תנ"ך - כה הראני אדני ה' והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ: (עמוס פרק ז פסוק א)

כֹּה הִרְאַנִי אֲדנָי יְהֹוִה וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ וְהִנֵּה־לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ: (עמוס פרק ז פסוק א)

כה הראני אדני ה' והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך: (עמוס פרק ז פסוק א)

כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך: (עמוס פרק ז פסוק א)

תרגום יונתן:

כְּדֵין אַחזְיַנִי יְיָ אֱלֹהִים וְהָא בִּריַת גּוֹבַי בְּאַוַל צִמוּח לַקִישׁ וְהָא צִמוּח דַּעֲדַק בָּתַר דְּאִתגְּזֵיזַת שִׁיחֲתָא דְמַלכָּא :

עין המסורה:

גבי - ב': עמ' ז , א; נח' ג , יז. בתחלת - ו': ש"ב כא , ט; מ"ב יז , כה; עמ' ז , א; רות א , כב; דנ' ט , כג; עז' ד , ו. עלות - ו' (מלא וחסר): בר' לב , כה; שמ' יט , יב; שו' יט , ל; עמ' ז , א; נחמ' ג , יט; דה"ב לו , טז.

מסורה קטנה:

גבי - [ב']; עלות - ו'; הלקש - ל'; לקש - ל'; גזי - ל'.

רש"י:

כה הראני - פורענות שהיה רוצה להביא , גובאי (לפנינו: גבי). בתחילת עלות הלקש - הוא לשון 'מלקוש' , שהתבואה עולה בקנה שלה. והנה לקש היה צומח אחר גזי המלך - אחר שגזזו תבואת המלך: עד שלא עלת בקנה היו גוזזים אותה שחת , להאכיל לבהמות. וכן תירגם יונתן: "דאיתגזיאת שיחתא דמלכא". ולשון משנה הוא (ראה מנחות י , ח): קוצר לשחת ומאכיל לבהמה.

ר' יוסף קרא:

והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש - גובי זהו מין ארבה. בתחילה , כשהתבואה עולה מן הארץ , והנה לקש אחר גזי המלך - כתרגומו: "בתר דאיתגזירת שיחתא דמלכא" , והוא ששנינו (ראה ירוש' פאה ב , א [טז , ד]): 'הקוצר לשחת'. כשהיתה התבואה צומחת היו גוזזים הקנה שהיה רך , כדי שיצמח אחר תחתיו שיהא חזק וגדול , כדי לסמוך שיבולת התבואה הגדילה אחריו; ואותה תבואה קורא 'לקש גזי המלך' - שגוזזים תבואת המלך.

ראב"ע:

כה. אמר רבי משה כי יוצר - כמו 'חִבּור'; וכמהו לפי דעתו "יוצר עמל עלי חק" (תה' צד , כ). והנכון שהוא כמשמעו. וגובי - תרגום "ארבה" (שמ' י , ד ת"א); והנה ראה שהשם היה יוצר ארבה. הלקש - העשב העולה ברדת המלקוש. והנה לקש - כבר נגזז לצורך בהמות המלך קודם עלות הקנה. והנה "אם כלה" זה הארבה "לאכל את עשב הארץ" (להלן , ב) - נמות ברעב. וטעם "כלה" - בעבור גזי; כדרך "ירד כמטר על גז" (תה' עב , ו) , שהוא לשון 'גזיזה'.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

כה הראני יי' אלהים - פירוש: יאמר הנביא: כך הראני הקדוש ברוך הוא בחלום , כאילו הוא יוצר גוביי , הוא ארבה , בתחלת עלות הלקש - בעת שיבוא המלקוש , והוא בניסן. והנה לקש אחר גזי המלך - אחר שיגוזו צאן המלך. וגם הראני בחלום כאילו כלה לאכול את עשב הארץ.

