תנ"ך - הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: (עמוס פרק ו פסוק א)

טקסט וניקוד:

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (עמוס פרק ו פסוק א)

טקסט בלבד:

הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל: (עמוס פרק ו פסוק א)

תיקון קוראים:

הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל: (עמוס פרק ו פסוק א)

תרגום יונתן:
יֵי דְּשָׁלַן שְׁלֵיוָא בְצִיוֹן וּמִתרַחצִין עַל כַּרכָא דְשֹׁמְרוֹן מְקַיְמִין שׁוּם בְּנֵיהוֹן כְּשׁוּם בְּנֵי עַמְמַיָא וּמדַמַן דְּיִסתַּמכוּן עֲלֵיהוֹן בֵּית יִשׂרָאֵל :

עין המסורה:
השאננים - ג': עמ' ו , א; זכ' א , טו; תה' קכג , ד. ראשית - כ"ח: בר' י , י; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' ב , יב; כג , י; במ' טו , כ; כד , כ; דב' יח , ד; כא , יז; כו , י; לג , כא; ש"א טו , כא; יר' ב , ג; מט , לה; יח' כ , מ; מח , יד; עמ' ו , א; מי' א , יג; תה' עח , נא; קה , לו; קיא , י; מש' א , ז; ד , ז; ח , כב; יז , יד; איוב מ , יט; נחמ' י , לח; דה"ב לא , ה.

מסורה גדולה:
השאננים ג' הוי וקצף גדול אני קצף הלעג השאננים .

מסורה קטנה:
השאננים - ג'; נקבי - ל' וחס'; ראשית הגוים - ל'.

רש"י:
[השאננים יושבים בציון , והבוטחים בעושרם היושבים בהר שומרון.] נקובי ראשית הגוים - לכם היו קורין 'גוי המשובח שבגוים'. ובאו להם בית ישראל - והם בחרו במשפטי הגוים ובאו לכללם. [יונתן תירגם: שנוקבין שמותם בשם בני נכר החשובין , כגון סיסרא ובן הדד , כדי שיסמכו עליהם בית ישראל ויצליחו בם; צלמיהם עובדים , שמותם חומדים.]

ר' יוסף קרא:
נקובי ראשית הגוים - ישראל הנקובים בשמותם , והם ראשונים לכל גוי להתפאר ולומר בפני האומות: אין בכל עריכם ובכל ארצכם שיהו דומין לארצינו הטובה ולערינו הבצורות! ובאו להם בית ישראל - הם באים בדברים עם האומות , לומר:

ראב"ע:
הוי - זה לאות על גלות נבוכדנצר. נקובי ראשית הגוים - הם ישראל; ונקראו גוים בעבור היותם רבים. ובאו להם בית ישראל - כי הם ברשותם.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון - פירוש: יאמר הנביא לישראל: אוי לכם , מלך יהודה ומלך ישראל , שתשבו בציון בשאנן ותבטחו בהר שומרון , ואתם נקובי ראשית הגוים - כמו "אשר נקבו בשמות" (במ' א , יז); ויבאו להם בית ישראל.

ר' אליעזר מבלגנצי:
הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון - "ולא נחלו על שבר יוסף" (להלן , ו) , ולא ישימו על לב פרצים שפורצים בם מלכי ארם ומלכי אשור; והולכים ודלים (ע"פ ש"ב ג , א) , והאומות הולכים וגדלים. והם אומרים: שלום יהיה לנו (ע"פ דב' כט , יח) , ומתענגים ומתעדנים בהיכליהם; כמו שמפרש והולך (להלן , ד - ו). ואינו מקנתר אלא למלכי דוד וישראל , שהם נקובי ראשית הגוים , ועליונים וראשים על כל גויי הארץ היו (ע"פ דב' כח , א). ובאו להם - לאילו שתי הממלכות , כל בית ישראל , וכלם כפופים להם ובאים להם למשפט; והיה להם לעשות צדקה ומשפט לכל עמם (ע"פ ש"ב ח , טו) , ולצאת ולבא לפניהם (ראה במ' כז , יז; דב' לא , ב) ולהורות הדרך הטובה והישרה.

רד"ק:
הוי השאננים בציון - שמרון היתה ראש הממלכה לישראל , וציון - ראש ממלכת יהודה. ואמר: אוי לעשירים אשר בהם , שהם שאננים ובוטחים שלא תבוא עליהם רעה ואינם חולים וכואבים על אשר גלו בני ישראל , כמו שאמר בסוף העניין "ולא נחלו על שבר יוסף" (להלן , ו). כי שמרון היא שנלכדה באחרונה מערי ישראל , וציון - מערי יהודה; ושני ההרים האלה , ציון ושמרון , היו נקובי ראשית הגוים שישבו בהם מתחילה , והם שבע אומות. וקראם 'ראשית הגוים' - לפי שהיו מבחר הגוים , וארצותם מבחר הארצות. ואלה ההרים היו הנקובים בשם לטובה. ובאו להם בית ישראל - בעזרת האל; לא בחרבם ולא בקשתם (ע"פ יהו' כד , יב) ירשו אותם ישראל , אלא ברצון האל. והם עברו רצונו ועזבו משפטיו , ולקחו משפטי הגוים הראשונים היושבים בארצות האלה. ולמה עשו זה? יראו סביבותיהם אם יש ארץ טובה מארצם! וכי לא נתן להם האל ארץ טובה? למה כחשו בו ובטובתו?! עברו כלנה וראו (להלן , ב)! ואלה השאננים , ומתענגים בטובה שנתן להם האל - כופרים בו ובתורתו , ואינם יראים מרעה שתבוא עליהם. וכשהנביאים מוכיחים אותם ואומרים להם: כך וכך רעה תבוא אליהם - אינם יראים , ובוטחים בעשרם ובמבצריהם החזקים , שהם שמרון וציון , ואומרים: לא תבא עלינו רעה (ע"פ מי' ג , יא). ויונתן תרגם: "ווי דשלן שליוא בציון דמתרחצין בטור כרכא דשמרון מקימין שום בניהון כשום בני עממיא ומדמן דיסתמכון עליהון בית ישראל".

ר' יוסף כספי:
הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון - כבר הודעתיך כי עקר זה הנביא לנבא על חורבן עשרת השבטים , כמו הושע; ולכן זכרו שניהם "ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" (הו' א , א; עמ' א , א) , מה שלא זכר זה ישעיה , ואם היה בזמנו. אבל על כל פנים יזכור לפעמים ציון וירושלם ויהודה (ראה עמ' ב , ה) , כי גם המה היו רעים וכלם נשחתו; וגם מצד החיה הראשונה (ראה דנ' ח , ד). נקובי ראשית הגוים - כאלו אמר: המכוּנים 'ראשית הגוים' , כי הם מכנים עצמם כן; כטעם "ראשית שמנים" שיזכור אחר כך (להלן , ו) , וגם מטעם 'ראש'; והכל מסוג ענין אחד. וכל זה לרוב גבהותם , ולכן יבאו להם כל בית ישראל; כאילו אמר: ובאו להם בית ישראל על סביבם מכל הערים , כל שכן הנמלטים מחרב תגלת (ראה מ"ב טו , כט).

ר' ישעיה מטראני:
נקובי ראשית הגוים - שהיו מכנים שֵם בניהם בשם הגוים כדי להתחבר עמהם. ובאו להם - בחברתם , בית ישראל.
ריכוז קישורים