תנ"ך - וזכרת את־כל־הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את־אשר בלבבך התשמר מצותו מצותיו אם־לא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִיכֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּתְךָ֜ לְנַסֹּתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖ו מִצְוֺתָ֖יו אִם־לֹֽא: (דברים פרק ח פסוק ב)

וְזָכַרְתָּ אֶת־כָּל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת־אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֺתָו מִצְוֺתָיו אִם־לֹא: (דברים פרק ח פסוק ב)

וזכרת את־כל־הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את־אשר בלבבך התשמר מצותו מצותיו אם־לא: (דברים פרק ח פסוק ב)

וזכרת את־כל־הדרך אשר הוליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את־אשר בלבבך התשמר מצותו מצותיו אם־לא: (דברים פרק ח פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

וְתִדכַר יָת כָּל אוֹרחָא דְּדַבְּרָך יְיָ אֱלָהָך דְּנָן אַרבְּעִין שְׁנִין בְּמַדבְּרָא בְּדִיל לְעַנָיוּתָך לְנַסָיוּתָך לְמִדַּע יָת דִּבלִבָּך הֲתִיטַר פִּקוֹדוֹהִי אִם לָא :

עין המסורה:

ענתך - ב': דב' ח , ב , טז. מצותו - ג' כתיב (חסר יו"ד): דב' ז , ט; ח , ב; כז , י. אם - לא - ז' סופי פסוקים: בר' כד , כא; כז , כא; לז , לב; שמ' טז , ד; במ' יא , כג; דב' ח , ב; שו' ב , כב.

מסורה קטנה:

ענתך - ב'; התשמר - ל'; מצותו - מצותיו ק'; אם - לא - ז' סופ' פסוק'.

רש"י:

התשמר מצותיו - שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו.

רשב"ם:

למען ענותך - זהו עינוי: שאין פת בסלך (ראה יומא עד , ב) , וחייך תלוים למרום בכל יום.

ראב"ע:

כל המצוה - הטעם: אם רציתם לשמור המצות למען תחיו , זכרו את הדרך. למען ענותך לנסותך לדעת - פרשתיו (בר' כב , א).

ר' יוסף בכור שור:

וזכרת את כל הדרך - כלומר: אם יאמר לך לבך לחמוד הכסף והזהב (ראה דב' ז , כה) , וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב. ויענך - בדרך , כדכתיב "ענה בדרך כחי" (תה' קב , כד). וירעיבך - במן , שלא היה נותן לו אלא "דְבר יום ביומו" (שמ' טז , ד) , והיינו וירעיבך; שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו (ראה יומא יח , ב). וכל זה לנסותך אם תשמור מצותיו - שתהא צריך לו דְבר יום ביומו (ראה שמ' טז , ד) , ותירא אותו ותשמור מצותיו. ועוד , כי אין אדם ראוי לו כל התורה והמצות אלא אם כן יכול לסבול ענויין ותוכחות , להעמיד עצמו מן המאכל ומן המשתה ולהרעיב את עצמו; ולכך ניסה אתכם בכל זה במדבר. וגם האכילך את המן אשר לא ידעו אבותיך - ולא היו מאנים (? אולי: מעונים) , למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם , ולא תשים בטחונך על הלחם ולא על מזונות , שעל כל מוצא פי יי' - כלומר: על מצותיו וחוקיו שיצא מפיו - יחיה האדם , ובהם תשים בטחונך ורוב עסקיך , כי הם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא. ולכך לא תלך אחר חמדת הלב לחמוד כסף וזהב באיסור (ראה דב' ז , כה); מוטב לך למנוע עצמך ממנו , לשמור המצות , כי העינוי מביאך לאחרית טוב (ראה להלן , טז) , כמו שהראה לך הקדוש ברוך הוא במדבר - שעינך והרעיבך , ולבסוף נתן לך אחרית טוב , שהביאך אל ארץ טובה (ראה להלן , ז). אי נמי: וזכרת את כל הדרך - שתשים לליבך כמה הטריחך הקדוש ברוך הוא כדי שתשמור מצותיו , ומתוך כך תבין בלבך שהקדוש ברוך הוא חפץ ורוצה שתשמור מצותיו , ותהיה זהיר בהם.

רמב"ן:

וזכרת את כל הדרך - יאמר , כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלימה , ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם (ע"פ תה' לז , כה) , כי השם פרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותו. וכבר פירשתי בפרשת המן (שמ' טז , ד) טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא - כי היה נסיון גדול להם , שלא ידעו עצה לנפשם , ויכנסו במדבר הגדול , לא מקום לחם , ואין בידם כלום מן המן , אבל ירד דבר יום ביומו (ראה שמ' טז , ד) וחם השמש ונמס (ראה שם , כא) , וְירעבו אליו מאד (ראה להלן , ג); וכל זה עשו - לשמור מצות השם ללכת באשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם (ע"פ בר' לה , ה) , אבל הביאם בנסיון הזה , כי ממנו יוָדע שישמרו מצותיו לעולם.

רלב"ג:

למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך - הרצון בזה , שהשם יתעלה הסכים לענות אותם זה הזמן הארוך אשר הוליכם במדבר , והיתה תוחלתם בירושת הארץ תוחלת ממושכה (ע"פ מש' יג , יב) , כדי לנסותם בכל זה הזמן , אם הם עדיין חזקים במצות השם יתעלה אם לא. ולזה יסרם שם על מרותם פיו תכף שהיו עושים המרי , כדי שיהיו חזקים בשמירת מצות השם יתעלה לטוב להם , ולהורישם את הארץ אשר נשבע לאבות.