ר' אליעזר מבלגנצי:

והנה יוצר גובי - והנה הוא , המקום , בורא ארבה לאכול פרי האדמה. בתחלת עלות הלקש - בתחלת גדול תבואת מלקוש אשר בניסן , בעוד שלשה חדשים לקציר (ע"פ עמ' ד , ז). והנה לקש - והנה תבואה מגודלת במלקוש אחר שנגזזו תבואות המלך - שנגזזים ראשונה. גזי - כמו "ירד כמטר על גז" (תה' עב , ו); שסמוך לזמן המלקוש שבניסן גוזזים התבואות מן העלים שלהם , שתגדל בקנה ושבלת כשירד המטר.

רד"ק:

כה הראני. יוצר גובי - אסיפת הארבה; כמו "וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה" וגו' , "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" (בר' ב , יט) , שעניינו: ויאסף. ויוצר - שם בשקל "ואת היותר החרמנו" (ש"א טו , טו). או פירושו: יצירת הארבה; כלומר , שראה במראה הנבואה שהיה יוצר הארבה בשעתו , בעת שראהו. וכן תרגם יונתן: "בריית גובא". או יהיה יוצר - פועל , לא שם; רוצה לומר , שראה האל שהיה יוצר ארבה. גובי - תרגום "ארבה" (שמ' י , ד): "גובא" (ת"א); והיו"ד - לרבים. ובא בסימן אחד מסימני הרבים , שהוא יו"ד מ"ם , וגובי - כמו 'גובים'; וכן "וקרע לו חלוני" (יר' כב , יד) - כמו "חלונים" (יואל ב , ט); "וחשופי שת" (יש' כ , ד) - כמו 'חשופים'. וכן בא ארבה בסימן רבים , אלא שהוא משקל אחר: "כמשק גבים" (יש' לג , ד). בתחלת עלות הלקש - העשב היוצא באחרונה יקרא 'לקש' , כמו המטר האחרון "מלקוש" (דב' יא , יד). והנה לקש - והלקש הזה היה עולה אחר גזי המלך , כלומר: אחר שהיה נגזז העשב למאכל בהמות המלך , אחר כן היה צומח העשב והוא נקרא 'לקש'; והנה הארבה היה אוכלו. ותרגם יונתן: "באוול צמוח לקש והוא צמוח דעדק בתר דאיתגזיזת שחתא דמלכא".

ר' יוסף כספי:

כה הראני יי' אלהים והנה יוצר גובי וכו'. יוצר - שם דמיון ראשון כמו 'יצר' , או שם נגזר כמו "יוצר הרים" (עמ' ד , יג); "הנני יוצר עליכם" (יר' יח , יא); כמו שיאמר עוד "והנה קורא" (להלן , ד). והכל עולה לענין אחד. וטעם גובי - שם כלל לארבה; כמו "שדי" (יש' נו , ט) , "שרי" (יש' י , ח) , ורבים כן לאין מספר. וטעם לקש - מענין "מלקוש" (הו' ו , ג); כי ענינו: סוג לכל דבר נמצא מאוחר בזמן. ולכן זה שם ידוע אצלם , כמו "שחיס" ו"ספיח" (יש' לז , ל). וטעם גיזי - שם מ"גוזז" (ש"א כה , ד); והם הקוצרים , בכלי הנקרא 'זאייל' בלשוננו , כל אחו ועשב גדול. ודרך המלכים להיות להם זה לרעות שם הסוסים , ואחר יעלה דשא ועשב באדמה עוד. והיה הארבה משל למלך אשור לרבויו ולכלותו כל העמים , כי זה הוא ענין החיה הראשונה (ראה דנ' ח , ג - ד). ואחר המשילהו השם לו באש (ראה להלן , ד) , כי הדבר האחד יומשל במשלים רבים. וכבר זכרנו כמו זה הרבה (ראה פירושו יש' י , ה ועוד) , וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:

כה הראני יי' - נתחלף הסגול בחרק. והנה השם יוצר ארבה לבוא בתחילת עלות הלקש - הם השבלים בשעה שמתמלאות; מלשון "מלקוש" (זכ' י , א). והנה לקש אַחֵר היה עולה אחר גזי המלך - הוא חיל ארבה; מלשון "ויגז שלוים" (במ' יא , לא).