וכל הסמוך לעי"ן ולחי"ת דכותהון בר מן ה': בר' לא , לב; מ"ב ח , יג; מל' ב , יד; *דנ' ד , לב; *עז' ו , ט. נאם יי' צבאות - כ"ו: ראה נח' ב , יד.

מסורה גדולה:

ונפחתי ב' וכנסתי אתכם והבאתם הבית. ואינון בתרין לשנין.

מסורה קטנה:

למעט - ב'; ונפחתי - ב'.

רש"י:

פנה אל הרבה - עד הנה הייתם סבורים להביא מן השדה הרבה , והבאתם מעט. ונפחתי בו - אביא עליו מכת רקבון והתלעה (ראה ספ"ד מ). ונפחתי - לשון "נופח באש פחם" (יש' נד , טז).

ר' יוסף קרא:

ונפחתי בו - כך היה בתחילה , שלא היה עתו עדיין לבנות , שהייתי נופח בכל יגיעכם ולא היה בו ברכה.

ראב"ע:

פנה - עד עתה פניתם אל הרבה , והבאתם אותו אל בתיכם , ונפחתי בו - באותו המעט , ואין בו ברכה. ועתה דעו יען מה - והטעם: למה היה כן? בעבור ביתי אשר הוא חרב , ואתם רצים - כל אחד מכם הולך , ואין איש שם על לב חרבן ביתי , לבנותו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

כה אמר יי': עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית , וארצה בו ואכבדה אמר יי'. ואם לא תעשו כן , דעו כי תפנו אל הרבה - והנה מעט (לפנינו: למעט). ואפילו אותו מעט , כשתביאו אותו בבית - ונפחתי בו.

ר' אליעזר מבלגנצי:

ונפחתי בו - והווה לרוח ולמפח נפש (ע"פ איוב יא , כ).

רד"ק:

פנה. אם תעלו ההר ותביאו עץ לבנות הבית (ראה לעיל , ח) , תסור המארה מכם; אבל עתה: פנה אל הרבה והנה למעט - פירושו: והנה פנותכם הוא למעט , הפך מה שחשבתם שתפנו אל הרבה. ונפחתי בו - כמו הדבר שיִכלה בנפיחת הפה. ויונתן תרגם: "ואנא שלח ביה מארתא".

ר' יוסף כספי:

פנה אל הרבה וכו' - הטעם: עתה הוא כן. ונתן סבה פועלת לזה: יען ביתי אשר הוא חרב וכו'. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. והבאתם הבית - וכאשר תביאו הבית אותו המעט , ונפחתי בו - כדרך אדם נופח בפיו כל אבק ודבר דק , והולך לו לרוח.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:

פנה אל הרבה - למעלה עונה , "והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" (לעיל , ו): וגם פונה האדם למשא ומתן הרבה - והנה הריוח למעט. והבאתם - שכרכם ותבואותיכם אל הבית , ונפחתי בו - שהייתי נותן בו מארה.