תנ"ך - התקוששו וקושו הגוי לא נכסף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף: (צפניה פרק ב פסוק א)

טקסט וניקוד:

הִתְקוֹשֲׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף: (צפניה פרק ב פסוק א)

טקסט בלבד:

התקוששו וקושו הגוי לא נכסף: (צפניה פרק ב פסוק א)

תיקון קוראים:

התקוששו וקושו הגוי לא נכסף: (צפניה פרק ב פסוק א)

תרגום יונתן:
אִתכַּנַשׁוּ וְאֵיתוֹ וְאִתקָרַבוּ עַם דָּרָא דְּלָא חַמֵיד לִמתָב לְאוֹרָיתָא :

מסורה קטנה:
התקוששו - ל'; וקושו - ל'.

רש"י:
התקוששו - התלקטו והאספו יחד; [כמו "לקושש קש" (שמ' ה , יב).] וקושו - מעשיכם; השוו מעשיכם לדעת קונכם. הגוי לא נכסף - "דלא חמיד למיתוב לאורייתא" (ת"י).

ר' יוסף קרא:
התקוששו וקושו - הואיל וכן נגזר עליכם , טוב לכם שתקשטו עצמיכם , ואחר כך קשטו אחרים (ע"פ ב"מ קז , ב). הגוי לא נכסף - שאינו חמוד להקדוש ברוך הוא.

ראב"ע:
התקוששו - הטעם: התווכחו והוכיחו. ורבי משה [הכהן] אמר: התקבצו וקבצו , מגזרת "לקושש קש" (שמ' ה , יב) , שהוא לאסוף הקש. ואחרים אמרו: כמו תרגום "זקנתי ושבתי" (ראה ת"י ש"א יב , ב). לא נכסף - אינו אהוב ונחמד לגוים; מגזרת "נכספה וגם כלתה" (תה' פד , ג).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
התקוששו וקשו (בנוסחנו: וקושו) - פירוש: לזו המלה אין לה דמיון במקרא , ופירושו כפי עניינו: התווכחו עצמכם והוכיחו אחרים. הגוי לא נכסף - פירוש: אתם , שאתם עם שאינו נחמד; כמו "נכסף נכספת" (בנוסחנו: נכספתה; בר' לא , ל).

ר' אליעזר מבלגנצי:
התקששו וקשו (בנוסחנו: וקושו) - הקבצו והתלקטו וקַבצו גם אחרים עמכם. גוי שלא נכסף - ותאב וחומד אני לו , שארחם עליו , וקל מהרה (ע"פ יואל ד , ד) אפרע ממנו אם לא ישוב. ולכך האספו וקראו עצרה (ע"פ יואל א , יד) לשוב אלי ,

רד"ק:
התקששו וקשו (בנוסחנו: התקוששו וקושו) - עניין חפוש הדברים ולקיטתם; כמו "לקושש קש" (שמ' ה , יב); "מקושש עצים" (במ' טו , לג). וכן פירוש התקוששו - התחפשו ממומיכם וחפשו מומי אחרים אחר כן , ובערו אותם. וכן אמרו רבותינו ז"ל מזה הפסוק (ראה סנה' יח , א): קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. ועוד אמרו (ראה איכ"ב ג , מא): נקשט גרמין עד לא נקשט אחרים. וקשו - בשי"ן דגושה לחסרון הכפל , כמו "סובו את העיר" (יהו' ו , ז). הגוי לא נכסף - לא נכסף ולא התאוה אל זה , להתקושש ולקושש; כמו "נכספת (בנוסחנו: נכספתה) לבית אביך" (בר' לא , ל). ויונתן תרגם: "דלא חמיד למתב לאוריתא". ואדני אבי ז"ל כתב: הגוי שאינו נכלם ולא יבוש ממעשיו; מלשון רבותינו ז"ל: איכסיף באכסופי אפיה (ראה סנה' מב , א).

ר' יוסף כספי:
וקשו (בנוסחנו: וקושו) - השי"ן בדגש כי שרשו 'קשש' , כמו התקוששו; ובא הכפל לחזוק , כמו "התמהו ותמהו" (יש' כט , ט). וזה כענין "מקושש עצים" (במ' טו , לב); "לקושש קש" (שמ' ה , יב). וסוג זה הענין - אסיפת פרטים דקים וקִבוצם יחד; והפרט העצמי ביחוד.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
התקוששו וקושו - כמו "ולמוכיח בשער יקושון" (יש' כט , כא) , שפירוש: היו מוכיחין למוכיחן. גם הֵנה יש לפרש: תיווכחו ותוכיחו אחרים. וקושו ו"יקושון" - כולם הם מפעלי הכפל , ומשפטם להיות דגושים ובא הנח תמורת הדגש. או יש לומר שהוא מלשון "לקושש קש" (שמ' ה , יב) , כלומר: התקבצו אתם וקַבצו גם אחרים לעשות תשובה. הגוי לא נכסף - בעיני הבורא , מרוב עונם; לשון חמידה , כמו "כי נכסוף נכספת" (בנוסחנו: נכספתה; בר' לא , ל).
ריכוז קישורים