תנ"ך - כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס (דברים פרק ל פסוק יד)

טקסט וניקוד:

כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: ס (דברים פרק ל פסוק יד)

טקסט בלבד:

כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו: ס (דברים פרק ל פסוק יד)

תיקון קוראים:

כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו: ס (דברים פרק ל פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי קָרִיב לָך פִּתגָמָא לַחדָּא בְּפוּמָך וּבלִבָּך לְמִעבְּדֵיהּ :

עין המסורה:
לעשתו - ה' (וחסר): *בר' מא , לב; שמ' יב , מח; דב' ל , יד; יר' א , יב; דה"ב ל , ג.

מסורה קטנה:
לעשתו - ה'.

רש"י:
כי קרוב אליך - התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה.

רשב"ם:
כי קרוב - אלא.

ראב"ע:
בפיך (ובלבבך לעשותו) - שכל המצות עיקרם הלב; ויש מהם זכר הפה , לחיזוק הלב; ויש מעשה , כדי שיזכר הפה.

ר' יוסף בכור שור:
בפיך ובלבבך לעשותו - פה בלא לב אינו כלום , דאחר כוונת הלב הן ה'דברים'. דכל העושה מצוה ואין לבו לשמים , אינו כלום , כדכתיב "וכל כשרון המעשה אשר היא קנאת איש מרעהו" (ראה קה' ד , ד) - ואין הכשרון לשמים - "גם הוא הבל" (ראה שם). ולב בלא פה זו היא מחשבה שאינה באה לידי מעשה , ואינו כל כך.

רמב"ן:
וטעם כי המצוה הזאת - על כל התורה כולה. והנכון , כי על התורה יאמר "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" (דב' ח , א) , אבל המצוה הזאת - על התשובה הנזכרת; כי "והשבות אל לבבך" (לעיל , א) , "ושבת עד יי' אלהיך" (לעיל , ב) - מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון ה'בינוני' - לרמוז בהבטחה , כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם - לאמר , כי "אם יהיה נדחך בקצה השמים" (לעיל , ד) ואתה ביד העמים , תוכל לשוב אל יי' ולעשות כל מה שאנכי מצוך היום , כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך , אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום. וזה טעם בפיך ובלבבך - שיתוַדו את עונם ואת עון אבותם (ע"פ וי' כו , מ) בפיהם , וישובו בלבבם אל יי' ויקבלו עליהם קיום התורה לדורות; כאשר הזכיר "אתה ובניך בכל לבבך" (לעיל , ב) - כמו שפירשתי (שם).

רלב"ג:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום - אמר שהמצוה הזאת אינה בשמים , שיצטרכו לביאור בה על ידי נביא , כי מה שראוי להיות בה נכלל בזאת התורה; ואינה גם כן באופן מהעומק שיצטרכו לשוטט מעבר לים להבין דבריה. כי המצוה מעניינה , והיא עשיית המצות , הוא דבר קל מאד להגיד אותו בפה ולצייר אותו בלב; וזה , כי לא צותה התורה להעמיק העיון בה עד שיעמדו על כונותיה לפי מה שאפשר , אך בטחה כי זה יתכן שישלם עם מה שהיישירה אליו מזה , מעניין הבדל הכהנים והלויים לעבודת השם יתעלה , כמו שבארנו במה שקדם (וי' ח , לד).
ריכוז קישורים